עע"מ 4616/15 מ.ג.ע.ר בע"מ נ. מדינת ישראל משרד הבינוי

בקשה למתן סעד זמני ולחילופין, קביעת דיון דחוף, בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים (כב' השופט יגאל מרזל ) בעת"מ 19103-04-15, מיום 21.6.2015.

1.

המבקשת, חברת מ.ג.ע.ר. בע"מ (להלן: מ.ג.ע.ר. ) הינה אחת הזכייניות במכרז 09/2014 לניהול ואספקת שירותים הנוגעים לבקשות לסיוע בדיור, שפורסם מטעם המשיב 1 (להלן: משרד הבינוי ). מלבד המבקשת, זכו במכרז שתי זכייניות נוספות, המשיבות 3-2 (להלן: עמידר ומילגם, בהתאמה). מטרת המכרז, בתמצית, היא לפזר בפיזור ארצי את הטיפול בבקשות לסיוע בדיור עבור זכאי משרד הבינוי, באמצעות מספר חברות, הזכייניות במכרז, תוך ששמורה לזכאים הזכות לעבור בין הזכייניות, לפי רצונם. לאחר הכרזה על הזוכות במכרז, חילק משרד הבינוי באופן ראשוני את התיקים בין הזכייניות השונות, בהתאם לשיעור זכייתם ולטיב הצעתם (להלן: הליך השיוך ), כאשר "נתח השוק" של כל אחת מהזוכות נקבע בהתאם לדירוג הצעתה. משרד הבינוי עמד להודיע לכל אחד מהזכאים לאיזה ספק שירות הוא שויך, וכי זכאי שיהיה מעונין לעבור מזכיינית אחת לזכיינית אחרת יהיה מחויב להתייצב פיזית אצל הזכיינית אליה שויך באופן ראשוני ולהגיש לה את בקשת העברה.

2.

ביום 14.4.2015, הגישה עמידר, שזכתה לדירוג הנמוך ביותר ול"נתח שוק" הקטן ביותר, עתירה מנהלית לבית משפט קמא. בעתירה נטען, בתמצית, כי החלטת משרד הבינוי לדרוש מהזכאים להתייצב פיזית אצל הזכיינית אליה שויכו כדי להגיש בקשת העברה לזכיינית אחרת, אינה עולה בקנה אחד עם תכלית המכרז. לטענת עמידר, יש לאפשר לזכיינית הקולטת לבצע את כל הפעולות להעברת התיק אליה, על מנת להקל על הזכאים לעבור לזכיינית אחרת לפי רצונם. כמו כן ביקשה עמידר צו ביניים שימנע ממשרד הבינוי לשלוח את מכתבי השיוך לזכאים בהם נכללה ההחלטה הנתקפת בעתירה. מילגם תמכה בעמדתה של עמידר.

3.

ביום 27.4.2015, נעתר בית המשפט לבקשה לצו ביניים באופן חלקי כך שתתאפשר שליחת מכתבי השיוך לזכאים אך בלא הכללת ההוראה הנתקפת בעתירה, קרי, חובת ההתייצבות לצורך הגשת בקשת העברה לזכיינית אחרת.

יצוין כי במכתב השיוך שנשלח לזכאים נקבעה "תקופת הקפאה" של שלושה חודשים (מיום 3.5.2015 עד ליום 3.8.2015) במהלכה הזכאים אינם רשאים לעבור מזכיינית אחת לאחרת. "תקופת ההקפאה" לא נתקפה על ידי עמידר בעתירה ובצו הביניים ובית המשפט לא דן בה.

4.

ביום 21.6.2015, קיבל בית המשפט את עתירת עמידר וקבע כי דינה של החלטת משרד הבינוי לחייב את הזכאי בהתייצבות פיזית, להתבטל. בתמצית שבתמצית, קבע בית המשפט כי הגבלות אלו אינן עולות בקנה אחד עם הוראות המכרז וכן עם שיקולי תכלית כלליים, כמו מתן חופש בחירה לזכאי, עיקרון השוויון והשירות הראוי לציבור, באשר בחיוב הזכאים להתייצב פיזית רק לשם מעבר לזכיינית אחרת,

יש כדי "לקבע" את ציבור הזכאים לחברה אליה שויכו שיוך ראשוני.

5.

ביום 2.7.2015 הגישה מ.ג.ע.ר. ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים. בד בבד הוגשה הבקשה לסעד זמני עד להכרעה בערעור ולחילופין, קביעת דיון דחוף בערעור, היא הבקשה שלפניי.

בבקשה מבקשת מ.ג.ע.ר. "ליתן צו ביניים המקפיא את המצב הקיים, כך שההשהיה ביחס למעבר של לקוחות מזכיין לזכיין תחול גם בחלוף תקופת ההקפאה שעתידה להסתיים ביום 3.8.2015, וזאת עד להכרעתו של בית המשפט הנכבד בערעור". אזכיר כי תקופת ההקפאה היא התקופה של שלושה חודשים, במהלכם מנועים הזכאים להגיש בקשות להעברת הטיפול בעניינם לזכיינית אחרת. לחילופין, ככל שלא יינתן הסעד הזמני, מבוקש לקבוע דיון דחוף בערעור "וזאת בשים לב לעובדה ש"תקופת ההקפאה" כהגדרתה להלן עתידה להסתיים ביום 3.8.2015".

6.

דין הבקשה להידחות.

בבקשה לסעד זמני מבקשת מ.ג.ע.ר. כי תוארך "תקופת ההקפאה", שקבע משרד הבינוי, כך שהזכאים לא יוכלו לעבור מזכיינית אחת לאחרת, עד שיוכרע הערעור. ברם, כאמור לעיל, "תקופת ההקפאה" לא נתקפה בפסק הדין מושא הערעור ובית המשפט לעניינים מנהליים ציין במפורש כי הוא אינו דן בה. לכך יש להוסיף כי ביום 1.6.15, הגישה מ.ג.ע.ר. עתירה מנהלית נפרדת מטעמה (עת"מ 2552-06-15) (להלן: עתירת מ.ג.ע.ר. ), בה נתבקש כסעד חלופי, אותו הסעד המבוקש כאן - הארכת תקופת ההקפאה. עתירה זו עודנה תלויה ועומדת ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

[[במאמר מוסגר: הצדדים הגישו לבית המשפט לעניינים מנהליים בקשה מוסכמת להקפיא את ההליכים בעתירת מ.ג.ע.ר. עד למתן החלטה בבקשה לסעד זמני שהוגשה לבית משפט זה. בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל הסכמה זו (ראו החלטתו של כב' השופט מרזל מיום 8.7.15). עם זאת, אין בהסכמה דיונית זו אליה הגיעו הצדדים, כדי להביא לכך שבית משפט זה יידרש לסוגיית ההקפאה לראשונה

במסגרת בקשה לסעד זמני בערעור, שעה שכאמור תלויה ועומדת עתירה מקבילה , באותה שאלה בדיוק, בפני בית המשפט לעניינים מנהליים]].

7.

עיקרו של דבר, כי בבחינת מאזן הנוחות לא שוכנעתי שהכף נוטה לכיוון המבקשת. מ.ג.ע.ר. טוענת כי במידה ולא תוארך תקופת ההקפאה, אזי למרות השיוך החדש עשרות אלפי לקוחות שהיו אמורים להיות משויכים אליה, יישארו אצל עמידר אך ורק מטעמי נוחות, באופן שיקשה עליה עד מאד לשכנעם להחזירם לשירותיה על פי השיוך החדש. ברם, חופש הבחירה נמצא לכל אורך הדרך אצל הזכאי, ובכל עת יתאפשר לזכייניות להיאבק על ליבו של הזכאי בתחרות ביניהם על טיב השירות. בנוסף, החשש של מ.ג.ע.ר. כי עשרות אלפי לקוחות יעדיפו להישאר בשורות עמידר היא בגדר השערה גרידא, ומכל מקום, ענייננו במכרז למתן שירות, וככל שאכן יתממש תרחיש זה והערעור בסופו של דבר יתקבל, ניתן יהיה לפצות את מ.ג.ע.ר. על נזקיה, ובוודאי שלא ניתן לדבר על נזק בלתי הפיך כטענתה. זאת, על פי ההלכה או בהיקש להלכה לפיה "הנזק הנגרם בשל זכייתו של אחר במכרז לאספקת ציוד או שירות, אשר בדיעבד התבררה כפסולה, הוא בר פיצוי וממילא אינו בלתי הפיך" (ראו, לדוגמה, עע"מ 5354/10 כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בפסקה 5 והאסמכתאות שם (23.8.2010)).

8.

משהגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות מן הטעמים שפורטו לעיל, איני נדרש לבחון את סיכויי הערעור, וממילא אין לראות בהחלטה זו כהבעת עמדה כלשהי במישור זה.

9.

הבקשה אפוא נדחית. המבקשת תשלם את הוצאות המשיבות בסך 2,500 ₪ לכל אחת. היומן יקבע את הדיון בערעור, ככל שניתן, לחודשים אוקטובר-נובמבר.