עע"מ 5596/13 הפורום לדו קיום בנגב נ. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז הדר

1.

בקשה למתן סעד זמני בערעור בגדרו ייאסר על המשיב מס' 2, מינהל מקרקעי ישראל - מחוז דרום (להלן: המינהל ), להתקשר בהסכם עם המשיבה 7, שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ (להלן: שפיר ), או עם כל גוף אחר לשם הקצאת או החכרת מקרקעין הכלולים בשטחי תוכנית מתאר 175/02/28 לצורכי הפעלת מחצבת כחל, זאת עד למתן הכרעה בערעור על פסק דינו מיום 4.7.2013 של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (עת"מ 33411-02-13, כבוד השופטת ר' ברקאי ). בנוסף, עותרים המבקשים למתן צו שיאסור על המשיבים 6-1 ליתן כל רישיון או היתר להפעלת מחצבת כחל, עד למתן פסק דין בערעור.

2.

תמצית הרקע העובדתי, כפי שעולה מפסק הדין, מהבקשה והתגובה לה היא כדלהלן: למן שנת 1993 הופעלה מחצבת כחל, המשמשת להפקת חצץ ומצויה בסמוך לערד, על ידי חברת נדיר מחצבים (1991) בע"מ (להלן: נדיר ). ביום 19.10.1999 פורסמה תוכנית מתאר מקומית 175/02/28 (להלן: התוכנית ) להסדרת פעולת המחצבה מבחינה תכנונית. בתוכנית נקבע, בין היתר, כי "פרק הזמן שהמחצבה תהיה פעילה מיום אישור התוכנית יהיה 15 שנים" (מש/2). היינו, עד ליום 19.10.2014. בשנת 2005 רכשה שפיר את זכויות החציבה מנדיר בשל הליכי כינוס נכסים בהם הייתה נדיר נתונה. ביום 3.1.2007 הוקצתה מחצבת כחל לשפיר ללא מכרז עד תום שנת 2013 עם אפשרות להארכה עד לשנת 2027. לאחר שהחלטה זו נבחנה בערכאות שיפוטיות שונות ואף בבית משפט זה, נקבע כי ההקצאה בפטור ממכרז תעמוד לתקופה של חמש שנים (מיום מתן פסק הדין), היינו עד ליום 13.9.2015, זאת בכפוף להארכת תוקף תוכנית המתאר החלה על המקום ( עע"ם 8284/08 תעשיות אבן וסיד בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל ( 13.9.2010)).

ביום 29.10.2007 דנה המשיבה 1 (הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז הדרום - משרד הפנים (להלן: הוועדה )) בבקשת שפיר להאריך את תקופת ביצוע הכרייה והחציבה במחצבת כחל ב-15 שנים נוספת. הוועדה קבעה כי שלב הכרייה והחציבה יוארך בחמש עשרה שנים נוספות ממועד מתן ההחלטה. היינו, עד לשנת 2022 (להלן: ההחלטה ). על החלטה זו הגישו המבקשים עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

3.

במסגרת העתירה עתרו המבקשים לביטול ההחלטה, ולחלופין ביקשו שתיאסר כל התקשרות בין המינהל לבין שפיר או כל גוף אחר בטרם הוכנה ואושרה תוכנית מפורטת. בית המשפט דחה את העתירה על הסף. נקבע כי העתירה נגועה בשיהוי ניכר, שכן היא תוקפת החלטה שניתנה ביום 29.10.2007. נקבע כי המבקשים ידעו עליה לכל המאוחר ביום 9.11.2010, ועל אף זאת העתירה הוגשה על ידם אך ביום 3.7.2011. לעניין הסעד הנוסף שהתבקש - מניעת התקשרות המינהל עם שפיר - נקבע כי העתירה לגביו היא מוקדמת מאחר שהיא "מתייחסת להסכם שטרם בא לעולם".

כלפי החלטה זו הגישו המבקשים ערעור ובצידו בקשה זו למתן סעד זמני.

4.

בבקשה נטען כי סיכויי הערעור גבוהים. בין היתר נטען, כי בית המשפט קמא קבע שתי קביעות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת. האחת, שהעתירה נגועה בשיהוי ניכר. ושנייה, שהעתירה היא עתירה מוקדמת. לעניין השיהוי טוענים המבקשים כי קביעה זו אינה מתיישבת עם המצב העובדתי, שכן שפיר נמנעה מביצוע עבודות כרייה בכל אותה התקופה. באשר למאזן הנוחות נטען כי הוא נוטה באופן מובהק לטובת המבקשים שכן ביצוע עבודות הכרייה עלול לגרום לנזק בלתי הפיך. לעניין זה מפנים המבקשים לחוות דעת מקצועית שהוגשה מטעמם המצביעה על הנזקים הסביבתיים והבריאותיים החמורים לבני אדם ולבעלי החיים שהפעלת המחצבה עלולה לגרום. לשיטתם, אף בית משפט קמא היה ער לנזקים אלו ולחומרתם ולפיכך בחר לסיים את פסק דינו בהמלצה לרשויות לערוך "תסקיר מלא של השפעת המחצבה על הסביבה" בטרם ייחתם הסכם עם שפיר.

5.

המשיבים 5-1 מתנגדים לבקשה. בין היתר טוענים המשיבים הנ"ל כי סיכויי הערעור נמוכים. שכן, השיהוי שבהגשת העתירה היה משמעותי וניכר וכי קביעת בית המשפט לעניין זה עוגנה בעובדות המקרה הקונקרטי. לעניין מאזן הנוחות נטען, כי יש להביא בחשבון את האינטרס הציבורי שבהפעלת המחצבה והמשך ביצוע עבודות הכרייה, נוכח המחסור במחצבים אלו. עוד נטען, כי התוכנית עצמה קובעת הוראות והנחיות בהיבטים הסביבתיים על מנת לצמצם את המטרדים הנלווים לביצוע הכרייה. כן מוסיפים המשיבים, כי הם יממשו את המלצת בית המשפט לפיה בטרם יתקשר המינהל בהסכם עם שפיר או כל חברה אחרת, ייערך מסמך סביבתי אשר יבחן את ההשלכות השונות שיכולות להיות להפעלת המחצבה.

המשיבה 6 (אשר ציינה כי מכוח צו פירוק שניתן על ידי שר הפנים היא חדלה להתקיים ותחתיה כוננו שתי מועצות אזוריות חדשות, אך יחד עם זאת מתכונתה של הוועדה לא השתנתה) אף היא סבורה כי יש לדחות את הבקשה. המשיבה 6 מפרטת בתשובתה את ההליכים הפרוצדוראליים שעדיין נדרשים לשם ביצוע עבודות הכרייה במחצבה - אישור הבקשה להיתרי בנייה ומתן רישוי עסקים, המצויים עוד בשלבי בירור אצל הגופים המוסמכים. לפיכך, לטענתה אין כל "טעם ממשי" העומד בבסיס הבקשה.

שפיר אף היא מצטרפת לעמדה לפיה יש לדחות את הבקשה. בין היתר הדגישה שפיר כי יש לדחות את הבקשה אך מן הטעם כי אין כל הצדקה ליתן בעת הזו צווים זמניים מאחר שעד ליום 19.10.2014, הכרייה במחצבה ממילא אפשרית מכוח התוכנית שפורסמה ביום 19.10.1999, כך שלעת הזו, לפחות עד למועד הנ"ל, אין כל נפקות להחלטה שנתקפה במסגרת העתירה.

בתשובה לתגובות המשיבים טענו המבקשים כי במסגרת תגובת המשיבים 5-1 נאמר במפורש כי אלו מתכוונים להתקשר בחוזה להמשך ביצוע עבודות הכרייה ולפיכך שימור המצב הנוכחי מחייב העתרות לבקשה. המבקשים שבו וטענו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם על אף האמור בתגובות המשיבים, וכי בהתאם להלכות שנפסקו בבית משפט זה סיכויי ערעורם גבוהים.

6.

לאחר העיון בבקשה ובתגובות לה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. סעד זמני בערעור יינתן כאשר עלה בידי המבקש להראות כי סיכויי ערעורו טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו למשל: עע"ם 9173/08 א.א.ע יבולים נ' הממונה על יחידת הסמך לעובדים זרים , פסקה 6 (8.12.2008);

על היחס בין השיקולים השונים ראו למשל: עע"ם 2628/11 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' מדינת ישראל – הרשות הממשלתית למים ולביוב , פסקה 5 (11.5.2011)).

בענייננו, עיקר הטעם לדחיית הבקשה נעוץ בשיקולי מאזן הנוחות ומשכך איני מוצא מקום להביע עמדה בשאלת סיכויי הערעור, אם כי אין לומר על הנימוקים שביסוד פסק דינו של בית משפט קמא שאין הם בעלי משקל. במסגרת מאזן הנוחות על המבקש להראות כי "ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא יינתן לו הסעד המבוקש עוד טרם יוכרע בערעור" (עע"ם 5643/11 אלקו התקנות ושירותים 1973 בע"מ נ' המועצה האזורית עמק הירדן , פסקה 4 (4.9.2011 )). מכלול הנסיבות, כפי שהוא נלמד מתגובות המשיבים השונים, מלמד כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים. ראשית, אציין לעניין זה את הצהרת המשיבים 5-1 לפיה הם מקבלים את המלצת בית המשפט וייערך "מסמך סביבתי, שיבחן את השפעת המחצבה על המצב העדכני של השטח לאור הרחבת הישוב מרעית, טרם החתימה על הסכם הרשאה עם המשיבה 8 [הכוונה כנראה למשיבה 7, צ.ז.] או כל חברה אחרת". כך גם המשיבה 6 הצהירה כי "לא תתקבל כל החלטה ע"י המועצות/הוועדה ו/או ע"י כל גורם אחר בנסיבות העניין שתהא בה לפגוע בתושבי המקום". זאת ועוד, המשיבה 6 פרטה בתגובתה את ההליכים הפרוצדוראליים השונים הדרושים עוד השלמה בטרם יחודשו עבודות הכרייה במקום. בנתונים אלו אין בידי לקבל את טענת המבקשים כי כבר לעת הזו מאזן הנוחות נוטה לטובתם בצורה ברורה. נתונים אלה אף מצביעים על כך כי ארוכה הדרך עד שייווצר מצב בלתי הפיך, אם בכלל.

כך גם אין מקום לקבל את בקשת המבקשים למנוע מהמינהל להתקשר בהסכם עם שפיר או עם כל חברה אחרת להפעלת המחצבה. בנסיבות המפורטות, איני סבור כי החלטה שטרם התקבלה והסכם שטרם נכרת עשויים לגרום לנזק בלתי הפיך העומד באמות המידה למתן סעד זמני בערעור. אין די בטענת המבקשים לפיה "ביטולו של הסכם שכבר נחתם ואולי אף יושם, יציב קשיים רבים יותר ... מאשר מתן הצו המבוקש" (פסקה 2 לתגובת המבקשים) כדי להצדיק העתרות לבקשה.

הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, יומן בית המשפט ייקבע את התיק לדיון לא יאוחר מיום 1.6.2014.