עע"מ 4752/10 אלכסנדר נובוסלצקי נ. משרד הפנים , מינהל האוכלוסין

1.

בפניי בקשה לסעד זמני למניעת גרושו של המבקש מן הארץ עד להכרעה בערעור. הבקשה הוגשה במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים באר שבע (עת"מ 17294-02-10 מפי סגנית הנשיא

ש' דברת) לפיו נדחתה עתירתו של המבקש כנגד החלטת המשיב שלא להאריך לו את אשורי השהייה בארץ.

2.

המבקש שוהה בישראל מינואר 2005, עת הגיע כדי לבקר את אמו המתגוררת בישראל. בחודש יולי 2005 נישא המבקש בבולגריה לאזרחית ישראלית. מכוח הנישואין קיבל אשורי שהייה מסוג א/5. בחלוף כ - 4 שנים

התגרש המבקש מאשתו. לאחר פקיעת קשר הנישואין פנה המבקש אל המשיב בבקשה לאפשר לו להמשיך בהליכי התאזרחות. בסופו של הליך בקשתו נדחתה

מהנימוק הבא : "בקשתך להמשך הארכת מעמד בארץ...הוחלט לדחותה היות ולא נמצאו טעמים המצדיקים העברת עניינך לדיון בפני הועדה הבינמשרדית. לאור הפסקת ההליך המדרוג ...עליך לעזוב את הארץ תוך 14 יום". על החלטה זו הוגשה עתירה בפני בית המשפט לעניינים מנהליים. העתירה נדחתה. נקבע כי על פי הנוהל של משרד הפנים הגירושין אכן מובילים להפסקת הליך ההתאזרחות. בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את טענת המבקש לפיה הנוהל מאפשר המשך שהייה בארץ גם לאחר שהנישואין פוקעים במקרה של אלימות נגד בן הזוג שהתרחשה במהלך שנות הנישואין. נקבע כי הנוהל אינו חל בנסיבות המקרה שבפנינו. הואיל ולא מדובר באלימות פיזית והתלונות הוגשו לאחר הגירושין.

לטענת המבקש טעה בית משפט קמא במסקנותיו וכי היה מקום לאפשר לו להמשיך את הליכי ההתאזרחות. הוא מדגיש כי הוא נמצא בארץ למעלה מחמש שנים, אין לו מקום לחזור אליו בגולה ומרכז חייו הוא בישראל. רצונו המרכזי להישאר בארץ נובע מכך שהוא היחידי שיכול לעזור לאמו, לנוכח מצבה הרפואי הקשה. לטענתו האלימות שננקטה נגדו על ידי בת זוגתו מאפשר לו על פי הנוהל של משרד הפנים להמשיך ולקבל מעמד בישראל. מצבה הרפואי של אמו אף הוא מאפשר לו לפנות לוועדה ההומניטארית, דבר שלא התאפשר לו לעשות עד כה. מכאן הוא סבור כי יש מקום ליתן צו אשר יאסור את גירושו מן הארץ.

מנגד סבור המשיב כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. לטענתו צדק בית משפט קמא שלא מצא כל פגם בהחלטתו לפיה המבקש אינו עומד בנוהלי משרד בפנים. באשר לטענה בדבר מחלתה של אמו של המבקש צוין כי לא הוגש תיעוד כנדרש והמסמך היחידי שהוגש מלמד כי מצבה הכללי של האם יציב.

באשר למאזן הנוחות, הפנה המשיב לפסיקה לפיה כאשר סיכויי הערעור נמוכים מודגש כי המערער תמיד יוכל לשוב לישראל, באם ערעורו יתקבל.

3.

הטענות אותם מעלה המבקש אינם מגלים כל טעות בפסק דינו של בית משפט קמא ומכאן שסיכויי הערעור אינם פועלים לטובתו. שקלתי אם יש מקום ליתן משקל לטענה לפיה יש לאפשר למבקש לפנות לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים. ברם, צודק המשיב כי הטענה בדבר מצבה הרפואי של האם לא לוותה בתיעוד שיש בו כדי לבסס את טענות המבקש. צורף מסמך רפואי אחד לבקשה, לפיו :"מצב כללי יציב". אמנם נכתב במסמך : "הערות : זקוקה לעזרה בתפקוד יום – יומי". אולם אין כל פירוט מעבר לכך. היקף ההזדקקות בשל המצב הרפואי לא הוצג איפוא. מעבר לכך אין כל אינדיקציה מהמסמכים שהוגשו שהטענה הועלתה בעבר. התמונה המצטיירת היא שעל פני הדברים סיכויי הערעורים אינם גבוהים והוא המצב באשר לאפשרות לזכות בסעד מהוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים. נתון זה משמעותי הן באשר לסיכויי הערעור והן באשר למאזן הנוחות

4.

הבקשה נדחית.