עע"מ 4560/19 אורוז שירותים בע"מ נ. רשות מקרקעי ישראל

1.

ביום 21.11.2019 ניתן פסק דין בהליך זה במסגרתו חויבו המערערות בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ש"ח לכל אחת מן המשיבות. ביום 11.11.2021 הוגשה בקשת המערערות להשבת הערובה שהופקדה, וזאת, לטענתן, לאחר שההוצאות שנפסקו בפסק הדין הוסדרו. המשיבה 2 התנגדה לבקשה בטענה שלא שולמו ההוצאות, וביום 7.12.2021 ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה להשבת הערובה על רקע הטענה לאי-פירעון ההוצאות שנפסקו.

2.

ביום 12.5.2022 הוגשה הבקשה הנוכחית, שבה ביקשה המשיבה 2 שבית המשפט יורה על חילוט הערובה לטובת תשלום ההוצאות שנפסקו לזכות המשיבה 2. המערערות מתנגדות לבקשה בנימוק שההוצאות שנפסקו שולמו על ידן בדרך של קיזוז. לפי הטענה, בהליכים משפטיים קודמים שהתנהלו בין הצדדים חויבה המשיבה 2 בתשלום הוצאות משפט למערערות. המערערות טוענות כי המשיבה 2 לא שילמה את ההוצאות שנפסקו, ועל כן, המערערות בחרו לקזז חוב זה. מדובר בשתי עתירות מינהליות אשר באחת נפסק כי המשיבה 2 תשלם למערערת 1 הוצאות משפט בסך של 7,000 ש"ח בתוספת מע"מ; ובשנייה נפסק כי המשיבה 2 תשלם למערערות הוצאות משפט בסך של 20,000 ש"ח. המערערות טוענות כי סכום הוצאות זה עולה על סכום ההוצאות שהן חויבו בו כלפי המשיבה 2, ועל כן יש לראות את המערערות כמי ששילמו את חובן בדרך של קיזוז. המערערות מבקשות לתמוך את טענתן זו בכרטסת של המשיבה 2, ומוסיפות כי העובדה שהבקשה הנוכחית לחילוט הערובה הוגשה רק בחלוף כשנתיים וחצי ממועד מתן פסק הדין מלמדת על כך שהמשיבה 2 קיוותה שהעניין יישכח.

3.

המשיבה 2 טוענת כי אין זה המקום המתאים לדיון בטענת הקיזוז ובטענות עובדתיות ומשפטיות בנוגע לחיובים חיצוניים לפסק הדין בהליך הנוכחי ובנוגע לשאלה אם חיובים אלה נפרעו. לשיטתה, מדובר בבירור שמצריך שמיעת עדויות והבאת ראיות, ואילו הערובה נועדה לכיסוי ההוצאות כפי שנפסקו על ידי בית המשפט. המשיבה 2 הוסיפה כי הטענה לעניין קיזוז חובות פסוקים לא הועלתה בבקשה המקורית שהגישו המערערות להשבת הערובה, ולא הומצאה לה הודעה כאמור על ידי המערערות. המשיבה 2 הוסיפה כי פסקי הדין שהמערערות הפנו אליהם ניתנו לפני 13 שנים ולפני 6 שנים, בהתאמה, ומשכך, הבדיקה אם ההוצאות שנפסקו נפרעו תחייב השקעת מאמץ וזמן לצורך הבירור. המשיבה 2 הוסיפה כי יש להניח שהחיובים הללו נפרעו על ידה, שאחרת היו המערערות שולחת הודעת קיזוז במועד מוקדם יותר. לבסוף ציינה המשיבה 2 כי בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים נוספים שבהם נפסקו לחובת המערערות סכומים בסך של כ-12,000 ש"ח שטרם נפרעו. על כן, נטען כי ישנן מחלוקות הדדיות בין הצדדים באשר לתשלום חובות פסוקים, ואין זו המסגרת המתאימה לבררן.

4.

עיינתי בטענות הצדדים. כידוע, מטרתה של הערובה היא לשמש מקור מהיר וזמין לתשלום הוצאות שנפסקו לטובת המשיב באותו הליך. אין מטרתה של הערובה לשמש כלי להוצאה לפועל של חיובים שנפסקו בערכאות קודמות (ראו, למשל, ע"א 8320/09 אלחדד נ' שמיר (17.4.2011)). בעבר נקבע בפסיקת בית משפט זה כי במקרים מתאימים ניתן להיעתר לבקשה להמיר את הפקדת הערובה בראשית ההליך בהודעת קיזוז, וזאת כאשר מדובר בחוב שאינו שנוי במחלוקת, באופן המאפשר לראות בהודעת הקיזוז חלופה מתאימה ומקבילה להפקדת ערובה במזומן. על הרקע הזה נקבע עוד כי ניתן להעלות טענת קיזוז גם בסיום ההליך במסגרת התנגדות לחילוט הערובה שהופקדה, אך זאת בתנאי שמדובר בטענה שאילו הייתה נטענת לכתחילה, הייתה מאפשרת קיזוז חלף הפקדת ערובה (ראו, למשל, ע"א 7330/14 חברת

הסוחר בע"מ נ' מוטאדה (9.12.2014)). כלומר, ניתן יהיה לטעון לקיזוז חלף חילוט ערובה ככל שהודעת הקיזוז מתייחסת לחוב חלוט, ברור ושאינו שנוי במחלוקת.

5.

עיון בטענות הצדדים בהליך הנוכחי מעלה כי הודעת הקיזוז שנטענה אמנם מתייחסת לחוב פסוק וחלוט (הוצאות משפט שנפסקו בשני הליכים משפטיים שהתנהלו בין הצדדים), אולם ישנה מחלוקת אם החובות האמורים נפרעו על ידי המשיבה 2 אם לאו. המערערות צירפו לתמיכה בטענתן בדבר היעדר-הפירעון את כרטסת הנהלת החשבונות של המשיבה 2. מדובר בשבעה עמודים המפרטים התנהלות כספית ארוכה מאוד בין הצדדים – אשר מנהלים מערכת יחסים עסקית עניפה. המערערות לא פירטו איזה רכיב בכרטסת מצביע על קיומו של חוב, וברי כי במסגרת ההליך הנוכחי לא ניתן לקיים את הבירור הנדרש לשם בחינת טענה זו. הדברים אמורים במיוחד בשים לב לעובדה שמדובר בהוצאות שנפסקו לפני מספר שנים (ואחד מהם לפני 13 שנים). זאת ועוד; אף המשיבה 2 טענה כי המערערות לא שילמו הוצאות שנפסקו לחובתן בהליך משפטי אחר שהתנהל בין הצדדים. בנסיבות אלה, עולה כי בין הצדדים ישנן מחלוקות כספיות שונות שאין זו המסגרת הדיונית לבררן.

6.

במצב דברים זה לא מצאתי כי יש הצדקה לקבל את טענת הקיזוז בחריגה מהכלל שלפיו בסיום ההליך יש לחלט את הערבות לצורך גביית ההוצאות שנפסקו בערעור. יובהר כי אין באמור כדי לקבוע ממצא כלשהו בשאלת החובות ההדדיים הנטענים. טענות הצדדים בהקשר זה שמורות להם, וטיבן להתברר בהליכים המתאימים.

על כן, המזכירות תחלט סך של 25,000 ש"ח מתוך סכום הערובה לשם גביית ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבה 2 בפסק הדין מיום 21.11.2019. הגם שנפסק סכום הוצאות דומה למשיבה 1, היא לא הגישה בקשה מתאימה ולא השיבה להחלטת בית המשפט מיום 6.6.2022. על כן, המזכירות תשיב את היתרה למערערים. הכל, בכפוף לבדיקה עדכנית של המזכירות שאין מניעה שבדין לעשות כן.