עע"מ 4466/09 לאלי קורדילאמה לילי דאס נ. משרד הפנים

לפניי בקשה למתן סעד זמני בערעור שלפיו יימנעו המשיבים מגירושו של המבקש ומהחזקתו במעצר עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ש' גדות) אשר דחה את עתירת המבקש, עובד זר מהודו, לקבל רישיון ישיבה בארץ מסוג ב/1.

1.

המבקש, אזרח הודו, נכנס לישראל ביום 23.1.2008 באשרת עבודה מסוג ב/1 בתחום הסיעוד. מספר חודשים לאחר מכן, כשעוכב בידי יחידת האכיפה, הסתבר שמעולם לא עבד אצל מעסיקו החוקי אלא עסק בעבודות ניקיון מזדמנות. לאחר שעוכב, פנתה באת כוחו אל משרד הפנים בדרישה ליתן לעותר רישיון ישיבה ועבודה מסוג ב/1 עד להשלמת תקופת השהייה המותרת על פי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. במכתב תשובה מיום 11.8.2008 צויין כי המבקש שוחרר למשך חודש ימים שבמהלכו עליו להסדיר את מעמדו ואם לא יעשה כן יפעל המשיב להרחקתו.

2.

המבקש לא פעל להסדיר את מעמדו או למצוא לו מעסיק חוקי וחלף זאת פנה בעתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים וביקש להורות למשיב להנפיק לו רישיון ישיבה ועבודה כללי מסוג ב/1 ולהאריכו מעת לעת עד להשלמת 63 חודשים; לקבוע הנחיות מנהליות למתן רישיון ישיבה ועבודה כללי מסוג ב/1 למהגרי עבודה שאינם מוכשרים לעבוד בתחום הסיעוד ולקבוע הנחיות מנהליות למתן אשרות כניסה לישראל בנציגויות ישראל במדינות המוצא של מהגרי עבודה.

3.

בית המשפט לעניינים מנהליים נתן צו ארעי ולאחר מכן צו ביניים אשר אסר על הרחקתו של המבקש עד להכרעה בעתירה. לטענת המבקש, תוקף רישיון הישיבה שלו מסתיים ביום 30.5.2009.

4.

ביום 16.4.2009 דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את העתירה. בפסק הדין צויין כי על אף שהייתו הבלתי חוקית, שוחרר המבקש, לפנים משורת הדין, והתאפשר לו להסדיר את מעמדו בתחום הסיעוד, שאליו יועד מלכתחילה. המבקש לא עשה כן, תוך עשיית דין לעצמו, ובחר לפנות בעתירה לבית המשפט. בית המשפט קמא סבר כי די בכך על מנת לדחות את העתירה. עוד קבע בית המשפט קמא כי המבקש לא הצביע על ניסיונות ספציפיים לחיפוש אחר מעסיקים סיעודיים בעלי היתר כדין ולא פירט את הצעדים שבהם נקט. כמו כן לא הוכיח כי אין באפשרותו למצוא עבודה בתחום הסיעוד. כמו כן דחה בית המשפט קמא את הסעדים שעניינם חיוב המשיבים לקבוע הנחיות מנהליות, מאחר והמשיבים כבר פועלים על מנת להשלים את התקנת ההסדרים החדשים אשר נועדו ליתן פתרון לבעיות שהעלה המבקש.

5.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין ועמו הגיש את הבקשה שלפניי לסעד זמני. המבקש שב ומעלה את הטענות שהעלה לפני בית המשפט קמא. כמו כן הוסיף המבקש כי לאחר הגשת העתירה לבית המשפט קמא ובמהלך ההתדיינות, הוסיף המבקש לחפש באינטנסיביות עבודה בתחום הסיעוד, ואף נרשם במאגר לעובדי סיעוד ללא מעסיק שהקים משרד הפנים, אלא שעד היום לא קיבל המבקש כל פנייה לגבי עבודה עבורו. המבקש סבור כי סיכויי ערעורו טובים וכי עתירתו נדחתה בעיקר על בסיס מספר קביעות שמידת הרלוונטיות שלהן להכרעה בעתירה אינה ברורה או על בסיס קביעות שגויות ולא מבוססות. עוד טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי התעלם ממחדליהם של המשיבים שאִפשרו את המשך קיומן והתרחבותן של התופעות הקשות שתוארו בעתירה (תופעת ה- flying visa ). המבקש מוסיף וטוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן בעוד שלמשיב לא ייגרם כל נזק כתוצאה מעיכוב גירושו של המבקש מישראל עד להכרעה בערעורו, הרי שקשה להפריז בחומרת הנזקים שיסב למבקש גירוש מישראל בטרם יוכרע ערעורו. צעד שכזה, לשיטת המבקש, יסכל את הדיון בערעור, וימיט על המבקש נזקים קשים ובלתי הפיכים.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, על העותר לסעד זמני לתקופת הערעור להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, באופן שאם לא יינתן הסעד הזמני ייגרם לו נזק בלתי הפיך. במקרה דנן, על פניו נראה כי סיכויי הערעור שהגיש המבקש אינם גבוהים. המבקש שהה ושוהה בישראל שלא כדין. מיומו הראשון בישראל לא עבד בתחום שאליו יועד מלכתחילה ושלשמו בא לארץ. המשיב אִפשר למבקש, לפנים משורת הדין, הזדמנות לפעול להסדרת מעמדו, אולם המבקש - כך על פי קביעתו העובדתית של בית המשפט קמא - לא הראה כי ניצל את פרק הזמן שעמד לרשותו על מנת להסדיר את מעמדו.

זאת ועוד, פעם אחר פעם נקבע על ידי בית משפט זה כי הנזק שנגרם כתוצאה מדחיית בקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור למניעת הליכי הרחקה מן הארץ אינו בלתי הפיך, שכן אם יזכה המערער בערעורו יוכל לשוב לארץ (ראו: עע"ם 3692/08 קדאלי נ' משרד הפנים (לא פורסם, 14.5.2008) שנסיבותיו דומות להפליא לענייננו וכן האסמכתאות הנזכרות שם). אף שאין להכחיש כי אם יתקבל הערעור צפוי המבקש להיתקל בקושי מעשי, בעיקר כלכלי, לשוב לארץ, הרי שנוכח העובדה שסיכויי הערעור אינם גבוהים, אין לייחס לכך משקל מכריע.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית.