עע"מ 4378/14 איסיאקה קמרה נ. משרד הפנים

1.

בקשה למתן סעד זמני, שיאסור על הרחקת מבקש 1 (להלן: המבקש) מישראל ועל השמתו במשמורת וזאת עד להכרעה בערעור.

2.

המבקש, יליד חוף השנהב, הגיש בקשה למתן מעמד לפי נוהל ידועים בציבור. זאת בטענה כי הוא והמבקשת, תושבת ישראל, מקיימים אורח חיים זוגי. הבקשה נדחתה, וכך גם מספר עררים והשגות שהוגשו בעניין. עתירתו של המבקש לבית המשפט המנהלי – נדחתה אף היא (עת"מ 39258-03-14, כב' השופט מ' יפרח ).

הוגש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המנהלי. יחד עם הערעור הוגשה הבקשה שלפניי למתן סעד זמני. נטען כי יש להעניק למבקש מעמד בישראל לפי נוהל ידועים בציבור, מאחר שהוא והמבקשת מנהלים מזה כשנתיים וחצי זוגיות ומקיימים משק בית משותף. המשיב, מצידו, מדגיש כי סיכויי הערעור על ההחלטה שלא ליתן למבקש מעמד בישראל הינם נמוכים ביותר, וכי יש למצות את הליכי ההרחקה בעניינו של המבקש.

1.

בקשה למתן סעד זמני תיבחן באיספקלריה כפולה: סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות. על המבקש סעד זמני להראות כי סיכויי הערעור להתקבל - גבוהים, וכן שמאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתו.

לאחר עיון בטענות, ומבלי להכריע בסוגיה באופן סופי, לא נראה כי סיכויי הערעור עומדים ברף הנדרש בשלב זה של ההליך. על פני הדברים, נראה כי הערעור מתמקד בשאלה עובדתית מובהקת: האם המבקשים מנהלים אורח חיים של ידועים בציבור, כנדרש על פי הנוהל הרלבנטי למתן מעמד בישראל. כאמור, זו שאלה עובדתית בעיקרה. לאחר איסוף חומר, לרבות עריכת ראיונות מעמיקים למבקשים, הגיע המשיב למסקנה כי התשובה לשאלה זו היא שלילית. המשיב התרשם באורח שלילי מכנות הקשר בין המבקשים, בין היתר לנוכח סתירות מהותיות בתשובות שנתנו השניים אודות פרטים שונים הנוגעים למערכת היחסים ביניהם. על יסוד הבדיקה העובדתית הגיע המשיב למסקנה כי אין מקום להחלת נוהל ידועים בציבור. בית המשפט המחוזי אימץ את ממצאיו העובדתיים של המשיב. לא למותר להוסיף כי שתי בקשות שהגיש המבקש בעבר לקבלת מקלט מדיני בישראל – נדחו, וכן נדחתה על הסף בקשה קודמת שהגיש המבקש למתן מעמד בישראל, מאחר שכבר בטופס הבקשה ציין המבקש שהוא מתגורר בתל אביב ואילו המבקשת מתגוררת בכפר יונה. בשלב זה כמובן אינני מכריע בסוגיה, והדברים יתבררו מן הסתם במסגרת הערעור. די אם אומר כי לנוכח הראיות שנאספו ושהוצגו - נראה שהסיכויים לקבלת הערעור אינם גבוהים דיים, במידה שתצדיק מתן סעד זמני כמבוקש. אף מאזן הנוחות, כפי שהוצג בבקשה שלפניי, איננו נוטה באופן מובהק לטובת המבקש. יש לזכור כי המבקש מיוצג בהליך, וכי הוא איננו מציג טענה עובדתית משכנעת לפיה ייגרם לו נזק בלתי הפיך או חמור אם הבקשה תידחה – תוך השארת ההליך הערעורי על כנו.

2.

לנוכח האמור, הבקשה למתן סעד זמני נדחית.