עע"מ 5124/12 עאדל מתעב נ. מדינת ישראל - משרד הפנים

לפניי בקשה לסעד זמני במסגרת ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים בעת"מ 24934-09-10 (כבוד השופט י' שפירא ) מיום 31.5.2012.

המבקשים הגישו לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים עתירה שבמסגרתה ביקשו כי יוענק למבקש מעמד בישראל. בית המשפט דחה את העתירה לאחר שקבע כי שהמבקשים לא הצביעו על פגם המצדיק התערבות של בית המשפט בהחלטת המשיב.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה ובמסגרתו הבקשה למתן סעד זמני המונחת לפניי. הסעד המבוקש בבקשה הוא כי אורה על הענקת רישיון ביקור מסוג ב/1 למבקש 1 עד להכרעה בערעור. לחלופין, נתבקש בית המשפט להוציא צו זמני האוסר על הרחקתו של המבקש מישראל במהלך הדיון בערעור. בבקשתם, טוענים המבקשים כי יש לאפשר למבקש 1 קיום בכבוד ופרנסה במקום היחיד שבו הוא יכול לשהות בהווה, ומכאן מבקשים הם במסגרת בקשתם העיקרית כי יוענק לו רישיון ביקור מהסוג שניתן לעובדים המגיעים לישראל לצורכי עבודה. בהקשר זה מדגישים המבקשים כי המצוקה שבה מצוי המבקש 1 ככל שההליכים בעניינו נמשכים הולכת וגוברת על רקע היותו חסר מעמד בישראל. מנגד, המשיב מתנגד לבקשה, וטוען כי מטרת מתן סעד זמני בערעור היא לשמר את המצב הקיים, ואין זה המצב בבקשה דנן.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה, ובפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה באשר לסעד זמני להידחות, בעוד שלדידי יש מקום לקבל את הבקשה החלופית באשר לצו הזמני האוסר על הרחקתו של המבקש מישראל במהלך הדיון בערעור.

השיקולים במתן סעד זמני בערעור על פסק דין בעתירה מינהלית דומים לשיקולים הנשקלים במסגרת מתן עיכוב ביצוע במסגרת ערעור אזרחי, שלפיהם הכלל הרחב הוא כי הגשת הערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. לפיכך, נקבע בפסיקה כי על מבקש הסעד להראות כי סיכוייו להצליח בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ראו למשל: עע"מ 8759/06 רג'א נ' הוועדה מהקומית לתכנון ובניה – גבעת אלוני (לא פורסם, 13.11.2006)).

טענת המשיב, שלפיה הענקת סעד זמני במסגרת הערעור נועדה לשמר את המצב הקיים, מקובלת עליי. ניתן להלום הענקת סעד זמני בדמות הסעד הסופי המבוקש בערעור כאשר נדרש הדבר לצורך שימור המצב הקיים. במקרה שלפנינו, המצב הקיים הוא שהות המבקש 1 בתוך שטחי המדינה, ולצורך שמיעת ערעורו ומניעת התייתרות הסעד המבוקש בגדרו, די בהיענות לבקשתם החלופית של המבקשים, ולהורות למשיב להימנע מהרחקת המבקש 1 אל מחוץ לישראל, וזאת עד לבירור ערעורו.

אשר על כן, דין הבקשה לסעד זמני להידחות, ותחת זאת מצאתי כי יש להותיר על כנו את הצו הארעי מיום 1.7.2012, שלפיו על המשיב להימנע מהרחקת המבקש 1 אל מחוץ לישראל עד להחלטה אחרת.