עע"מ 5427/21 מדינת ישראל- משרד הבריאות, משטרת ישראל ובית החולים נ. פלוני

1.

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים ביום 27.6.2021 (עת"ם 12469-07-20, השופטת ת' שרון נתנאל ).

2.

מקורו של ההליך דנן בבקשה שהגישו המשיבים לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע ) לממונה על חופש המידע בבית החולים רמב"ם (להלן: בית החולים ) ביום 21.4.2020. המידע המבוקש נגע לשימוש שנעשה, על-פי הנטען, בתרופות שפג תוקפן, במחלקות האונקולוגיות וההמטולוגיות בבית החולים לאורך תקופה לא ידועה שהחלה בשנת 2017. הבקשה הוגשה בעקבות כתבת תחקיר שפורסמה בעניין זה בתקשורת. יצוין, כי חלק מהמשיבים היו בעבר מטופלים במחלקות האמורות, וחלקם בני משפחה של מטופלים לשעבר.

3.

בקשת חופש המידע כללה תשעה סעיפים שעניינם הגדרת החומר המבוקש. הבקשה שבפני מתמקדת רק בשניים מהסעיפים – המועד המדויק שבו הובא לראשונה לידיעתו של בית החולים השימוש בתרופות שפג תוקפן (סעיף ח' לבקשת המידע) והרשימה המלאה של תרופות שפג תוקפן ונעשה בהן שימוש (סעיף ט' לבקשת המידע).

4.

תחילה, נשלח למשיבים מענה שבו נמסר כי מאחר שהנושא מצוי בחקירת משטרה, אין לבית החולים אפשרות להתייחס לדברים. בהמשך, ולאחר דין דברים בין הצדדים, ביום 10.6.2020 נשלח למבקשים מענה, אך בעיקרו של דבר לא נמסר להם המידע המבוקש. במענה צוין כי בית החולים קיים היוועצות עם המשטרה, על מנת לבחון את ההשלכות האפשריות של מסירת המידע המבוקש על חקירת הפרשה, וממילא על תפקודו התקין של בית החולים. בהמשך לכך, נמסר כי מסקנת ההיוועצות היא שכל מידע קונקרטי המיוחס במישרין לפרשה, או נוגע במישרין בפרשה – איננו בר-גילוי, מאחר שהדבר עלול במידת סבירות גבוהה לשבש את מהלך החקירה ואת מיצויה המיטבי. בהתאם לכך, ביחס לסעיפים א'-ז' בבקשת המידע, נמסר למשיבים כי לא ניתן למסור את המידע בשל ניהול החקירה. ביחס לסעיפים ח'-ט' לבקשת המידע – נמסר כי המבוקש בהם אינו נופל לגדרו של חוק חופש המידע, וכי בכל מקרה מידע כזה, כמובנו בחוק, איננו קיים בבית החולים בשלב הנוכחי.

5.

בהמשך לכך, הגישו המשיבים עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 17 לחוק חופש המידע. העתירה הדגישה את האינטרס הציבורי המובהק בחשיפה של פרטי הפרשה, כמו גם בזכותם הקונקרטית של המשיבים לעיון במסמכים. העתירה הוגשה נגד בית החולים, המדינה (כבעלים של בית החולים) ומשטרת ישראל (להלן יחד: המדינה ). הדיון בעתירה כלל גם, בין היתר, דיון בדלתיים סגורות עם נציגי היחידה החוקרת במשטרה שמסרו פרטים בנוגע לחקירה. עמדת המדינה הייתה כי קבלת העתירה, ולו באופן חלקי, עלולה לפגוע בחקירה. על כן, טענה המדינה כי מתקיים החריג המעוגן בסעיף 14(א)(9) לחוק חופש המידע, הקובע כי הוראות החוק לא יחולו על מידע שנאסף ומוחזק על-ידי מערך החקירות של משטרת ישראל.

6.

בסופו של דבר, קיבל בית המשפט המחוזי את העתירה באופן חלקי. בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפל פגם בעמדתה העקרונית של המדינה לפיה מסירת חומר חקירה, המצוי בליבת החקירה, עלול לפגוע באינטרס הציבורי, שאף עולה בקנה אחד עם האינטרס של המשיבים. עם זאת, בשים לב למשכה של החקירה (המתנהלת קרוב לשנה וחצי) ולמהותו של חלק מהמידע המבוקש – סבר בית המשפט המחוזי כי עמדתה הגורפת של המדינה לפיה לא ניתן להיענות אף לא לחלק מבקשת המשיבים, אינה סבירה ואינה מאזנת כראוי בין צרכי החקירה לבין האינטרס הפרטי של המשיבים, שהוא בעל עוצמה גבוהה במקרה דנן. בהקשר זה הודגש, כי המשיבים ציינו שהמידע דרוש להם על מנת להבין האם הם עצמם נפגעו מהפרשה ומה מידת הנזק שנגרם להם, בין היתר לשם קבלת ייעוץ מגורמי רפואה וכן לשם התמודדות נפשית עם הפרשה. עוד צוין, כי חלק מהמשיבים עודם נאבקים במחלת הסרטן בעת הזו.

7.

הלכה למעשה, קבע בית המשפט המחוזי כי המידע המבוקש בסעיפים א'-ד' וכן בסעיף ז' לבקשת המידע מצוי בליבת החקירה, ועל כן אין פגם בהחלטה שלא להעבירו לידי המשיבים. לעומת זאת, כך נקבע, המידע המבוקש בסעיפים ה'-ו' וכן בסעיפים ח'-ט' נוגע להתנהלותו של בית החולים לאחר גילוי הפרשה וממילא הוא נמצא בידיעת בית החולים, גורמי בית המרקחת והחשודים. לכן, כך נקבע, החשש לפגיעה בחקירה ובאינטרס הציבורי הוא נמוך יותר, אם קיים בכלל. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה בנוגע לסעיפים אלה. בית המשפט המחוזי קבע כי המידע יימסר לבא-כוח המשיבים בתוך 10 ימים מיום מתן פסק הדין.

8.

ביום 18.7.2021 הורה בית המשפט המחוזי, לבקשת המדינה, על עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין ביחס למסירת המידע בסעיפים ח'-ט' בלבד, עד להגשת ערעור לבית משפט זה.

9.

ביום 5.8.2021 המדינה הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו את הבקשה דנן. בערעור נטען בין היתר כי בית המשפט המחוזי שגה באיזון שערך בין האינטרסים של המשיבים לבין טובת החקירה. כמו כן, נטען כי פסק הדין מורה על מסירת מידע שאסור למסרו, ובהקשר זה מפנה המדינה לנספח סודי שצורף לערעור לעיניו של בית המשפט בלבד. זאת ועוד, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהורה למסור את המבוקש בסעיפים ח'-ט', מידע שאינו גלום במסמכים קיימים.

10.

בבקשה שבפני, נטען כי סיכויי הערעור הם גבוהים. כמו כן, נטען כי מבחינת מאזן הנוחות, ביצוע פסק הדין יוביל לכך שלא יהיה טעם לדון בערעור. בנוסף, המדינה טוענת כי מסירת המידע בהתאם לסעיפים ח'-ט' לבקשה תוביל – בהסתברות של קרבה לוודאות – לפגיעה אנושה בחקירת המשטרה, דהיינו לנזק שעולה בהרבה על הנזק שייגרם למשיבים מדחיית מסירת המידע עד להכרעה בערעור. המדינה הבהירה כאמור כי הבקשה אינה מתייחסת למידע המבוקש בסעיפים ה'-ו', שאותו בכוונתה למסור למשיבים שכן ההערכה היא כי מסירתו לא תפגע בחקירה (על אף שחלק מנימוקי הערעור רלוונטיים גם ביחס אליהם).

11.

בתגובת המשיבים מיום 15.8.2021, שהוגשה בהתאם להחלטתי, נטען כי דין הבקשה להידחות. ראשית, המשיבים מלינים על כך שלערעור צורף נספח סודי מבלי שהדבר קיבל ביטוי בנימוקי הערעור, וצוין רק בבקשה לעיכוב ביצוע. בהתאם לכך, המשיבים מבקשים אפוא כי תינתן הוראה על גילוי הנספח האמור. שנית, ולגוף הבקשה, נטען כי סיכויי הערעור קלושים, שכן בית המשפט המחוזי ערך איזון אינטרסים ראוי. שלישית, המשיבים טוענים כי טענות המדינה במישור מאזן הנוחות הועלו בעלמא, מבלי להדגיש מהו הנזק שצפוי להיגרם ממסירת המידע ומבלי לתמוך את הדברים באסמכתאות. בהיבט רחב יותר, המשיבים מעלים טענות הנוגעות להתנהלות בית החולים בפרשה כולה ומתייחסים לקושי העולה מן ההסתרה של פרטיה מהחולים ובני משפחותיהם, שהם הנוגעים בדבר.

12.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי לקבל את הבקשה. בית משפט זה קבע כבר בעבר כי "בנסיבות שבהן רשות ציבורית נדרשת בפסק דין של בית משפט לעניינים מינהליים למסור לעותר מידע מסוים מכח חוק חופש המידע, ראוי להוציא צו לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור, שכן 'ברגע שיבוצע פסק הדין, יהפוך הערעור לתיאורטי'" (עע"ם 3908/11 מדינת ישראל הנהלת בתי המשפט נ' עיתון "דה מרקר" עיתון הארץ בע"מ , פסקה 16 (12.7.2011)). זאת, מאחר שככלל, צו המורה לרשות לפרסם מידע לפי חוק חופש המידע הוא מעצם טיבו סעד בלתי הדיר (ראו: עע"ם 4886/14 הנתיב המהיר בע"מ נ' כביש חוצה ישראל בע"מ , פסקה 7 (11.8.2014); עע"ם 2668/15 מדינת ישראל - משרד המשפטים נ' וייס , פסקה 15 (12.5.2015); עע"ם 6198/15 חברת מחצבות ורד בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 14.2.2016)). איני סבורה כי יש מקום לחרוג מכלל זה

בנסיבות העניין, כאשר הבסיס להתנגדות המדינה להעברת המידע הוא קיומה של חקירת משטרה. בהקשר זה אני מייחסת משקל גם לכך שהמדינה צמצמה את בקשתה לעיכוב ביצוע חלקי בלבד של פסק הדין, במובן זה שיתר המידע שבית המשפט המחוזי הורה למסרו אכן יועבר למשיבים באופן מיידי. לא למותר להדגיש, כי איני מקלה ראש בתחושותיהם הקשות של המשיבים. החלטתי מבוססת כאמור אך על העובדה שמסירת המידע בשלב הנוכחי תייתר את הדיון בטענות המדינה בעניין זה בערעור.

13.

לצד זאת, ולנוכח האינטרס הברור של המשיבים בקבלת יתר המידע המבוקש, אני מורה כי הדיון בערעור ייקבע למועד קרוב, ולכל המאוחר עד סוף חודש נובמבר 2021. אציין, כי ההכרעה בבקשה נעשתה על יסוד הטענות הגלויות, מבלי שעיינתי בנספח הסודי שצירפה המדינה, וטענות הצדדים ביחס אליו יידונו בפני ההרכב שידון בערעור.

14.

סוף דבר: אני מורה על עיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי במובן זה שפריטי המידע שאליהם מתייחסים סעיפים ח'-ט' לבקשת המידע לא יימסרו למשיבים, וזאת עד להכרעה בערעור. אין צו להוצאות.