עע"מ 430/13 גליה חיטוב חתל נ. משרד הפנים

1.

לפנינו בקשה של המערערים להורות למשיב להימנע מלנקוט כנגד המערער 2 (להלן: המערער ) בהליכי מעצר, או גירוש מן הארץ. לטענת המערערים נקיטה בהליכים כאמור, עומדת בסתירה להסדר הפשרה שנחתם עם המשיב ואושר בבית משפט זה בתאריך 22.7.2013, ועל פיו, לטענתם, היה על המשיב להעניק למערער אשרת שהייה בישראל.

2.

דין הבקשה, במתכונת שבה הוגשה, להידחות, בכפוף לאמור בפיסקה 4 שלהלן, וזאת מהנימוקים שיבוארו מיד.

3.

בסעיף 4 להסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק-דין, נקבע כי:

"בתקופה הראשונה לאחר הגשת הבקשה יקבל המערער אשרת שהייה מסוג ב/1, ולאחר מכן יקבל רישיון ישיבה מסוג א/5,

בהתאם לנהלים ובכפוף לראיונות שיקוימו להם ".

(ההדגשות שלנו – הח"מ )

כפי שנמסר מטעם המשיב, למערערים נערך ראיון לבחינת כנות הקשר ביניהם, אשר לאחריו הוחלט לדחות את בקשתם לקבלת מעמד בישראל, וזאת על בסיס התרשמותו של עורך הראיון, ובהתאם לנהלים.

4.

נוכח האמור לעיל, דין הבקשה, במתכונת שהוגשה, להידחות .

יחד עם זאת, בשים לב למוצהר בתגובה מטעם המשיב – למערער אכן לא ניתנה – בטעות – אשרת שהייה מסוג ב/1. לפיכך המשיב נכון לאפשר למערערים להגיש ערר על החלטת רשות האוכלוסין וההגירה, שהיתה שלילית בעניינם, בתוך 21 ימים מיום מתן החלטה זו. כמו כן, בהתאם להסכמת המשיב, באם המערערים אכן יגישו ערר כאמור – תונפק למערער אשרת שהייה מסוג ב/1. ככל שהערר יידחה, יוכלו המערערים להגיש השגה על ההחלטה בערר, ובאם אף זו תידחה – להגיש עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.