עע"מ 588-24 עע"מ 588-24

1.בפניי בקשה למתן סעד זמני בגדרו של ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 11.1.2024 (עת"ם 65885-11-23, השופטת העמית ק' ורדי).

רקע והליכים קודמים

2.המבקשת היא חברה שלה עסק למתן שירותים פיננסיים שהחל לפעול לפני כ-11 שנים. בעבר פעלה המבקשת בהתאם למשטר המשפטי הקודם בתחום זה לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. בהמשך, עם חקיקתו של חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016 (להלן: חוק הפיקוח), הוסיפה המבקשת לפעול מכוח הסדר המעבר שליווה את כניסתו לתוקף. בהתאם להסדר האמור, ביום 22.5.2017 וביום 7.5.2018 המבקשת הגישה בקשות לממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, הוא המשיב, לקבלת רישיון בסיסי למתן אשראי ורישיון בסיסי למתן שירות בנכס פיננסי.

3.ביום 9.8.2023 המשיב הודיע למבקשת כי בכוונתו לדחות את בקשותיה, בעקבות חוות דעת משטרתית לפיה המבקשת ומר עמי ברדה (להלן: ברדה) המכהן כבעל שליטה ומשמש כנושא משרה במבקשת, מעורבים לכאורה בביצוע עבירות של הלבנת הון. כמו כן, צוין שלמשיב הועבר מידע נוסף באשר לפרטי העבירות ולמידת חומרתן, שאותו לא ניתן לחשוף. בהמשך, לאחר שניתנה למבקשת האפשרות לשטוח את טיעוניה בכתב ולאחר שהמשיב שב ובדק את המידע האמור, ביום 23.11.2023 הוא החליט לדחות את הבקשות למתן הרישיונות. בהתאם לכך, נדרשה המבקשת להימנע ממתן אשראי חדש לאלתר, וניתנו לה 60 ימים לשם חיסול עסקיה.

4.ביום 30.11.2023 הגישה המבקשת עתירה לבית המשפט המחוזי שכוונה נגד החלטת המשיב. בתמצית, המבקשת טענה לפגיעה בזכות הטיעון שלה ובזכותה להליך הוגן, בשל כך שהפרפרזה אשר הועברה לה כללה פירוט תמציתי בלבד של המעורבות בביצוע עבירות של הלבנת הון. המבקשת טענה עוד כי המשיב לא הפעיל שיקול דעת עצמאי, אלא אימץ באופן מלא את המלצת המשטרה, ללא בחינה עצמאית של החומרים שעליהם התבססה ההחלטה. המבקשת סבורה כי החלטת המשיב היא בלתי סבירה, וכי היא פוגעת יתר על המידה בחופש העיסוק, כמו גם באינטרס הציפייה שלה להמשך פעילות בתחום. לבסוף, נטען לשיהוי חריג בטיפול בבקשות שהגישה המבקשת לרישיונות.

5.להשלמת התמונה, יצוין כי בד בבד עם הגשת העתירה הגישה המבקשת גם בקשה למתן צו ביניים שכוונה להקפאת המצב הקיים עד להכרעה בעתירה. בו ביום הורה בית המשפט המחוזי כי הדיון בעתירה ובבקשה למתן צו ביניים יתקיים ביום 14.12.2023.

6.בתגובתו מיום 13.12.2023 טען המשיב כי יש לדחות את העתירה. לשיטתו, מדובר בהחלטה ראויה וסבירה, המבוססת על חוות דעת משטרתית והמלצה של משטרת ישראל, אשר תמציתה הועברה לעיונה של המבקשת. עוד הובהר כי כאשר הרשות מקבלת החלטה, בין השאר, על בסיס עמדת המשטרה, היא מפעילה שיקול דעת ואינה חייבת בהכרח להחליט בהתאם לעמדה זו. כן נטען כי ניתן להתבסס על מידע מודיעיני ממשטרת ישראל כראיה מינהלית, וכי בעשותה כן עומדת לרשות חזקת תקינות המינהל.

7.ביום 14.12.2023 התקיים דיון בעתירה ובבקשה למתן צו ביניים בגדרה. בא-כוחה של המבקשת מסר כי היא מסרבת לכך שבית המשפט המחוזי יעיין בחומר החסוי. כמו כן, הוא טען כי על המשיב להוציא תעודת חיסיון בקשר לחומר החסוי, על מנת לאפשר למבקשת להגיש בקשה לגילוי ראיה בקשר לכך. בית המשפט המחוזי אפשר לצדדים להשלים טענות בעניין זה בכתב.

8.לאחר שהוגשו השלמות טיעון מטעם הצדדים באשר להוצאת תעודת חיסיון, דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. בעשותו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי לא נמצאה עילה להתערבות בהחלטתו של המשיב. בית המשפט המחוזי הבהיר, כי בניגוד לטענת המבקשת, במסגרת בחינת בקשה להענקת רישיון מכוח חוק הפיקוח, ניתן להסתמך גם על מידע מודיעיני חסוי. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי בשים לב לעובדה שהמבקשת סירבה לכך שבית המשפט יעיין בחומר החסוי במעמד צד אחד, קמה חזקה לפיה האמור בטענות הנשענות על החומר החסוי מבוססות מבחינה ראייתית. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי לא עלה בידה של המבקשת לסתור את חזקת התקינות המינהלית לפיה הרשות קיבלה את החלטתה כדין, והמבקשת אף לא הרימה את הנטל הראשוני בקשר לכך. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי דחה את העתירה וממילא את הבקשה למתן צו ביניים.

9.ביום 18.1.2024 הגישה המבקשת ערעור על כך לבית משפט זה. כאמור בפתח הדברים, בצדו של הערעור הוגשה גם הבקשה שבפני, המכוונת למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור. בעיקרו של דבר, המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, בשים לב לטענותיה באשר לאופן בחינתו של המידע המודיעיני. עוד מוסיפה המבקשת וטוענת כי אף מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה. בהקשר זה, המבקשת מדגישה כי היא פועלת בתחום השירותים הפיננסיים מאז שנת 2012 וכי דחיית הבקשה תגרום לקריסת העסק, לפגיעה קשה במקור פרנסתו של ברדה, וכן לפגיעה בקהל לקוחותיה של המבקשת.

10.בו ביום הוריתי על הגשת תגובה לבקשה עד ליום 25.1.2024. כמו כן הוריתי על מתן צו ארעי המורה על עיכוב ביצוע של פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי, עד למתן החלטה אחרת.

11.ביום 25.1.2024 הגיש המשיב את תגובתו, ובה טען כי דין הבקשה להידחות. המשיב מדגיש כי לגישתו סיכויי הערעור להתקבל נמוכים, כשהוא סומך ידו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. באשר למאזן הנוחות, נטען כי המשך עיסוקה של המבקשת בשירותים פיננסיים עלול לפגוע באינטרס הציבורי, בשים לב לטיב המידע החסוי שעומד בבסיס החלטתו של המשיב ולתכליותיו של חוק הפיקוח. כן נטען כי הלכה למעשה מדובר בצו עשה, מאחר שלמבקשת אין רישיון לעיסוק במתן השירותים המבוקשים, כך שהסעד הזמני המבוקש חופף לסעד שהתבקש במסגרת הערעור.

דיון והכרעה

12.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

13.כידוע, נקודת המוצא היא כי אין בהגשת ערעור על פסק דין שניתן בעתירה מינהלית כדי לעכב את ביצועו (ראו: תקנה 42 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). בית המשפט ייענה לבקשה כאמור רק במקרים בהם הראה המבקש כי סיכויי ערעורו להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כאשר ככלל יינתן מעמד בכורה לשיקולי מאזן הנוחות (ראו: עע"ם 4955/20 יושר נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון, פסקה 8 (28.7.2020); עע"ם 5408/21 עודה נ' משרד האוצר הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, פסקה 12 (30.8.2021)). כן נקבע כי בבחינת מאזן הנוחות על בית המשפט להידרש אף לשיקול של פגיעה באינטרס הציבורי (ראו: עע"ם 3553/17 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' עיריית אשדוד, פסקה 11 (11.5.2017)).

14.אף מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, התרשמותי היא שמאזן הנוחות אינו נוטה לעבר קבלת הבקשה. אכן, אין להמעיט בפגיעה הכלכלית שצפויה להיגרם למבקשת אם תאלץ לחדול מפעילותה בטרם יוכרע הערעור. לצד זאת, יש להדגיש כי עיקר טענותיה של המבקשת בהקשר זה נוגעות לנזקים כלכליים שיגרמו לה ולפגיעה במוניטין, נזקים אשר ניתנים לתיקון באמצעות פיצוי כספי, ככל שיתקבל ערעורה (ראו: עע"ם 1418/21 ציקורל המרה בינלאומית בע"מ נ' רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, פסקה 14 (22.3.2021)). על כך יש להוסיף כי אל מול הפגיעה שתיגרם למבקשת ולברדה, עומד האינטרס הציבורי החשוב במניעת פעילות של גורמים עברייניים בתחום השירותים הפיננסיים (ראו והשוו: עע"ם 1957/20 שיא שי עד בע"מ נ' המפקח על השירותים הפיננסיים, פסקה 11 (7.4.2020)).

15.סוף דבר: הבקשה נדחית. הצו הארעי שעליו הוריתי ביום 18.1.2024 – מבוטל. במכלול הנסיבות – אין צו להוצאות.