עע"מ 5766/15אלי טביב נ. רשם העמותות

1.

לפניי בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת נ' בן אור ), בעת"מ 56117-07-15, מיום 06.08.2015.

רקע עובדתי

2.

המבקש הינו חבר בוועד ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן: המשיבה 2 או ההתאחדות ).

3.

ביום 26.6.2014, הורשע המבקש בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות; השמדת ראיה; ושיבוש מהלכי משפט, וביום 2.3.2015, נגזר עליו, בין היתר, עונש של שישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. בפסק הדין שניתן ביום 15.6.2015, על-ידי בית המשפט המחוזי, נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת הדין, ואולם עונשו הופחת לארבעה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

4.

ביום 22.2.2015, פנתה המשיבה 2 לרשם העמותות בבקשה לקבל את עמדתו בנוגע לפרשנות המונח " פסק דין סופי " המופיע בהוראת סעיף 33(א)(4) לחוק העמותות, התש"מ-1980 (להלן: חוק העמותות ), לפיה :

"לא יכהן כחבר הוועד או כחבר ועדת בקורת –

...

(4) מי שהורשע בפסק דין סופי בעבירה לפני סעיפים 290 עד 297 ו-414 עד 438 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, או בעבירה אחרת שלדעת הרשם מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש כחבר ועד או כחבר ועדת הביקורת;"

5.

במהלך חודש מרץ 2015, שלחה המשיבה 2 לרשם העמותות שני מכתבים נוספים, במסגרתם התבקשה עמדתו גם באשר לעבירות בהן הורשע המבקש. ביום 20.7.2015, ולאחר תכתובת נוספת בין הצדדים, השיב רשם העמותות (להלן: המשיב 1 או רשם העמותות ) לפניותיה של המשיבה 2.

6.

במסגרת תשובתו, ציין רשם העמותות, כי מאחר שהעבירות בהן הורשע המבקש אינן מנויות בסעיף 33(א)(4) לחוק העמותות – יש לבחון האם מדובר בעבירות שלדעתו מפאת מהותן, חומרתן או נסיבותיהן אין המבקש ראוי לשמש כחבר וועד.

בהינתן מכלול הנסיבות, הגיע רשם העמותות לכלל דעה, כי העבירות בהן הורשע המבקש הן מן הסוג הפוסל אותו מלכהן כחבר וועד; וכי המבקש אינו ראוי לשמש כחבר בוועד ההתאחדות. לפיכך, הורה רשם העמותות למשיבה 2 להעביר לעיונו " הודעה בדבר התפטרותו של המבקש מתפקידו, או הודעה על החלטה בדבר העברתו מתפקידו כחבר ועד בעמותה, עד ליום 1.9.2015 ". עוד צוין, כי ככל שלא תתקבל הודעה כאמור, ישקול רשם העמותות הפעלת סמכויותיו על-פי דין (להלן: עמדתו של רשם העמותות ).

1.

ביום 28.7.2015, הגיש המבקש עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים, בגדרה התבקש בית המשפט להורות על בטלות עמדתו של רשם העמותות, המכונה בעתירה " ההחלטה ". לטענת המבקש, עמדתו של רשם העמותות התקבלה, מבלי לאפשר לו להעלות את טיעוניו, " תוך הפרה

בוטה ויסודית של חובת השימוע החלה על רשם העמותות ושל זכות הטיעון המסורה בידי העותר בנסיבות העניין ". מנגד, טען רשם העמותות, כי דין העתירה להידחות על הסף, שכן מדובר " בעתירת סרק שהוגשה ללא מיצוי הליכים ".

2.

ביום 06.08.2015, ניתן פסק דינו של בית משפט קמא, מושא הבקשה שלפניי. לאחר שבית משפט קמא נתן את דעתו לעובדות הרלבנטיות בעניינו של המערער, הוא דחה את העתירה על הסף, בקובעו, כי:

"הנה כי כן, החלטה טרם התקבלה, וההתאחדות לכדורגל טרם הודיעה את עמדתה. רשם העמותות הורה לה לעשות כן עד 1.9.2015, ואם לא תעשה כן, ישקול את הפעלת סמכויותיו.

ברור, כי ככל שההתאחדות לכדורגל תפעיל את סמכויותיה ותודיע כי העותר אינו פועל עוד כחבר ועד, ממילא לא יהיה עוד מקום להפעלת סמכויותיו של רשם העמותות.

עם זאת, ככל שההתאחדות תימנע מלפעול, או שהחלטתה לא תהיה מקובלת על רשם העמותות, רק אז יהא עליו לשקול אם להפעיל את סמכויותיו בהתאם לחוק. או אז, כפי שהוצהר מטעם הרשם בתגובה, תינתן לעותר האפשרות למצות את זכות הטיעון.

נוכח כל אלה, ברי שהמדובר בעתירה מוקדמת, וכי טרם מוצו כל ההליכים הנדרשים"

הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור

3.

ביום 25.8.2015, הוגש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, ובמקביל, הוגשה הבקשה המונחת לפניי למתן סעד זמני לתקופת הערעור, אשר יורה למשיבים " להימנע מליישם החלטה מיום 20.7.15 שהתקבלה על ידי רשם העמותות... "

10.

לטענת המבקש, סיכויי הערעור גבוהים ביותר, משום שניסיונו של המשיב 1 לאבחן בין " הבעת עמדה " לבין " החלטה אופרטיבית " הינו חסר כל שחר. נטען, בהקשר זה, כי סמכותו של רשם העמותות, בהתאם לסעיף 33(א)(4) לחוק העמותות, מתמצית בקביעת עמדה או דעה בלבד, ולא בקבלת " החלטה אופרטיבית ". במילים אחרות, טען המבקש, כי עמדתו של רשם העמותות הינה ביטוי חד וברור להפעלת סמכותו, לפי סעיף 33(א)(4) לחוק העמותות, ושעה שרשם העמותות הביע את דעתו, הוא סיים את מלאכתו. בכל הנוגע למאזן הנוחות סבור המבקש, כי זה נוטה באופן מובהק לטובתו, שכן, בשים לב לפועלו רב השנים של המבקש, והמעמד שרכש לעצמו בענף הכדורגל בישראל – הרי שעמדתו של רשם העמותות " פוגעת פגיעה קשה באינטרסים כלכליים של העותר, כמו גם בשמו ובמעמדו ". לעומת זאת, כך לשיטתו של המבקש, למשיבים לא ייגרם כל נזק מהותרת המצב הקיים על כנו עד להכרעה בערעור.

תגובת המשיבים לבקשה

11.

רשם העמותות סבור, כי דין הבקשה למתן סעד זמני, להידחות על הסף, כיוון שטרם מוצו כל ההליכים הנדרשים, ובכלל זה, טרם התקבלה החלטה סופית בעניינו של המבקש. לטענת המשיב 1, במידה שהמשיבה 2 תודיע, כי המבקש רשאי להמשיך ולכהן בתפקידו – הרי שרק אז תינתן על-ידו החלטה סופית, בהתאם לסעיף 33(א)(4) לחוק העמותות,

תוך מיצוי זכות הטיעון של המבקש. לגופו של עניין, נטען, כי סיכויי הערעור נמוכים ביותר, ואף מאזן הנוחות אינו נוטה כלל לטובת המבקש. זאת שכן, מדובר בעתירה מוקדמת, קרי: המבקש טרם הודח מתפקידו, מכוח סעיף 33(א)(4) לחוק העמותות, ולכן ממילא לא נגרם לו כל נזק.

12.

בפתח תגובתה, הודיעה המשיבה 2, כי היא מותירה את ההחלטה בבקשה למתן סעד זמני לשיקול דעתו של בית משפט זה. עם זאת, הבהירה המשיבה 2, כי " ברור לחלוטין כי מבחינת הרשם התקבלה החלטה לגבי מר טביב שההתאחדות איננה יכולה לשנותה ". נטען, בהקשר זה, כי מאחר שעמדתו של רשם העמותות הינה כה נחרצת, בכוונת המשיבה 2 להודיע למבקש שמצופה ממנו להתפטר לאלתר מחברותו בוועד. המשיבה 2 הוסיפה וטענה, כי ככל שבסופו של יום, ייקבע כי עמדתו של רשם העמותות אינה בגדר החלטה סופית, בעניינו של המבקש – יובא

הנושא לפתחו של בית הדין העליון של המשיבה 2, ושם תינתן למבקש זכות הטיעון.

תשובת המבקש לתגובת רשם העמותות

13.

ביום 4.11.2015, התיר בית משפט זה למבקש להגיש תשובה מטעמו לתגובת המשיב 1 לבקשה למתן סעד זמני. במסגרת תשובתו, חזר המבקש על הטענות שהועלו על-ידו בבקשה למתן סעד זמני, והדגיש, כי לא מדובר, כלל ועיקר, בעתירה מוקדמת. המבקש סבור, כי לנוכח הפגיעה המהותית בזכות הטיעון שלו, סיכויי הערעור גבוהים ביותר; וכי בהינתן העובדה שהמשיבה 2 הודיעה שבכוונתה לפעול בהתאם לעמדתו של רשם העמותות, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו.

דיון והכרעה

14.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות המשיבים, בתשובת המבקש לתגובת המשיב 1, ובנספחים המצורפים להן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה למתן סעד זמני להידחות.

15.

כידוע, הכללים למתן סעד זמני לתקופת הערעור בהליך אזרחי יפים אף לבחינת בקשה כאמור, המוגשת במסגרת הליך מנהלי, ובראשם הכלל לפיו הגשת הערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים ( תקנה 42 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות סדר הדין לעניינים מנהליים ); עע"מ 964/15 יוסף זועבי ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה הגלבוע ואח' (19.4.2015); עע"מ 2709/14

רמי חסון בע"מ נ' עיריית חדרה (13.4.2014); עע"מ 5860/13

ע.ר. אציל בע"מ נ' מרדכי (30.8.2013)). על המבקש עיכוב ביצוע של פסק דין, או סעד זמני בערעור להראות כי מתקיימים שני תנאים מצטברים – האחד, כי סיכויי הערעור טובים, והתנאי השני כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו , כך שאם תדחה בקשתו, ובסופו של יום ערעורו יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (תקנה 43 לתקנות סדר הדין לעניינים מנהליים; עע"מ 5835/14 ג.ב.ע.ם. לוי נכסים והשקעות בע"מ נ' עיריית קריית ים

(10.9.2014); עע"מ 2835/14 שגיב נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון

(10.9.2014)).

16.

יחסי הגומלין בין השיקול הנוגע לסיכויי הצלחת הערעור, לבין השיקול בדבר מאזן הנוחות, מוכרים בפסיקה כמבחן משולב, המכונה " מקבילית הכוחות ". לפי מבחן זה, ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך ( עע"מ 4013/14

שירז תעשיות פלסטיק בע"מ נ' משרד התעשייה והמסחר (13.8.2014); עע"מ 4886/14

הנתיב המהיר בע"מ נ' כביש חוצה ישראל בע"מ (11.8.2014)). ואולם, השיקול שעניינו מאזן הנוחות,

מהווה את אבן הבוחן המרכזית להכרעה בבקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור ( עע"מ 4977/14

גדות תעשיות ביוכימיה בע"מ נ' הממונה כהגדרתו

בחוק אוויר נקי - המשרד להגנת הסביבה (18.8.2014); עע"מ 68/10

אדרי נ' שר הבינוי והשיכון (31.1.2010)).

17.

ומן הכלל אל הפרט . דומני, כי במקרה שלפניי, ניתן להכריע בבקשה אף מבלי לקבוע עמדה חד-משמעית לגבי סיכויי הערעור, שכן לא השתכנעתי, כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו של המבקש. במסגרת עמדתו של רשם העמותות, התבקשה המשיבה 2 להעביר לעיונו הודעה בדבר התפטרותו של המבקש או העברתו של המבקש מתפקידו בוועד ההתאחדות, שאם לא כן ישקול רשם העמותות הפעלת סמכויותיו על-פי דין. משכך, נראה, כי הבקשה למתן סעד זמני, עניינה הוא למנוע מן המשיבה 2 להעביר לרשם העמותות הודעה, כאמור. לדעתי, לא עלה בידי המבקש לשכנעני כי הימנעות ממתן הסעד הזמני תסב לו נזק בלתי הפיך, באופן המצדיק את מתן הסעד המבוקש, עוד טרם שהוכרע ערעורו. טענת המבקש, באשר לפגיעה שעלולה להיגרם לו, במידה שהבקשה למתן סעד זמני תדחה, ובסופו של יום יתקבל הערעור , הועלתה בעלמא, וללא העמדת תשתית ראייתית מספקת. אמנם המבקש משמש כחבר בוועד ההתאחדות מזה מספר שנים, אולם אין בכך כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתו. זאת שכן, ככל שהמשיבה 2 תמסור הודעה לרשם העמותות בדבר סיום כהונתו של המבקש כחבר בוועד ההתאחדות, ובסופו של דבר, יתקבל ערעורו, יוכל המבקש לשוב ולשמש כחבר בוועד המשיבה 2, ולפיכך אין לומר כי יגרם לו נזק בלתי הפיך, אם לא יינתן הסעד הזמני.

18.

סיכומם של דברים – דין הבקשה למתן סעד זמני, להידחות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת לקבוע את הדיון בערעור זה בהקדם האפשרי.