עע"מ 4567/19 פלוני נ. מתאם פעולות בשטחים

1.

לפניי בקשה למתן סעד זמני, האוסר על הרחקתם של המבקשים מישראל עד להכרעה בערעור שהגישו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כבוד השופטת ג' רביד ) מיום 26.5.2019 (עת"מ 51886-01-19). בפסק הדין נדחתה עתירה שהגישו המבקשים נגד החלטת ועדת המאוימים מיום 6.3.2018, שבגדרה נדחתה בקשתם לקבלת היתרי שהייה מתחדשים בישראל בשל התנכלות ורדיפה בשטחי הרשות הפלסטינית (להלן: העתירה ). יצוין כי ביום 26.2.2019 נעתר בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ק' ורדי , ס"נ) לבקשת המבקשים לסעד זמני, ואסר על הרחקתם מישראל עד למתן פסק הדין בעתירה. בהחלטה בנדון נקבע כי הגם שנראה שסיכויי ההליך אינם גבוהים, בנסיבות המקרה שיקולי מאזן הנוחות מחייבים היעתרות לצו הזמני המבוקש:

"לגבי מאזן הנוחות אני סבור כי זה נוטה לטובת המבקשים. המבקשים נמצאים בשטחי מדינת ישראל, זה זמן רב, ונראה כי שימור המצב הקיים בעניינם הוא מתן הצו. יתרה מזאת, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים גם לאור אופי טענותיהם שעניינן הפגיעה בהם והסכנה הצפויה להם ככל שיורחקו מן הארץ ונוכח קיומן של אינדיקציות שונות לסכנה זו, לרבות 'גזר דין' בעניינם– טענות שמן הראוי שיתבררו לגופו של עניין במסגרת העתירה. כל זאת כאשר למשיבים מנגד לא ייגרם נזק מהמשך שהיית המבקשים בשטחי מדינת ישראל וכאשר ניתן בעבר בערכאות השונות צו לפיו המבקשים יוכלו להישאר בשטחי מדינת ישראל עד שיוסדר מעמדם, וכן נוכח עמדת גורמי הביטחון בעיקרי עמדותיהם בעניינם של המבקשים שלא קבעו כי קיים מידע המלמד על סיכון משהייתם בשטחי מדינת ישראל ומהעת האחרונה לא הוצגו רישומים פליליים לגביהם, כאשר הרישומים שהוצגו הינם משנת 2013 (ואף קודם לכן) ונוגעים בעיקר למבקש 3." (סעיפים 25-24 להחלטה).

2.

הבקשה לסעד זמני בערעור הוגשה ביום 4.7.2019, שאז הוריתי על מתן צו ארעי כמבוקש, והמשיב התבקש להודיע בתוך 14 יום אם יסכים בנסיבות המקרה למתן הסעד הזמני לתקופת הערעור. תגובת המשיב הוגשה רק כארבעה חודשים לאחר מכן – לאחר שניתנו לו לבקשתו מספר ארכות בהסכמה; ובינתיים, משבושש המשיב בהגשת תגובתו, התיק נקבע לדיון לפני הרכב ליום 16.3.2020. המשיב מתנגד למתן הסעד הזמני, ולדבריו המבקשים לא ביססו את בקשתם לקבלת היתרי שהייה בישראל בשל מאוימות ולא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי אכן נשקפת סכנה לחייהם אם ישובו לתחומי האזור. עוד נטען כי המבקשים מנצלים לרעה את ההליכים המשפטיים בעניינם על מנת לשהות בישראל בחסות צו שיפוטי.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה לסעד זמני ובתגובה לה, על נספחיהן, הגעתי לכלל דעה כי בנסיבות המקרה יש להיעתר לצו המבוקש.

בהתייחס לסיכויי ההליך, ברי כי בפני המבקשים עומדת משוכה בלתי מבוטלת בערעור – ואין צורך להרחיב מעבר לכך. המוקד בענייננו הוא בשיקולי מאזן הנוחות, ובהקשר זה מצאתי ליתן משקל ממשי לכך שבמסגרת הדיון בעתירה בבית המשפט המחוזי ניתן למבקשים צו זמני האוסר על הרחקתם מישראל; וכן לנסיבות שבהן הדיון בערעור קבוע למועד קרוב (בתוך פחות משלושה חודשים). בהתייחס לטענת המשיב בדבר ניצול לרעה של ההליך המשפטי מצד המבקשים – אומר רק כי הדיון בבקשה לסעד זמני אינו האכסניה המתאימה לקביעת מסמרות בנדון, וכי לעת הזו לא ניתן לומר שמדובר ב"בקשת שווא" לקבלת מעמד, כלשון המשיב, או כי הבקשה לסעד זמני נגועה בחוסר תום לב כנטען על ידו. בהינתן האמור, ומשהוברר כי אין חשש לסיכון ביטחוני או אחר כתוצאה משהייתם של המבקשים בישראל, ניתן בזאת צו זמני לתקופת הערעור האוסר על הרחקתם של המבקשים מישראל, בכפוף לצרכים בטחוניים.

4.

התוצאה היא שהבקשה מתקבלת. אין צו להוצאות.