עע"מ 5358/20 פלוני נ. רשות מקרקעי ישראל

לפני בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ר'

למלשטריך-לטר ) מיום 15.7.2020 בעת"מ 11250-06-20 במסגרתו נדחתה עתירה מינהלית שהגישו המבקשים על מנת למנוע הריסת בית שבנו בכפר נחף.

1.

ביום 2.4.2013 הוצאה התראה על ידי המשיבה נגד המנוח חאלד חסן (להלן: המנוח ), שהמבקשים הם אשתו וילדיו, בגין בניית מבנה מגורים בחלקה 20000/45 שבכפר נחף (להלן: החלקה ). בהמשך, ביום 4.4.2013 הוצא דו"ח פיקוח לפיו בחלקה הוקם שלד מבנה למגורים (להלן: המבנה ), וביום 7.4.2013 הודבקה במקום התראה נוספת (התראה לפני צו).

2.

ביום 17.4.2013 הגישה המשיבה תביעה נגד המנוח לסילוק ידו מהחלקה (ת"א 30124-04-13) וניתן צו מניעה זמני המורה למנוח להימנע מביצוע עבודות בנייה בחלקה. בהמשך, ביום 29.4.2013 הוגשה הודעה מוסכמת לבית המשפט על פיה צו המניעה הזמני יעמוד בתוקפו עד למתן פסק דין בתביעה. ביום 13.3.2014 התקיים דיון בתביעה ולאחר שמסרו שני הצדדים הודעה משותפת, ניתן פסק דין המורה בין היתר על סילוק ידו של המנוח מהחלקה, תוך שהוא חויב בהריסת המבנה שהקים עליה בתוך 12 חודשים מיום מתן פסק הדין. פרק זמן זה נועד לאפשר לו לרכוש את החלקה אם יזכה במכרז או שתתקבל הצעת חליפין, קרי מתן הצעה להעמיד קרקע חלופית בתמורה לקבלת החלקה.

3.

ביום 17.3.2014 וביום 11.5.2014, בסמוך לאחר מתן פסק הדין, נעשו פניות למשיבה לשקול לצאת במכרז למכירת החלקה. ביום 18.3.2015 דחתה המשיבה את האפשרות לשווק את החלקה במסגרת מכרז, תוך שצוין כי היא עומדת על סילוק ידו של המנוח מהמקרקעין תוך הריסת המבנה. עם זאת, לשם בחינת האפשרות שהועלתה בפסק הדין להצעת חליפין ונוכח שיהוי שנפל במענה לבקשות, הסכימה המשיבה ליתן ארכה של שנה נוספת, עד ליום 18.3.2016 לקבלת הצעת חליפין.

4.

ביום 1.3.2016 התברר למשיבה כי בניגוד לפסק הדין, חודשו העבודות במבנה. על כן, ביום 7.3.2016 הוגשה בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט נגד המנוח.

5.

ביני לביני ביום 24.2.2016 הוגשה הצעת חליפין על ידי המנוח, אשר נדחתה ביום 2.6.2016. ביום 19.9.2016 הוגשה הצעת חליפין נוספת וביום 22.11.2016 הודיעה המשיבה כי אין לה עניין גם בהצעה זו. ביום 26.4.2018, בחלוף כשנתיים מהמועד שקצבה המשיבה להעברת הצעת חליפין, הועברה הצעת חליפין נוספת, שלישית במספר. ביום 2.5.2018 הודיעה המשיבה כי אין באפשרותה להיענות גם להצעת חליפין זו, נוכח שינוי במדיניותה לעניין עסקות חליפין, העובדה שאישור הצעת החליפין הוגבל בזמן ומכיוון שאין לה כל עניין בחלקה החליפית המוצעת.

6.

ביום 29.10.2018 נפטר המנוח ולאחר פטירתו ניהלו המבקשים התכתבויות נוספות עם המשיבה, כאשר המכתב האחרון מטעם המשיבה נשלח ביום 14.5.2020 ובו צוין כי לא ניתן להסדיר את הבנייה הקיימת בחלקה, הן לאור שינוי במדיניות המשיבה והן לאור חלוף הזמן. עוד צוין כי ככל שהמקרקעין לא יושבו, המשיבה תפעל בכל האמצעים העומדים לרשותה, לרבות נקיטת הליכי הוצאה לפועל. במסגרת זו יוער, כי המשיבה פתחה בגין פסק הדין תיק הוצאה לפועל (515102-08-18) ומועד פינוי המקרקעין נקבע לחודש יוני 2020. מועד זה נדחה מספר פעמים ונקבע לבסוף בין הימים 30.9.2020-19.7.2020.

7.

ביום 4.6.2020 הגישו המבקשים עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, במסגרתה טענו כי התעלמות המשיבה מהצעת החליפין שהוגשה לאחר פטירתו של המנוח נגועה בחוסר סבירות קיצוני ופוגעת באופן בלתי מידתי בקניינם, בשל שוויו הכספי של המבנה ובשל זכותם הבסיסית למדור. בית המשפט דחה את העתירה ביום 15.7.2020, תוך שקבע כי העתירה נגועה בחוסר ניקיון כפיים נוכח העובדה שהמנוח פלש למקרקעין. בנוסף נקבע כי העתירה לוקה בשיהוי, ורק בשל טעמים אלה היה מקום לדחות את העתירה על הסף. מעבר לכך, לגופם של דברים סבר בית המשפט כי הוא אינו מוסמך להתערב בפסק דין חלוט של בית משפט השלום בנושא מועד הפינוי וכי שאלת מדיניותה של המשיבה, לגביה טען בא-כוחם של המבקשים, זרה לדיון.

8.

על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים הגישו המבקשים ערעור ולצידו את הבקשה דנא למתן סעד זמני אשר ימנע את הריסת המבנה עד להכרעה בערעור. במסגרת הבקשה טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. המשיבה בתגובתה לבקשה טענה מנגד כי סיכויי הערעור קלושים. לעניין מאזן הנוחות, טענה המשיבה כי הבקשה נסובה על מבנה שנבנה באופן לא חוקי ובניגוד לדין, אשר על פי הנטען על ידי המבקשים אינו משמש למגורים ובנייתו טרם הושלמה. כל זאת כאשר המבקשים ממשיכים להחזיק בחלקה ובכך מונעים אפשרות לשיווקה למחוסרי דיור בכפר נחף. המשיבה הוסיפה וציינה כי אף אם טענות המבקשים בערעור יתקבלו, לכל היותר ייגרם להם נזק כספי הניתן לפיצוי, שכן הם אינם מתגוררים בחלקה ואין להם כל זכות קנויה בה.

9.

דין הבקשה להידחות. על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם יזכה בערעור יהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו (ראו למשל: עע"ם 4400/20 עצמונה מושב שיתופי של אמנה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 8 (16.8.2020); עע"ם 4955/20 יושר נ' הממונה על שוק ההון ביטוח וחסכון , פסקה 8 (28.7.2020)). כן נקבע כי בבחינת מאזן הנוחות יידרש בית המשפט גם לפגיעה באינטרס הציבורי (ראו למשל: עע"ם 679/19 צהרונית אם המושבות בע"מ נ' בית לגדול בו בע"מ , פסקה 11 (6.2.2019)).

10.

בנסיבות העניין, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים ודי בכך להביא לדחיית הבקשה. כפי שהמבקשים עצמם מעידים, המבנה אינו משמש למגורים ובנייתו טרם הושלמה. משכך, אין בהריסתו כדי לגרום להם נזק שאינו בר-פיצוי, ככל שיתקבלו טענותיהם בערעור, בה בשעה שלא צפוי למבקשים קושי בגביית סכום הפיצויים, ככל שייפסק, מהמשיבה (השוו: עע"ם 4117/20 טוייל נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (12.8.2020)). מעבר לכך, האינטרס הציבורי באכיפת צווי הריסה שניתנו ביחס לבנייה בלתי חוקית ובמימוש החלטות שיפוטיות תומך אף הוא בדחיית הבקשה (ראו: עע"ם 5089/19 ראש הישיבה הרב ביאלוסטוצקי נ' ראש עיריית ערד , פסקה 6 (1.8.2019); עע"ם 4560/19

אורוז שירותים בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 12 (12.9.2019)).

11.

הבקשה לסעד זמני נדחית אפוא. הסעד הארעי שניתן בהחלטתי מיום 30.7.2020 מבוטל בזאת. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 10,000 ש"ח.