עע"מ 5692/20 פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.

בפני בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור שהוגש על החלטה למחוק עתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בשל אי-תשלום אגרה (עת"ם 45486-07-20, השופטת צ' צפת ).

2.

המבקש, יליד שנת 1995, הוא תושב השטחים. לטענתו, הוא נמלט לתחומי ישראל מאחר שהוא מאוים בשטחים על רקע שיתוף פעולה עם כוחות הביטחון. המבקש פנה לוועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה בישראל, היא המשיבה 2 (להלן:

ועדת המאוימים ), בבקשה להעניק לו היתר שהייה בישראל. בהחלטה של מרכזת ועדת המאוימים מיום 26.2.2020 נקבע כי על המבקש להשלים פרטים שונים, בין השאר ביחס לטענת המאוימות שהועלתה בבקשה. עוד צוין בה, כי הבקשה במתכונתה הנוכחית אינה מבססת את טענת המאוימות ועל כן העברתה לבחינת ועדת המאוימים תישקל בכפוף להשלמת הפרטים הנדרשים.

3.

המבקש הגיש עתירה נגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי, ובה עתר לחייב את ועדת המאוימים לקיים שימוע בעניינו ולתת לו היתר כניסה לישראל. המבקש טען, בין השאר, כי הוא עומד בקריטריונים לקבלת היתר שהיה בישראל בשים לב לכך שבקשות דומות של בני משפחתו אושרו. המבקש הוסיף כי הפירוט שדרשה הוועדה הוא חסוי, ועל כן הוא אינו חייב לחשפו אלא במתכונת של שימוע.

4.

ביום 22.7.2020 המבקש הגיש בקשה למתן פטור מתשלום אגרה או לחלופין ארכה לתשלום אגרה. המבקש טען כי אין לו כל מקור הכנסה, וכן כי הוא אינו יכול להציג מסמכים המבססים את טענותיו ביחס למצבו הכלכלי מאחר שאינו תושב ישראל. בו ביום דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בקבעו כי היה על המבקש לגבות את טענותיו בדבר מצבו הכלכלי באסמכתאות.

5.

ביום 22.7.2020 המבקש הגיש גם בקשה למתן סעד זמני שיאסור את הרחקתו מישראל, ובה טען כי סיכויי העתירה להתקבל גבוהים בשים לב לכך שגורמים שונים ברשות הפלסטינית מחפשים אחריו. ביום 23.7.2020 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ר' ברקאי ) את הבקשה. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש לא הציג תשתית ראייתית כלשהי המבססת את טענותיו למאוימות.

6.

ביום 5.8.2020 הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת העתירה מחמת אי תשלום אגרה.

7.

להשלמת התמונה יצוין כי המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטות בבקשותיו למתן סעד זמני ולפטור מאגרה, וזו נמחקה ביום 5.8.2020 לאחר שנמחקה עתירתו, תוך שמירת טענות (בר"ם 5431/20, השופט ע' פוגלמן ).

הבקשה שבפני

8.

ביום 13.8.2020 המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על פסק הדין ועל שתי החלטות הביניים שנתן בית המשפט המחוזי, ובצדו את הבקשה דנן שהוגדרה כבקשה למתן "צו זמני", אך במהותה היא בקשה למתן סעד זמני המורה למדינה להימנע מהרחקתו מישראל. המבקש מלין בערעורו על כך שבית המשפט המחוזי לא נדרש

לטענות המאוימות שהעלה לגופן, אלא הורה על מחיקת עתירתו באופן שגורם לו לעיוות דין ומסכן אותו. המבקש אף מעלה טענות כלליות כנגד המדיניות הנוהגת בכל הנוגע למתן היתרי שהייה לתושבי הרשות הפלסטינית ששיתפו פעולה עם ישראל.

9.

בתגובה שהגישו המשיבים, בהתאם להחלטתי, הם טוענים כי דין הבקשה להידחות בשל סיכוייו הקלושים של הערעור. המשיבים טוענים כי המבקש לא הציג טענות קונקרטיות למאוימות הנשקפת לו, ואף לא הוכיח כי יש מקום להתערב בהחלטתה של ועדת המאוימים, שניתנה בהתאם לנהליה. המשיבים מוסיפים כי המבקש לא הציג אסמכתאות הנוגעות למצבו הכלכלי, ועל כן אין מקום להתערב גם בהחלטה לדחות את בקשתו לפטור מאגרה. באשר למאזן הנוחות, המשיבים טוענים כי הוא נוטה אל עבר דחיית הבקשה מאחר שהמבקש לא הציג כל תשתית ראייתית המבססת את טענותיו למאוימות. כן נטען, כי המבקש נמנע מלפנות לקצין המאוימים ולהשלים את הפרטים הנדרשים ואף מטעם זה מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו.

דיון והכרעה

10.

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

11.

כידוע, השיקולים החלים על בקשה למתן סעד זמני בערעור הם סיכויי הערעור להתקבל ומאזן הנוחות, שלו הוקנה מעמד בכורה (ראו למשל: עע"ם 4196/19 פלוני נ' ועדת המאוימים , פסקה 8 (28.1.2020)). בענייננו, במכלול הנסיבות ובשים לב לכך שאף בבקשה שבפניי המבקש לא הציג כל אסמכתה המבססת את טענותיו למאוימות ולסכנה הנשקפת לו בשטחים, אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה לעבר דחיית הבקשה. באשר לאי תשלום האגרה אציין, מבלי לקבוע מסמרות, כי במקרים מתאימים ניתן להתחשב בכך שמי שאינם תושבי ישראל עשויים להיתקל בקשיים בכל הנוגע להצגת אסמכתאות ביחס למצבם הכלכלי (ראו והשוו: בר"ם 2825/19 פלוני נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 12 (30.5.2019)). אולם, במקרה זה המבקש לא הציג למעשה כל פרט רלוונטי לתמיכה בבקשתו, מעבר לטענות כלליות. לכך יש להוסיף, כי על פני הדברים המבקש גם לא מיצה הליכים בפני ועדת המאוימים אשר הותירה לו את האפשרות לשוב ולפנות אליה תוך השלמת פרטים. אין צריך לומר כי בנסיבות אלה דרכו של המבקש נותרת פתוחה לחזור ולהגיש בקשה מתאימה כשהיא נתמכת כדבעי.

12.

סוף דבר: הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.