עע"מ 5301/21 רביד חוכיימה נ. מפכ"ל המשטרה

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע הנסבה על החלטה שנתן בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים ביום 19.7.2021 (עת"ם 36809-07-21, השופט א' רובין ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה שהגיש המבקש למתן צו ביניים עד להכרעה בעתירה שהוגשה על-ידו.

2.

כבר עתה יצוין כי הבקשה הוגשה כבקשה למתן סעד זמני בערעור, לצד הליך שהוגדר כערעור על החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי. אולם, למעשה, למבקש לא קנויה זכות ערעור על ההחלטה, שהיא החלטת ביניים בהליך. ככל שהיה חפץ בכך היה על המבקש להגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי. על כן, דין הבקשה להידחות כבר מטעם זה. מכל מקום, ולמעלה מן הצורך, אבהיר כי אף לגוף הדברים יש לדחותה.

3.

המבקש, יליד 1977, הוא קצין במשטרת ישראל. הבקשה נסבה על החלטה מיום 12.5.2021 של מפכ"ל המשטרה, המשיב 1, לפטר את המבקש משירות המשטרה בשל אי-התאמה לשירות על-פי סעיף 10(2) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: ההחלטה

או החלטת הפיטורין ). יתר המשיבים הם בעלי תפקידי נוספים במשטרה. ההחלטה על פיטוריו של המבקש התקבלה לאחר שביום 19.1.2021 נערך לו שימוע לפני פיטורין, ולאחר שהתקבל אישורו של השר לביטחון פנים לפיטורין. זאת, לאחר שחיפוש במכשיר הטלפון הנייד שלו, שנערך אגב חקירתו במחלקה לחקירות שוטרים בפרשה אחרת, העלה חשד שהוא קיים קשר טלפוני בעל תוכן מיני עם שוטרת שהייתה כפופה לו, תוך ניצול יחסי המרות ביניהם.

4.

בהחלטת הפיטורין צוין כי הם ייכנסו לתוקף בתום תקופת הפרישה שלה זכאי המבקש. כעולה מהבקשה, המועד האמור יחול ביום 8.8.2021.

5.

המבקש הגיש עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי, ועמה בקשה למתן צו ביניים אשר יורה על עיכוב החלטת הפיטורין עד להכרעה בעתירה.

6.

ביום 19.7.2021 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בקבעו שהחלטת הפיטורין היא הפיכה מעצם טיבה. עוד צוין, מבלי לקבוע מסמרות, כי לא ניתן לקבוע שסיכויי העתירה גבוהים, בהתחשב בשיקול הדעת הרחב המסור לגורמים המוסמכים בנושא זה.

7.

בבקשה טוען המבקש, כי סיכויי העתירה שהגיש בבית המשפט המחוזי להתקבל הם טובים, וכי ממילא שגה בית המשפט המחוזי בהימנעותו מלהורות על מתן צו הביניים שהתבקש. לטענת המבקש, החלטת הפיטורין התקבלה תוך התחשבות בשיקולים שאינם ענייניים, והיא חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות. עוד נטען כי ההחלטה מפלה אותו לעומת שוטרים אחרים ש"נאשמו בהתנהגות שאינה הולמת", לרבות הטרדה מינית, וחרף

זאת לא פוטרו מתפקידם. לבסוף, טוען המבקש כי מצבו הבריאותי והנפשי הידרדר מאז קיבל את ההודעה על פיטוריו, תוך הפניה לחוות דעת פסיכיאטרית שצירף. לעומת זאת, כך טוען המבקש, למשיב 1 לא ייגרם כל נזק אם מועד התחולה של החלטת הפיטורין יידחה עד לתום ההליך.

8.

ביום 1.8.2021 הוריתי למשיבים להגיש את תגובתם לבקשה עד ליום 4.8.2021, וזאת לנוכח סד הזמנים שנקבע בהחלטת הפיטורין. בתגובת המשיבים נטען כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, בהתחשב בכך שהמבקש לא הוכיח שייגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא יינתן צו הביניים, וכן משום שסיכויי העתירה להתקבל נמוכים. בהקשר זה טוענים המשיבים כי החלטת הפיטורין היא סבירה וראויה, ואף התקבלה לאחר הליך מינהלי תקין.

9.

המשיבים הוסיפו ופירטו בתגובה, במידה רבה מעבר לנדרש, את תוכנם של חומרי החקירה בנוגע לחשד לביצוע עבירה של הטרדה מינית תוך ניצול יחסי מרות ואת ממצאי החקירה. בהמשך לכך, ביום 5.8.2021 המבקש הגיש בקשה להוצאת חלק מחומרי החקירה שצורפו מתיק בית המשפט. לנוכח התוצאה שאליה הגעתי ההכרעה בעניין זה

התייתרה.

10.

כאמור בפתח הדברים, דין הבקשה להידחות כבר מן הפגם הפרוצדורלי שדבק בהגשתה. מעבר לכך, כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בנוגע למתן סעד זמני, אלא במקרים חריגים, אשר הבקשה שבפני אינה נמנית עליהם (ראו: בר"ם 4188/21 לין ננו טכנולוגיות בע"מ נ' משרד הבריאות מדינת ישראל , פסקה 12 (16.6.2021) ). הרבה למעלה מן הצורך יצוין, כי אף לגוף העניין, לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי שלא ליתן למבקש את הסעד המבוקש על-ידו. הן בבקשתו למתן צו ביניים שהוגשה לבית המשפט המחוזי והן בבקשה שבפני לא ביסס המבקש די הצורך את הטענה שייגרם לו נזק בלתי הפיך אם ייכנסו פיטוריו לתוקף כבר עתה (ראו והשוו: עע"ם 9046/17 אלקיים נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר , פסקה 4 (21.11.2017)). מקומן של יתר הטענות באשר לגופה של החלטת הפיטורין להתברר במסגרת הדיון בעתירה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, ואיני מביעה כל עמדה ביחס אליהן. טענותיו של המבקש בעניין זה שמורות, כשם ששמורות למשיבים כל טענותיהם.

11.

סוף דבר: הבקשה שהובאה בפני, ואשר הוכתרה בכותרת "בקשה דחופה למתן צו ביניים וצו ארעי לעיכוב ביצוע החלטה של המשיב 1" – נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך של 2,000 שקלים.