עע"מ 4907/13 סימון קופי בשיר נ. שר הפנים

1.

מונחת בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (עת"מ 50741-05-13, כב' השופט ד' מינץ ), אשר דחה את עתירת המערער כנגד החלטת המשיבים שלא להעניק לו מעמד של פליט.

2.

מהחומר שבפניי מצטיירת המסכת העובדתית הבאה:

המערער, אזרח גאנה, הסתנן לישראל ככל הנראה בשנת 2009 (ברם בתצהיר שצורף לערעור הנוכחי מציין המערער כי נכנס לישראל שלא כדין כבר בשנת 2008). ביום 17.11.2009 רואיין המערער ביחידת ה- RSD , היא היחידה לטיפול במבקשי מקלט ברשות האוכלוסין וההגירה (להלן: היחידה). במהלך הראיון הסביר המערער כי בהיותו בגאנה טיפל ללא הצלחה בילדה חולה, והיא נפטרה כעבור זמן קצר. קרובי הילדה ביקשו להרוג את המערער, ובשל כך הוא נמלט מגאנה ובסופו של דבר הסתנן לישראל. במהלך הראיון נשאל המערער היכן הוא מתגורר בישראל, ומסר כתובת שאיננה קיימת. משסירב המערער למסור כתובת מדויקת - הופסק הטיפול בבקשתו, בנימוק של חוסר שיתוף פעולה מצידו, והוא נדרש לעזוב את ישראל תוך 14 יום.

ביום 21.2.2010 הגיש המערער ערעור על החלטת היחידה, אך ביום 23.2.2010 נמסר לו כי ערעורו לא יטופל בשל האיחור שבהגשתו. ביום 16.3.2010 פנה המערער בשנית ליחידה, בבקשה לבחון את הערעור, ברם הוסבר לעורך דינו שהבקשה נדחתה בשל חוסר שיתוף פעולה מצד המערער. על החלטות אלו הגיש המערער, ביוני 2011, עתירה מנהלית. העתירה נדחתה על הסף בהיותה סתמית, ללא פרטים, ומבלי שצורפו לה מסמכים מהם ניתן ללמוד על טעמיה. בית המשפט אף עמד על כך שהמערער לא התייצב לדיון, ואף לא המציא כנדרש את כתבי בית הדין לפרקליטות.

ביום 4.9.2012 הגיש המערער בקשה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. ביום 17.10.2012 נדחתה הבקשה, בהעדר נסיבות מיוחדות. ביום 28.2.2013 הגיש המערער השגה על ההחלטה לוועדת ההשגה לזרים (להלן: הוועדה). ביום 6.3.2013 דחתה הוועדה את ההשגה. המערער הגיש עתירה נגד החלטת הוועדה לבית המשפט המחוזי, עתירה שנדחתה בשל חוסר סמכות מקומית.

במקביל, ביום 13.1.2013 פנה המערער פעם נוספת ליחידה, וביקש לעיין מחדש בבקשתו לקבלת מעמד פליט. בתשובת היחידה, מיום 27.1.2013, נמסר כי תיקו נסגר כבר ביום 17.11.2009 בשל חוסר שיתוף פעולה מצדו. המערער פנה פעם נוספת ביום 7.3.2013 בבקשה לברר את מצב תיקו, ושוב קיבל תשובה כי התיק נסגר מחוסר שיתוף פעולה.

בסופו של יום הגיש המערער עתירה כנגד החלטת היחידה. לטענתו היחידה מסרבת לדון לגופו של עניין בבקשתו לקבל מעמד של פליט, וזאת על אף שהוא זכאי למעמד שכזה. העתירה נדחתה, תוך שבית המשפט עומד על כך שהיא הוגשה בשיהוי של למעלה משלוש שנים וחצי – פרק הזמן שחלף מאז נסגר תיקו ביחידה. יתירה מכך: במהלך פרק הזמן הזה זנח המערער את טענת הפליטות, וניסה לקבוע את מושבו בישראל בדרכים אחרות שאין בהן ממש.

3.

על פסק דינו של בית המשפט המנהלי הוגש ערעור לבית משפט זה. יחד עם הערעור הוגשה הבקשה למתן סעד זמני, היא הבקשה שבפניי. המערער מבקש כי יוצא בעניינו צו זמני, אשר יורה למשיבים שלא להרחיקו מישראל עד להכרעה לגופו של עניין בערעור. המדינה מתנגדת, תוך שהיא מבהירה כי לשיטתה סיכויי הערעור הינם נמוכים ומאזן הנוחות איננו נוטה לטובת המערער.

4.

כידוע, הגשת ערעור איננה מעכבת כשלעצמה את פסק הדין שניתן בערכאה הדיונית. על המבקש עיכוב ביצוע להראות כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, וכי מאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה לטובתו.

עיון בהודעת הערעור מעלה כי היא מתמקדת בכך שהעתירה נדחתה בשל עילות סף, מבלי שבית המשפט המנהלי בחן לגופו של עניין את סוגיית פליטותו של המערער. המערער טוען כי הוא זכאי למעמד פליט משום שהוא נרדף בשל דתו. לחלופין טוען המערער כי בגאנה מבקשים להמית אותו, בשל מות הילדה (כמתואר לעיל), ובשל כך הוא זכאי להגנה גם אם איננו נופל לאחד מהקריטריונים שנקבעו באמנת הפליטים.

לאחר עיון בטענות אלו – לא נראה כי סיכויי הערעור עומדים ברף הנדרש בשלב זה של ההליך. זאת מבלי להכריע באופן סופי בטענותיו של המערער. בקשתו של המערער שהוגשה ליחידה בשנת 2009 – נדחתה לאחר שהוא סירב לשתף פעולה עם היחידה, מסר כתובת שאיננה בנברא וסירב למסור את כתובתו המדויקת. כעבור למעלה משלוש שנים הוגשה עתירה כנגד החלטת היחידה. זהו שיהוי של ממש. נסיבות אלו מעוררות לכאורה את הרושם – ואדגיש כי אינני מכריע בסוגיה באופן סופי - כי המערער מבקש להחיות מחדש את טענת הפליטות, רק לאחר שכשל בנסיונו לקבל מעמד קבע בארץ מטעמים אחרים.

במסגרת ההליך הנוכחי אף מעלה המערער טענות נוספות שמצדיקות לטענתו הענקת מעמד בישראל. ברם יש לזכור כי במהלך הראיון שנערך עמו ביחידה, בנובמבר 2009 (ואשר צורף כנספח 1 לתגובת המשיבים), נשאל המערער מספר פעמים האם יש סיבה נוספת לעזיבתו את גאנה – מלבד הפרשייה שעניינה מות הילדה - והוא השיב בשלילה (עמ' 12 ועמ' 16 לראיון באנגלית). אשר על כן, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, לא נראה כי סיכויי הערעור עומדים ברף הנדרש לשלב זה של ההליך. חסר זה בנסיבות העניין אינו גובר על שיקול מאזן הנוחות.

5.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.