עע"מ 5631/13 רשות הרישוי אילת נ. עמותת העצמאים באילת - לשכת המסחר ואח'

1.

בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע (עת"מ 35233-04-13) קיבל את עתירת המשיבים 22-1 (להלן: המשיבים ), ובגדר כך ביטל את החלטת המשיבה 23 (להלן: ועדת הערר ), אשר דחתה את ערר המשיבים על החלטת המבקשת 1 ליתן למבקשת 2 היתר בניה לביצוע עבודות לחידוש רחוב שדרות התמרים באילת. כמו כן ביטל בית המשפט את היתר הבניה עצמו. במרכז פסק דינו מיום 8.7.2013 של בית משפט קמא עומדת פרשנותו למונח "דרך" וקביעתו, כי על-פי הפרשנות הנכונה למונח האמור, שאינה הפרשנות שאומצה על-ידי ועדת הערר, ההיתר שניתן לביצוע העבודות אינו תואם את התוכנית החלה ולפיכך על המבקשת 2 להגיש לאישורו של מוסד תכנון תוכנית מפורטת שאם תאושר ניתן יהיה מכוחה ליתן היתר לביצוע העבודות. עמדת בית המשפט היתה, כי הרחבת המדרכה על-פי ההיתר עד כדי 18 מטר והצרת הכביש לרוחב של 8 מטר בלבד, יצרה יעוד שונה מזה של "דרך", והפכה את התוואי הנדון ל"שטח ציבורי פתוח" או ל"טיילת", כשביצוע עבודות להכשרת השטח ליעודים אלה מחייב הכנת תוכנית מפורטת כתנאי למתן היתר.

2.

לאחר מתן פסק הדין הגישו המבקשות לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שכן נוכח תוצאת ההתדיינות, לא היה ניתן להמשיך בעבודות. לטענתן, העבודות, שביצוען לא הופסק במהלך הדיון בעתירה, לא הושלמו, ויש סיכון בטיחותי בהשארת המצב כפי שהוא. בהחלטה מיום 17.7.2013 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את הבקשה האמורה בקבעו כי משמעות קבלת הבקשה אינה שימור המצב הקיים אלא שינויו "באופן שמעקר את פסק הדין מעיקרו". בית המשפט הוסיף, כי

מצילומים שהוגשו לו עולה כי איזור העבודות מגודר, ואם לא די בגידור הקיים ניתן להוסיף עליו.

3.

המבקשות הגישו לבית משפט זה ערעור ועימו בקשה לעיכוב ביצוע ולחלופין לקביעת דיון דחוף בערעור. בבקשה מפרטות המבקשות את טענותיהן הערעוריות תוך הדגשת סיכוייהן להתקבל. עוד נטען לסיכונים הבטיחותיים הקיימים (כשטענות אלה נתמכות בחוות דעת של יועץ בטיחות), לקיומו של מטרד לציבור, לנזקים כלכליים, לפגיעה ויזואלית ולפגיעה בתיירות. המבקשות מוסיפות כי ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו היה והערעור יידחה. ועדת הערר תומכת בערעור המבקשות וכן בבקשה לעיכוב ביצוע.

המשיבים מתנגדים נחרצות לעיכוב הביצוע, שלשיטתם אינו אלא בקשה לסעד עיקרי של שינוי המצב הקיים במסווה של סעד זמני. נטען לחוסר ניקיון כפיים מצד המבקשות, שכן על אף שידעו על הטענות בדבר אי חוקיות ההיתר, הזדרזו ליצור עובדות בשטח בטרם נבחנו הטענות על-ידי הערכאות המוסמכות. נטען כי חוות דעת המומחה "הוגנבה" לתיק ללא היתר, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבים שכן השלמת העבודות תביא ליצירת מציאות בשטח שיקשה לשנותה. נטען גם כי את הסיכונים הבטיחותיים, ככל שהם קיימים, ניתן למנוע באמצעים פשוטים. לשיטת המשיבים סיכויי הערעור אינם גבוהים.

4.

לאחר הגשת התשובות ביקשו המבקשות להגיב לתשובות. איני רואה לנכון לאפשר סיבוב נוסף של טענות. אין להפוך את הדיון בבקשת עיכוב הביצוע, על אף חשיבותה המעשית של הסוגיה, לדיון בערעור עצמו.

5.

לאחר עיון בכל החומר שבפני, איני רואה לנכון להיעתר לבקשה העיקרית, אלא לבקשה החלופית, להורות על קיום דיון דחוף בערעור.

הטעם המרכזי שביסוד החלטתי הוא שהבקשה מהווה, הלכה למעשה, בקשה ליתן צו עשה זמני, שיאפשר השלמת העבודות שבית משפט קמא קבע כי הן מבוצעות ללא היתר כדין. יש בכך פגיעה ברורה בעקרון החוקיות בדרך של שינוי מצב קיים. כל עוד לא נקבע על ידי בית משפט מוסמך כי

דין הערעור להתקבל, עומדת בעינה קביעת בית משפט קמא בדבר אי חוקיות ההיתר שניתן למבקשת 2. היענות לבקשה פירושה מתן גושפנקא לביצוע עבודות ללא היתר. נקל לשער שזו היתה עמדת המבקשות אילו היה מדובר באזרח המבצע עבודות בניה שנפסק לגביהן שהן מבוצעות על-פי היתר שאינו כדין. בנוסף, כידוע, סעד זמני יינתן בדרך כלל לצורך מניעת שינוי במצב הקיים, בעוד ששינוי מצב זה, בחסות סעד זמני, יתאפשר רק במקים יוצאי דופן ונדירים.

עוד אוסיף, מבלי לקבוע עמדה נחרצת, כי אכן נראה שאין לשלול את סיכויי הערעור, אלא ששיקול זה נסוג במידה משמעותית מפני השיקול המרכזי העומד ביסוד ההחלטה, כמפורט לעיל, הנמנה על שיקולי מאזן הנוחות במובנם הרחב. כידוע, ככל שלשיקולי מאזן הנוחות משקל רב יותר, הם עשויים להטות את הכף גם כאשר יש סיכוי לערעור, מה גם שכאשר מדובר בבחינת סיכויי הערעור הדבר צריך להיעשות, בשלב הנוכחי, בזהירות יתרה.

אכן, אין להקל ראש בהותרת המצב בשטח כפי שהוא, בראש ובראשונה מההיבט הבטיחותי. אלא שלא התרשמתי כי לא ניתן להפחית במידה משמעותית מהסיכון – ככל שהוא קיים - בדרך של גידור ומניעת גישה למקומות מסוכנים. ככל שקיים או ייווצר סיכון נקודתי, קונקרטי וממשי, על המבקשות לפנות בבקשה ספציפית למתן הוראות וחזקה על המשיבים שלא יציבו מכשול בפני בקשה שכזו. כמובן שהאחריות למנוע סיכונים לעוברים ושבים מוטלת על המבקשת 2, על אף המצב המורכב אליו נקלעה, ובמסגרת המציאות הקיימת, שלפי שעה אין לשנותה, עליה לבחון היטב שלא יתקיימו סיכונים ולעשות למניעתם.

6.

תרופה חלקית למצב הלא פשוט שנוצר בשטח היא היענות לבקשה לקביעת הערעור בהקדם. לפיכך אני דוחה את הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור ומורה למזכירות בית המשפט לקבוע את הדיון בערעור עד לסוף חודש אוקטובר 2013, זאת בין היתר בהתחשב גם בתקופת החגים הקרבה.

אין צו להוצאות בגדר הבקשה דנא.