עע"מ 637-23 עע"מ 637-23

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט העמית י' נועם), מיום 22.1.2022, בעת"מ 55892-10-21. בפסק הדין נושא הבקשה התקבלה עתירה מנהלית שהגיש המשיב נגד המבקש מכוח חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע או החוק), שעניינה מסירת מידע על הליכים פליליים שהתנהלו בבתי המשפט הצבאיים באזור יהודה ושומרון בעבירות ביטחוניות.

2.המשיב הוא דוקטורנט למשפטים במחלקה לממשל ומשפט באוניברסיטת דבלין שבאירלנד. ביום 4.2.2021 הגיש המשיב בקשת חופש מידע, במסגרתה ביקש לקבל מאת המשיב נתונים בדבר כתבי אישום שהוגשו לבתי המשפט הצבאיים באיו"ש בתקופה של כשנתיים (מיום 1.3.2015 ועד ליום 31.3.2017), בעבירות ביטחוניות שונות, ובפרט בעבירות הסתה שבוצעו ברשתות החברתיות, בפילוח על פי מספר כתבי האישום שהוגשו בכל חודש.

3.המבקש דחה את בקשת המשיב תוך שציין כי הוגשו אלפי כתבי אישום בעבירות המפורטות בבקשת המשיב, וכי המערכת הממוחשבת של בתי המשפט הצבאיים מוגבלת ביכולתה לספק מענה מדויק באופן ממוכן לשאלה שנשאלה על ידי המשיב. על כן, הובהר כי מתן מענה מדויק לשאלת המשיב תצריך בדיקה פרטנית של אלפי תיקים, באופן העולה כדי הקצאת משאבים בלתי סבירה כמשמעותה בסעיף 8(1) לחוק חופש המידע.

4.לאחר שניסיון המשיב לגרום למבקש לשקול מחדש את עמדתו לא צלח, הגיש המשיב לבית המשפט קמא עתירה מכוח חוק חופש המידע בבקשה לקבל את המידע כמתואר לעיל. בתגובה לעתירת המשיב השיב המבקש כי להערכתו, היענות לבקשת המשיב תצריך מאות שעות עבודה ובכך תיצור הכבדה ממשית על פעילותו ותשבש את סדרי עבודתו. יחד עם זאת, צוין כי נעשו על ידי המשיב מאמצים לאפשר מסירה של חלק מהמידע המבוקש, בהתאם לסעיף 11 לחוק. בתוך כך, אותרו כ-100 כתבי אישום שבהם קטגוריית האישום המרכזית היא עבירת הסתה לפי סעיף 251 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), תש"ע-2009 (להלן: הצו), וכי בהמשך לכך עורך המשיב בדיקה אילו מכתבי האישום הנ"ל ניתן למסור למבקש בכפוף להיעדר מניעה בדין או בהחלטה שיפוטית, כאשר נכון למועד הגשת התגובה המקדמית הועברו לידי המשיב כ-90 כתבי אישום תוך השחרת הפרטים המזהים שבהם.

5.בדיון המקדמי שהתקיים בתיק ביום 7.2.2022, הודיע המבקש כי לבקשת המשיב בכוונתו לערוך בדיקה נוספת ולבחון את האפשרות האם בכל זאת ניתן לאתר כתבי אישום נוספים תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים. עם זאת, בכתב התשובה שהוגש מטעם המבקש ביום 28.2.2022, פירט האחרון כי הבדיקה שנערכה על ידו גילתה כי לא ניתן לעשות שימוש באמצעים טכנולוגיים כדי להיענות לבקשת המשיב, וחזר על עמדתו כי טיפול בבקשה יצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה ויגרום להכבדה ממשית, כך שיש לדחות את העתירה. בהמשך לכך, הגיש המבקש בקשה למתן פרטים נוספים על אודות החיפוש שבוצע על ידי המבקש, וכן דרש לחקור את המצהירים מטעם המבקש על מנת לברר את האפשרות לבצע, מבחינה טכנולוגית, את החיפוש במאגרים הממוחשבים של המבקש.

6.ביום 16.6.2022 התקיים דיון בעתירה לגופה וכן בבקשת המשיב למתן פרטים נוספים. בתום הדיון ניתנה החלטה, בהסכמת הצדדים, כאשר כל צד שומר על טענותיו, לפיה המבקש יודיע בתצהיר משלים, לאחר בדיקה במאגר הממוחשב של הפרקליטות הצבאית, כמה כתבי אישום הוגשו בבית המשפט הצבאי "יהודה" במחנה "עופר", בתקופה שבין יום 1.3.2015 לבין יום 1.3.2016, שבהם מופיעה המילה "פייסבוק".

7.ביום 4.7.2022 הגיש המבקש תצהיר משלים מטעם סגנית פרקליט איו"ש, בו פורט כי הבדיקה המתוארת לעיל העלתה 78 תוצאות, כאשר 76 מתוכן נשאו את הכותרת "כתב אישום". עם זאת, צוין כי לא ניתן לדעת מבדיקה זו אם מדובר בכתבי-אישום בנוסח הסופי שהוגש לבית המשפט הצבאי, וכי מכל מקום – הנוסח המחייב הוא זה שהוגש בעותק נייר לבית המשפט. בעקבות הגשת התצהיר המשלים, התבקשו הצדדים להודיע האם לאור תוצאות הבדיקה יש בידיהם להגיע להסדר. בתגובה השיב המשיב כי בא בדברים עם המבקש, והביע נכונות לצמצם את בקשתו בפרמטרים שונים, אך הצעתו סורבה. משכך, נדרש בית המשפט קמא להכריע בעתירה.

8.ביום 22.11.2022 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא. בפסק דינו ציין בית המשפט כי אף שבתחילה טען המבקש כי מערכת המחשוב הצבאית אינה מסוגלת לבצע איתור ממוכן של כתבי האישום העונים על ההגדרות שבבקשת חופש המידע שהגיש המשיב, במהלך הדיון נתחוור כי במערכת המחשוב הצבאית ניתן לבצע חיפוש לפי מילות מפתח. חיפוש מעין זה, אשר נערך באופן מוגבל לאחר הסכמת הצדדים שהוגשה בתום הדיון שנערך ביום 16.6.2022, לימד כי הבדיקה הנדרשת על ידי המשיב אפשרית, אף אם מדובר בבדיקה חריגה. על רקע זה קבע בית המשפט כי ניתן לדרוש מהמבקש לבצע פעולות איתור באופן זה, גם אם הן חריגות, נוכח חובתו מכוח חופש המידע. הוטעם כי: "הדבר מתבקש לנוכח עניינו של העותר במידע במסגרת המחקר האקדמי ועבודת הדוקטורט, ולאור העניין הציבורי הרב במחקרים אקדמיים, בשל תרומתם לחברה בכל תחומי החיים, לרבות בתחום המשפט, ובנושא השפעת הרשתות החברתיות – בכלל, ועל טרור ורדיקליזציה – בפרט".

בהתאם לכך, קיבל בית המשפט קמא את עתירת המשיב באופן חלקי, במובן זה שהמבקש ימציא למשיב, מעבר למידע שמסר לו עד למועד מתן פסק הדין, גם את המידע המצומצם הנוסף שהתבקש, קרי – עותקים מכתבי האישום בבית המשפט הצבאי "יהודה" שבאזור, בתקופה שמיום 1.3.15 ועד ליום 31.3.17, שבעובדות כתבי האישום נכללה המילה "פייסבוק". נקבע כי המידע האמור יימסר בתוך 45 יום ממועד מתן פסק הדין.

9.ביום 5.1.2023 הגיש המבקש לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו, בה ציין כי בכוונתו להגיש ערעור על פסק הדין ועתר לכך שבית המשפט קמא יורה על עיכוב ביצוע פסק דינו "עד ליום 23.1.2023, ואם יוגש ערעור – עד להכרעה בערעור או עד להכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שתוגש, ככל שיהיה צורך בכך, ביחד עם הערעור". ביום 10.1.2023 ניתנה החלטת בית המשפט קמא בה קבע בית המשפט כי: "אני מאריך המועד להמצאת המידע עד ליום 23.1.23".

10.ביום 22.1.2023 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, ועמו הוגשה הבקשה דנן. בבקשתו טוען המבקש כי לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט קמא, ניתנה על ידו הוראה ליועץ מיוחד אשר לו הרשאות גישה מיוחדות למידע הגולמי שבמאגרי המידע הצבאיים, לערוך חיפוש בהתאם לאמור בפסק הדין. נטען כי חיפוש זה העלה כ-330 מסמכים, שחלקם הגדול הוא כתבי אישום. לטענת המבקש, כתבי האישום הנ"ל אינם סרוקים במערכת "מגן צדק" (היא מערכת המחשוב הצבאית הרלוונטית), ועל כן יש צורך בהזמנת תיק התביעה הפיסי מארכיון התביעה הצבאית או בהזמנת תיק בית המשפט הפיסי מארכיון בית המשפט הצבאי.

על פי הנטען, כתבי האישום הנ"ל מתויקים בארכיון התביעה הצבאים לפי שנים (ולא לפי מספר התיק), כך שאיתור 330 התיקים הרלוונטיים ידרוש מעבר על אלפים רבים של תיקים ויארך זמן רב מאוד. עוד צוין כי אין ודאות מוחלטת שעותק כתב האישום שהוגש לבית המשפט הצבאי שמור בתיק התביעה הצבאית, בפרט במידה שכתב האישום תוקן בכתב יד בעת הדיון. על כן, נטען כי קיום פסק דינו של בית המשפט קמא ידרוש את הזמנת התיקים מארכיון בית המשפט הצבאי על ידי מערכת בתי המשפט הצבאיים, שכן על פי הנטען, רק הגורם שהפקיד את התיק בארכיון יכול להזמינו משם.

על רקע האמור לעיל, נטען כי ביצוע האמור בפסק דינו של בית המשפט קמא יארך כ-"13,500 דקות, שהן כ-225 שעות עבודה, או כחודש וחצי של עבודה".

11.בנתון להיקף העבודה הנטען הדרוש לצורך ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא, טוען המבקש כי סיכויי הערעור טובים, שכן העברת מידע כפי שפורט בפסק הדין מצריכה הקצאת משאבים בלתי סבירה. עוד נטען כי באם לא יעוכב פסק דינו של בית המשפט קמא, המשאבים הנדרשים לביצועו כבר יושקעו עוד בטרם נדון הערעור כך שהלכה למעשה, קיום פסק הדין ייתר את הערעור.

12.המשיב מצדו סבור כי דין הבקשה להידחות. לטענת המשיב, דין הבקשה להידחות על הסף בהתאם להלכת מסאורה (ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסאורה (17.6.2015) (להלן: עניין מסאורה)). הוטעם כי הבקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המבקש לבית המשפט קמא נדחתה בהחלטה מיום 10.1.2023, ובהתאם להלכת מסאורה, היה על המבקש להגיש בקשת רשות ערעור, חלף הגשת בקשה חדשה לעיכוב ביצוע לערכאת הערעור. לגופו של עניין, נטען כי דין הבקשה להידחות משסיכויי הערעור נמוכים ומשמאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב.

לעניין סיכויי הערעור, נטען כי לאורך ניהול ההליך בבית המשפט קמא שינה המבקש את עמדתו בדבר האפשרות לאתר ולמסור את המידע שנתבקש על ידי המשיב, וכן את משך הזמן הדרוש לשם איתור המידע, המעבר עליו ומסירתו. עובדה זו, בין היתר, הובילה את בית המשפט קמא למסקנה כי הבדיקה הנדרשת אמנם חריגה, אך היא אפשרית והיא איננה מטילה על המבקש נטל בלתי סביר. כעת, כך נטען, מעלה המבקש טענות עובדתיות חדשות אשר לא נתבררו בבית המשפט קמא, לפיהן משך הזמן הדרוש לביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא ארוך במידה ניכרת משנטען על ידי המבקש בפני בית המשפט קמא. המשיב טוען כי אין בסיס לטענה זו של המבקש, וכי ממילא מדובר בהרחבת חזית אסורה ובהעלאת טענות עובדתיות סותרות.

אשר למאזן הנוחות, המשיב טוען כי עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא עלול להביא לפקיעת סד הזמנים אשר נקבע לביצוע מחקרו, ובהתאמה, להשבת כספים שהוענקו לו לשם ביצוע המחקר. נטען כי בעקבות זאת, מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

13.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

14.תחילה, בהתייחס לטענת הסף של המשיב לפיה היה על המבקש להגיש בקשת רשות ערעור, חלף הגשת בקשה חדשה לעיכוב ביצוע לערכאת הערעור – אכן, בהתאם להלכת מסאורה, כאשר הוגשה בקשת עיכוב ביצוע לערכאה הדיונית, ובקשה זו נדחתה, הדרך הדיונית שיש לילך בה היא להשיג על ההחלטה הנ"ל במסגרת בקשת רשות ערעור, ולא הגשת בקשת עיכוב ביצוע חדשה לערכאת ערעור. עם זאת, בפסק הדין בעניין מסאורה נקבע חריג לכלל זה, המתייחס למקרים בהם בעל דין עותר לערכאה הדיונית לעיכוב ביצוע קצר-מועד לצורך הגשת בקשותיו לערכאת הערעור (שם, בפסקה 17; וראו גם עע"מ 7329/21 ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה מחוז צפון נ' י.ג.מ.ח ייזום והשקעות בע"מ, פסקה 13 (15.11.2021)).

בענייננו, בבקשתו לערכאה הדיונית עתר המבקש הן לסעד קצר-מועד ("עד ליום 23.1.2023"), והן לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור ("ואם יוגש ערעור – עד להכרעה בערעור או עד להכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שתוגש, ככל שיהיה צורך בכך, ביחד עם הערעור"). בנסיבות אלו, לכאורה היה מקום לקבל את טענת המשיב בעניין תחולת הלכת מסאורה בענייננו. ואולם, בהחלטתו ליתן למבקש עיכוב ביצוע קצר-מועד, גילה בית המשפט קמא את דעתו לפיה הוא מבכר ליתן למבקש שהות להגשת ערעור, ובצד זאת להותיר לערכאת הערעור את שיקול הדעת האם לעכב את ביצוע פסק דינו לתקופת הערעור, אם לאו. בנסיבות כגון דא, סבורני כי לא נפל כל פגם בדרך הדיונית בה הלך המבקש, כך שאין מקום לדחות את בקשתו מטעם זה (ראו ע"א 8104/16 רס. אא. יזמות והשקעות בע"מ נ' כהן, פסקה 9 (6.11.2016)).

15.לגופו של עניין – כפי שנקבע בפסיקת בית משפט זה לא פעם, בנסיבות שבהן רשות ציבורית נדרשת בפסק דין של בית משפט לעניינים מנהליים למסור מידע מכוח חוק חופש המידע, ראוי להוציא צו לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור. זאת, שכן ברגע שיבוצע פסק הדין, יהפוך הערעור לתיאורטי (ראו, מיני רבים, עע"מ 5427/21 מדינת ישראל משרד הבריאות, משטרת ישראל ובית החולים נ' פלוני, פסקה 12 (16.8.2021); עע"מ 992/21 דן – חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' חברה הנסיעות והתיירות נצרת בע"מ, פסקה 9 (18.3.2021); עע"מ 3908/11 מדינת ישראל הנהלת בתי המשפט נ' עיתון "דה מרקר" עיתון הארץ בע"מ, פסקה 16 (12.7.2011)).

לא מצאתי כי נסיבות ענייננו מצדיקות חריגה מכלל זה: ברי כי באם יידרש המבקש לאתר את המידע המבוקש על ידי המשיב, לעבד אותו ולהעבירו לידי המשיב, לא תיוותר כל תוחלת לערעור והוא יהפוך לתיאורטי. על רקע זה, מאזן הנוחות נוטה בצורה כה מובהקת לטובת המבקש, עד כדי שיש מקום להוציא צו לעיכוב ביצוע אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור.

16.יוער כי לא נעלם מעיני חששו של המשיב כי עיכוב ממושך בביצוע פסק הדין עלול להוביל לפקיעת הזמן שהוקצה לסיום מחקרו האקדמי, ולשלילת המימון שהוענק לו. יחד עם זאת, כפי שצוין על ידי המבקש, חשש זה ניתן להפיג באמצעות קביעת הערעור לדיון בהקדם.

על רקע זה, מצאתי להורות על קביעת דיון בערעור בהקדם, בכפוף לאילוצי יומן בית המשפט.

סיכומו של דבר: אני מורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא עד להכרעה בערעור.

בנסיבות העניין, איני מורה על צו לתשלום הוצאות משפט.