עע"מ 4965-23 עע"מ 4965-23

כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, "דרך המלך" לבירור של ערעור בבית משפט זה היא באמצעות הגשת תשובה לפי המתווה הקבוע בתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). משכך, במרבית המקרים, למערער תינתן הזדמנות לשטוח את טענותיו במסגרת כתב הערעור ולמשיב תינתן ההזדמנות להשיב לטענות אלה במסגרת כתב התשובה. התייחסות המערער לטענות המשיב תתאפשר, ככלל, במסגרת הדיון בערעור, בכפוף להוראות המותב הדן בהליך, ולא במסגרת כתב טענות נוסף מטעמו. הטעמים העיקריים העומדים בבסיס הכלל האמור הם השאיפה לייעל את העיון ולמקדו, בין היתר על-ידי הפחתת כתבי הטענות מטעם הצדדים. כמו כן, המתכונת הדיונית האמורה נובעת אף מטיבו של ההליך הערעורי, אשר בו טענות הצדדים ועמדותיהם כבר הוצגו ונדונו בהרחבה במסגרת ההליך שהתקיים בפני הערכאה הדיונית, ומשכך אך במקרים יוצאי דופן קיימת הצדקה להשלמת טיעון בכתב מטעם המערער בתשובה לתשובת המשיב (ראו והשוו: ע"א 2000/21 שחר נ' שחר (15.11.2021); ע"א 4782/22 מלון מרינה תל אביב נ' הועדה המקומית לתכנו ובניה תל אביב (19.1.2023); ע"א 6695/22 ששון נ' מימון ישיר מקבוצת ישיר (2006) בע"מ (27.2.2023)).

בענייננו, המערער בערעור לפי תק' 137(ב) (להלן: המערער) לא נימק את בקשתו להשיב לתשובת המשיבה לערעורו, ובפרט לא הסביר מדוע נסיבותיו של המקרה דנן חריגות באופן המצדיק סטייה מתקנה 138(א)(2) לתקנות ומן המתווה הדיוני שנקבע בהחלטת כב' הרשמת ק' אזולאי מיום 9.8.2023. עוד יצוין כי בשלב זה, ובשים לב לכך שתשובת המשיבה טרם הוגשה, דין הבקשה להידחות אף בשל היותה תיאורטית.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

כפי שצוין לעיל, המערער יהיה רשאי להעלות את טענותיו בהתייחס לתשובת המשיבה במהלך הדיון בהליך, בכפוף להוראות המותב שידון בו.