עע"מ 5381-23 עע"מ 5381-23

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופט ע' עאסי), בעת"מ 26788-07-22 מיום 04.07.2023 עד להכרעה בערעור שבכותרת.

2.העובדות הדרושות לעניין פורטו באריכות בפסק דינו של בית משפט קמא, ולא ראיתי צורך לחזור על הדברים במלואם. די בכך שאציין כי ברקע ההליך החלטות של ועדת המכרזים של המשיבה 2, בגדרן הוחלט לפסול את הצעת משיבה 1 במסגרת מכרז למתן שירותי הקמה ותחזוקה של גינות, ולבחור בהצעת המבקשת כהצעה זוכה. משיבה 1 מיאנה מלהשלים עם החלטות אלה ותוצאתן, ועתרה לבית משפט קמא. לאחר שנתן דעתו לטענות הצדדים מזה ומזה, מצא בית משפט קמא כי דין העתירה להתקבל במובן זה שהחלטות ועדת המכרזים כאמור יבוטלו, ומשיבה 1 תוכרז כזוכה במכרז.

3.על פסק דין זה הוגש ערעור ולצדו הבקשה שלפניי, בגדרה נטען כי סיכויי ההצלחה של הערעור טובים משהוא נסוב על טעויות משפטיות מובהקות, ועל החלטתו של בית המשפט להורות על משיבה 1 כזוכה, חרף השבת העניין לוועדת המכרזים, במישור הסעד. אשר למאזן הנוחות נטען כי למשיבה 1 "לא יגרם כל נזק מעיכוב הביצוע, שכן גם אם הערעור יתקבל, מניין תקופת ההסכם [...; יתחיל] מרגע דחיית הערעור וכניסתה בפועל לעבודה [...]. מאידך, הנזק שייגרם למערערת ולמשפחות העובדים התלויים בעבודה בעירייה הינו משמעותי ביותר, וללא כל הצדקה ככל שהערעור יתקבל".

4.משיבה 1 התנגדה לבקשה, וטענה כי הסיכויים שערכאת הערעור תתערב בפסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי – קלושים. אשר למאזן הנוחות נטען, כי זה נוטה במובהק לטובת דחיית הבקשה, שכן – תוצאותיו של המכרז אינן בלתי הפיכות וכי בהתאם לפסיקה אין ליתן סעדים זמניים במכרז לשירות נמשך, עוד נטען כי עומדת לה הזכות לֵהָנוֹת מפירות זכייתה בהקדם. משיבה 2 הותירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, תוך שצוין כי סיכויי הערעור לא מבוטלים; וכי "מאזן הנוחות (והאינטרס הציבורי) נוטים בבירור לטובת המערערת". שכן, שמיעת הערעור, מבלי להורות על עיכוב ביצוע, עשויה להביא "להשקעה לא צודקת ולא הגיונית של משאבים רבים בהחלפת והכנסת קבלן גינון לעבודה", וזאת משום שמהלך כאמור "כרוך בזעזוע וקושי מהותי בהיבט הניהולי-תפעולי", לטענתה. כן הודגש כי במידה ויידחה הערעור משיבה 1 תהא זכאית למצות את מלוא זמן זכייתה.

דיון והכרעה

5.כידוע, נקודת המוצא היא שאין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים (תקנה 42 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א- 2000 (להלן: התקנות)); אך בית המשפט רשאי, במקרים חריגים, להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה או על מתן סעד זמני (לפי תקנה 43(ב) לתקנות).

6.במקרה דנן, לא ראיתי, בשלב מקדמי זה, לטעת מסמרות בשאלת סיכויי הערעור. גם באשר למאזן הנוחות – קיימים טעמים לכאן ולכאן. עם זאת, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי בנסיבות מקרה זה, יש לתת את הבכורה לאינטרס הציבורי הגלום בשימור המצב הקיים.

ביסוד מסקנתי ניצבת העובדה כי טענות המערערת ומשיבה 1, מזה ומזה, בכל הנוגע למאזן הנוחות, עניינן, בעיקרו של דבר, בהפסדים כספיים הניתנים לשיפוי. בהקשר זה יוזכר, כי בצד בקשתה הגישה המערערת "התחייבות עצמית" לפיה היא מתחייבת לשפות את המשיבות "ללא הגבלה בסכום או בזמן, בגין כל נזק שייגרם להן כתוצאה ממתן צו עיכוב הביצוע המבוקש על ידן". השיקול המכריע את הכף אפוא, בענייננו, הוא החשש שפורט בתגובת משיבה 2, לפיו ככל שפסק הדין ייושם כעת ולאחר מכן תתהפך תוצאתו בערעור – ייפגע האינטרס הציבורי. זאת, הן במישור טיב השירות שיסופק על-ידי נותני שירות כאשר אלו מוחלפים באופן תדיר, הן בכל הנוגע לבזבוז כספי הציבור הכרוך בתחלופה מסוג זה. בנוסף לכך נתתי דעתי גם להתחייבות העירייה כי באם ידחה הערעור, משיבה 1 תהיה זכאית למצות את מלוא זמן זכייתה.

7.בהינתן האמור, הבקשה מתקבלת. היומן מתבקש לקבוע את הערעור לדיון בפני הרכב במועד קרוב לאחר תום הפגרה בהתאם לאילוציו, ולא יאוחר מסוף חודש דצמבר 2023.