עע"מ 441/13 עמוס וסרמן נ. עיריית גבעתיים

השופט א' רובינשטיין:

א.

המערער, המייצג את עצמו, משיג על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב (סגנית הנשיאה מ' רובינשטיין) מיום 29.10.12 (עת"מ 12503-07-10) בו נדחתה טענתו, כי הסכם פשרה בעניין חיובי ארנונה עם עיריית גבעתיים, המשיבה 1 (להלן המשיבה ), שנכרת ב-1.1.09 – דינו להתבטל; כל כך – בשל מרמה שנפלה כנטען בכריתתו ופגמים בתוכנו ובסמכויות נציגי העיריה שהיו מעורבים בחתימה. יצוין, כי על ההסכם חתם בשם המערער בא כוחו דאז, שאישר למשיבה (מכתב מיום 14.10.09), אל מול טענות המערער באשר לחתימה, כי "חתימתנו על הודעת הסדר הפשרה בתיק שבנדון נעשתה כמובן בסמכות וברשות מפורשת של הלקוח, שאף חתם עליו בעצמו במשרדנו".

ב.

המערער טען בבית המשפט קמא כנגד חיובים נוספים שלו בארנונה, גם מעבר להסכם, ובדבר מצבו הכלכלי הקשה. בית המשפט ציין כי המדובר בגלגול שלישי של הטענות, שכן ב-23.12.09 נמחקה בהסכמה תביעה שהגיש המערער כנגד תוקפו של הסדר הפשרה, וכן נגועה עתירתו בשיהוי. בית המשפט לא מצא כי נפלו פגמים בהתנהלות המשיבה, הן במגעים עם המערער והן בהסדר הפשרה גופו, שנקבע כי לא הורם לגביו נטל ההוכחה לעניין טענות תרמית או עושק. מה שהיה על המערער לעשות, כדברי בית המשפט, היה לפנות לועדת ההנחות של העיריה, כעולה גם מהסדר הפשרה, והעיריה נתבקשה ליתן שהות של 30 יום למערער להעלות טענותיו.

ג.

בערעור בפנינו חזר המערער על טענותיו,

לרבות טענות של זיוף – לטענתו נחתם ההסכם שלא בידיעתו – והונאה מצד העיריה והיעדר סמכות החותמים וכן הטעים את מצבו הכלכלי ואי יכולתו לשלם את הסכום הנתבע ממנו, העומד כיום על כ-100,000 ₪ בהוצאה לפועל. לדבריו הנכס אינו ראוי למגורים, ובקשותיו להנחה לא נענו. המשיבה חזרה על שלה, לרבות השתק עילה בשל ההתדיינויות שקדמו, וסופיות הדיון; נאמר, כי המדובר בגלגול נוסף של תיק שלגביו כבר נמחקה תביעת הביטול; המערער, כך נאמר, מגיש בקשותיו ללא סוף, וסלחנות בתי המשפט באי קביעת שכר טרחה ובמתן פטורי אגרה מעודדת את המערער ומניבה הליכים נוספים. אף בפסק הדין נשוא הערעור עצמו עושה המערער, כנטען, שימוש ומבקש הנחות מכוחו; הנייר סובל הכל. עוד נטען, כי בכתבי הטענות פוגע המערער על לא עוול בבא כוח המשיבה, בהעלאת טענות זיוף ומרמה וכיוצא בזה.

ד.

לאחר העיון אין בידינו להיעתר לערעור. אכן מדובר בהסכם פשרה שאין שמץ ראיה להיותו מזויף או חתום באי סמכות, ולא הוקמה עילה לביטולו או להטלת דופי מוסדי או אישי במעורבים, בפקידי הרשות המקומית או בבא כוחה, וכן בבא כוחו דאז של המערער שאינו צד לתיק. נזכיר, כי גם פקידי הציבור ושליחיו אינם אסקופה הנדרסת. גם מן השיהוי אין להתעלם. אין מקום כי משאבים שיפוטיים יושקעו שוב ושוב בעניין זה, בגלגול נוסף – רביעי לאחר שפעת קודמים, זאת בעצם הליך הפשרה, בהליך שנמחק ובהליך הנוכחי על שלביו השונים. ההסכם על כנו, והגיעה עת לשים להתדיינות זו קץ. הרכיב העצוב בכל בעניין דנא הוא, שכפי שציינה סגנית הנשיאה המלומדת בבית המשפט קמא, כנראה מאמין המערער בצדקתו, הגם שאין יסוד לטענותיו לגבי הסכם הפשרה; ונכמר הלב על כך, שתחת להשקיע את מרצו וכשרונו הלא מבוטל במציאת פתרון כולל, הן לבינוי הנכס שבבעלותו ובבעלות אחותו (ואנו מבינים שישנה התדיינות בבית המשפט לענייני משפחה) והן לחובו לעיריה, הוא ממחזר התדיינות זו. המדובר בנכס בעל פוטנציאל, כפי שנמסר לנו, וחבל שיידרדר בהליכים משפטיים חסרי תוחלת. איננו יודעים לאילו הנחות זכאי המערער כיום מטעמים כאלה או אחרים, ואלה מסורות לגופים המתאימים בעיריה, ועל כן לא נביע עליהן דעה.

ה.

התלבטנו באשר להוצאות. לטעמנו זכאית העיריה להוצאותיה, כי אם יש מידת הרחמים על המערער בגילו המבוגר ובמצבו הכלכלי הנטען, גם העיריה זכאית לא פחות למידה זו בנושא דנא, שהיא נגררת בו שוב ושוב לדיונים. נשית איפוא הוצאות, גם אם על הצד הנמוך, בשל מצבו של המערער לעת הזאת; החלטנו להעמיד את ההוצאות שיחויב בהן על סך 5,000 ₪. אנו מאחלים למערער כי יתעשת, ויוביל את ענייניו לכיוון קונסטרוקטיבי, גם לטובתו שלו.