עע"מ 5532/12 רוני דוד נ. פרזות חברה ממשלתית עירונית

1.

מונחת לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים מיום 20.6.2012 בעת"מ 49890-12-12 (כב' השופטת נ' בן-אור ), בגדרו נדחתה עתירת המבקשים להורות למשיבים להעניק להם זכות שכירות בתנאים סוציאליים בדירה אליה פלשו שלא כדין.

2.

העותרים הינם בני זוג בשנות החמישים לחייהם, ולהם ארבעה ילדים. המשפחה מתגוררת בדירה ציבורית בת שלושה חדרים בשטח 59 מ"ר. הדירה הסמוכה לדירת המבקשים, ששטחה 38 מ"ר, התפנתה בשנת 2002 (להלן: "הדירה הסמוכה"). עם פינוי הדירה, פלשו אליה המבקשים, שברו את הקיר החוצץ בין שתי הדירות, ואיחדו אותן לדירה אחת – ללא רשות. יצוין כי בנם הבכור של המבקשים, כבן 24, לוקה במחלת כליות קשה ובעיות רפואיות אחרות, אשר מחייבות שמירה על היגיינה קפדנית במיוחד. למעשה, הרחבת הדירה נתבצעה על מנת לאפשר לבן להתגורר בחדר המיועד לו בלבד.

ביום 14.10.2004 ניתן בבית משפט השלום בירושלים פסק דין נגד המבקשים (ת"א 8765/04, להלן: "פסק הדין"), המחייב אותם להחזיר את החזקה בדירה הסמוכה לידי משיבה 1 -

חברת פרזות (להלן: "פרזות"). לאחר שניתן פסק הדין, פנו המבקשים למשיבה 1 ולמשיב 2 – משרד השיכון והבינוי (להלן: "משרד השיכון"). ועדת האכלוס העליונה שבמשרד השיכון דנה פעמיים בעניינם של המבקשים – בשנת 2004 ובשנת 2005 – והחליטה לדחות את בקשתם לשכירת הדירה הסמוכה בתנאי שכירות סוציאלית, וזאת לאור חוות דעת יועץ רפואי אשר שללה הכרח רפואי לחדר נפרד עבור הבן החולה. נוכח החלטות ועדת האכלוס, פנו המבקשים לבית משפט השלום בבקשה לביטול פסק הדין, אשר נדחתה ביום 8.8.2005. בכל מקרה, משרד השיכון הורה לדחות את פינוי המבקשים מן הדירה עד ליום 12.2.2007. משלא פונתה הדירה במועד האמור, הגישה פרזות ביום 6.8.2009 את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. לאחר משלוח התראה ראשונה, נשלחה למבקשים ביום 14.10.2010 התראה אחרונה לפני נקיטת הליכים משפטיים, תוך ציון שיינקטו הליכים לפינוי המבקשים הן מדירתם והן מהדירה הסמוכה. בין לבין, נתקיימה תכתובת בין הצדדים

במסגרתה מסרה חברת פרזות למבקשים כי פרזות נכונה להקפיא את הגשת תביעת הפינוי למשך חודש ימים, תוך מתן אפשרות להגשת מסמך רפואי עדכני בדבר מצבו של הבן החולה, כאשר רק לאחר קבלת חוות הדעת יוחלט האם להעביר את הבקשה לדיון חוזר בפני ועדה עליונה. במכתב אחר ממנהלת לשכת מנכ"ל פרזות מיום 28.4.2011 נמסר למבקשים כי בקשתם "תועבר לוועדה עליונה במשרד הבינוי והשיכון".

בסופו של דבר הודיעה פרזות למבקשים ביום 19.6.2011 כי עניינם של המבקשים לא יידון פעם נוספת, וזאת בשל קיומו של פסק הדין משנת 2004. נוכח האמור, ביום 10.11.2011 הורה רשם ההוצאה לפועל על פינוי המבקשים מהדירה. ואולם, יומיים בטרם הפינוי אשר תוכנן ליום 29.12.2011, הגישו המבקשים עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. בעתירה נטען כי פרזות התחייבה להעלות את עניינם של המבקשים לפני ועדת האכלוס העליונה, וכי הבטחה זו הופרה ללא הצדקה, וכי קיומו של פסק דין חלוט אינה סיבה דיה שלא להיעתר לדיון נוסף. כן ציינו המבקשים כי משעה שהחזיקו בדירה הנוספת משך שבע שנים – ניתן היה לפרש את הדבר כהסכמה לפלישה מצד המשיבים.

3.

ביום 20.6.2012 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את העתירה (כב' השופטת נ' בן-אור ). נקבע כי לא היה מקום לפרש את נכונות המשיבים לדחות את מועד פינויים של המבקשים, כאילו הסכימו לעשיית דין עצמית בדמות הפלישה. צוין כי לדירה הסמוכה אליה פלשו המבקשים ממתינים 37 זכאים, בהם נכים הזקוקים לדיור בקומת קרקע. הודגש כי אין ממש בטענה לפיה הופרה הבטחה להביא את עניינם של המבקשים לדיון נוסף בפני ועדת האכלוס. צוין כי ככל שניתן לקרוא במכתבים הבטחות כאמור – ולדעת בית משפט קמא לא ניתן לעשות כן – הרי שההבטחות ניתנו על ידי פרזות, אשר כלל אינה מוסמכת להבטיח דברים בקשר לדיונים בוועדת האכלוס. הבטחות והחלטות בגזרה הזו יכולות להינתן אך על ידי משרד השיכון. עוד נקבע כי יועץ רפואי במשרד השיכון עיין במסמכים הרפואיים העדכניים שהציגו המבקשים, וקבע כי אין הצדקה לחדר נפרד עבור הבן החולה.

4.

על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים הגישו המבקשים ערעור, ואיתו גם את בקשת עיכוב הביצוע המונחת לפני. יצוין כי ביום 15.7.2012 הוריתי על מתן סעד ארעי של עיכוב ביצוע במעמד צד אחד, וזאת עד למתן החלטה אחרת.

לטענת המבקשים, סיכויי הערעור טובים. צוין כי בית משפט קמא לא נתן דעתו לפניות המבקשים למשיבים במהלך השנים, ולתשובות שנתקבלו ביחס לאותן פניות. הודגש כי המשיבים ביקשו מסמכים ביחס למצבו הרפואי של הבן, ואולם בפועל קיבלו את החלטותיהם על סמך מסמכים שאינם רלוונטיים. עוד נטען כי המשיבים פעלו בניגוד לנוהל בדבר בדיקה על ידי יועץ רפואי – נוהל שהם עצמם קבעו. כן צוין כי פרזות הינה זרועו הארוכה של משרד השיכון, ומשכך הבטחותיה אף מחייבות אותו. באשר למאזן הנוחות צוין כי זה נוטה במובהק לטובת המבקשים. אין המדובר בפסק דין כספי, כי אם בפינוי משפחה מדירת מגוריה משך מספר שנים רב. הודגש כי באם יתקבל הערעור, יהא זה בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו. לפי קו זה, אי היעתרות לעיכוב הביצוע כמוה כייתור הדיון בערעור. המבקשים אף חזרו על מצבם הסוציאלי הקשה, לרבות עובדת מצבו הקשה של בנם החולה.

נתבקשו ונתקבלו תגובות המשיבים. לגישת משרד השיכון, יש לדחות את הבקשה. צוין כי סיכוייו של הערעור נמוכים, וכי היעתרות לו משמעה "עקיפת פסק דין חלוט שהורה על פינויים [ של המבקשים ], על כל הנובע מכך". עוד צוין כי מאזן הנוחות אינו תומך בבקשה, שעה שהמבקשים יוכלו להמשיך ולהתגורר בדירתם המקורית – אף אם בצפיפות – כפי שנעשה עד למועד הפלישה. לפנים משורת הדין, הסכים משרד השיכון לדחות את ביצוע פסק הדין עד לאחר חגי תשרי. גם פרזות הצטרפה לתשובת משרד השיכון, ולדעתה דין הבקשה להידחות.

5.

מושכלות ראשונים הם כי אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב פסק דין שניתן בערכאה הדיונית. על המבקש עיכוב ביצוע להראות כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, וכי מאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה לטובתו. בענייננו, אינני סבור, בכפוף לשלב המקדמי בו מצויים אנו, כי סיכוייו של הערעור טובים המה. את עיקר טענותיהם מפנים המבקשים כלפי הבטחה לכאורה שניתנה להם על ידי פרזות לפיה תקפיא האחרונה הגשתה של תביעת פינוי, וזאת בכפוף להגשת מסמך רפואי עדכני לצורך קבלת חוות דעת היועץ הרפואי של פרזות. כפי האמור במכתב: "רק לאחר קבלת חוות דעת של היועץ הרפואי החברה תעביר את המסמך להחלטה במשב"ש האם להעביר את בקשת המשפחה לדיון חוזר בפני ועדה עליונה". הנה כי כן, אין במכתב הבטחה להעביר את העניין לדיון בוועדה העליונה, והדבר כפוף להחלטת משב"ש. במובן זה, מקובלת עליי קביעת בית המשפט המחוזי לפיה יש בדבר כדי להקהות מעילתם של המבקשים.

אשר למאזן הנוחות. אמנם, דחיית הבקשה למתן סעד זמני משמעותה סילוק ידם של המבקשים מהדירה. ברם, וזה עיקר, אין מחלוקת שהמבקשים יושבים בדירה שסופחה שלא כדין. מהחומר עולה שמצבו הבריאותי של הבן אינו קל – אם כי יש לזכור כי למשפחה דירה, והמחלוקת נסובה סביב קבלת דירה נוספת. זאת ועוד, בנסיבות תיק זה אין לבחון את מאזן הנוחות של המבקשים ביחס למשיבים בלבד, כי אם ביחס לציבור הזקוק לשירותי הדיור האמורים, ציבור אשר ייתכן ואין לו כלל אפשרות למגורים. הדברים מתחדדים שעה שהמבקשים פלשו לדירה שלא כדין, והרשות, על פני הדברים, מילאה חובותיה כדין. זהו המענה לטענה שמדובר בפסק דין שעניינו בפינוי דירת מגורים (וראו והשוו רע"א 5812/12 משה בראנץ נ' עיריית בני ברק (13.8.2012)).ככל שיזכו המבקשים בערעורים, וייתברר בסופם של הליכים כי היה על הרשות לספק להם דיור המאפשר מגורים נפרדים לבן החולה, שומה על הרשויות כי יעמדו בכך. ברם, בסיומו של שיקול, ומבלי להתעלם ממאזן הנוחות – הפועל לשני הכיוונים –

לא השתכנעתי שסיכויי הערעור על פני הדברים מצדיקים עיכוב ביצועו של פסק הדין.

6.

הבקשה נדחית. ביטול עיכוב הביצוע ייכנס לתוקף ביום 1.1.2013.