עע"מ 6067/07 רשות הרישוי (תכנון ובניה) אילת נ. ישרוטל בע"מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע, מיום 12.6.2007. בפסק הדין קיבל בית המשפט את עתירת המשיבות 1 ו-2 והורה על ביטול היתר שניתן למשיבה 3 לבניית מסלול קרטינג בעיר אילת. מלכתחילה הוגש ערעור על פסק הדין מטעם המערערות 1 ו-2. ביום 31.1.2008 הגישו המערערות הודעה על מחיקת הערעור, בה נמסר כי בדיון חוזר ברשויות התכנון – שקוים בהתאם להוראותיו של בית המשפט קמא - הוחלט שלא לאשר את בקשתה של משיבה 3 ליתן היתר בניה להקמת מסלול הקרטינג. המערערות טענו, על כן, כי הערעור הפך לתיאורטי, שכן גם אם יתקבל הערעור, לא יהא בכך כדי לשנות מבחינה מעשית את תוצאת הדברים בהליך הרישוי. משיבה 3 ביקשה להצטרף כמערערת ולחלופין ביקשה הארכת מועד להגשת ערעור. בבקשה נטען כי משיבה 3 הסתמכה על הערעור שהגישו המערערות ולכן לא הגישו ערעור עצמאי. להפתעתה, חזרו בהן המערערות מתמיכה בהיתר המקורי ועל כן נדרשת לה כעת ארכה להגשת ערעור מטעמה. בהחלטתי מיום 5.2.2008 נעתרתי לבקשת המערערות למחיקת הערעור, תוך שדחיתי את בקשת משיבה 3 להצטרף כמערערת נוספת. ביקשתי את תגובת בעלי הדין לבקשה החלופית להארכת מועד להגשת ערעור.

2.המערערות הודיעו כי הן מותירות את העניין לשיקול דעת בית המשפט, תוך הדגשת עמדתן כי הערעור הפך לתיאורטי, שכן אף אם יתקבל הערעור, לא יהא בכך כדי לשנות את תוצאת הדברים מבחינה מעשית. משיבות 1 ו-2 מתנגדות לבקשה. לטענתן, הסתמכותה של משיבה 3 על הערעור שהוגש מטעם המערערות אינה מצדיקה הארכת מועד. בנוסף נטען כי משיבות 1 ו-2 הסתמכו על כך שלא הוגש ערעור מטעם משיבה 3. משיבה 1 הוסיפה וציינה כי הוועדה המקומית לתכנון ובניה דחתה את בקשת משיבה 3 למתן היתר להקמת מסלול קרטינג כבר ביום 19.11.2007, אך משיבה 3 טרחה לבקש הארכת מועד להגשת ערעור רק ביום 3.2.2008.

3.לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים הינו שלושים ימים (תקנה 33 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, להלן – התקנות). ניתן להאריך מועד להגשת ערעור רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 38 לתקנות). טעמים מיוחדים כאמור נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, על פי מכלול של שיקולים. בין אלה ניתן למנות את השאלה האם הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך, את משך העיכוב, קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהות ההליך, הסיבה בגינה חל עיכוב בהגשת ההליך, חשיבות האינטרס של בעל הדין, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד.

4.בנסיבות העניין, לא מתקיים "טעם מיוחד" כאמור. הבקשה להארכת מועד הוגשה בחלוף כשמונה חודשים מעת שניתן פסק הדין של בית המשפט קמא. ספק רב אם ההסתמכות על הערעור שהגישו המערערות מקימה "טעם מיוחד" להארכת מועד, ובכל מקרה נימוק זה אינו יכול לעמוד לאחר שהוועדה המקומית לתכנון ובנייה דחתה (ביום 19.11.07) את בקשת משיבה 3 למתן היתר למסלול הקרטינג. בשלב זה, לכל המאוחר, צריכה הייתה משיבה 3 להביא בחשבון את האפשרות כי לא מתקיימת חפיפה מלאה בין עמדותיה לבין עמדותיהן של המערערות או מי מהן, וכי לא ניתן להוסיף ולהסתמך על הערעור שהוגש מטעמן. חרף האמור, הבקשה למתן ארכה הוגשה רק בחלוף חודשיים ומחצה מעת שניתנה החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. לכך לא ניתן כל הסבר בבקשה שלפניי. בנוסף, וזה העיקר בעיני, נוכח ההחלטות החדשות שנתקבלו במוסדות התכנון, השתנתה בתכלית התשתית התכנונית העומדת ביסוד הדיון המשפטי. נוכח השינוי בהחלטות של מוסדות התכנון, נראה כי הערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא הוא בגדר עניין תיאורטי. שכן גם אם יש ממש בטענות ערעוריות של משיבה 3, לא יהיה בקבלתן כדי לאפשר את הקמת מסלול הקרטינג. ככל שמשיבה 3 מבקשת להקים את מסלול הקרטינג, עליה להשיג על ההחלטות החדשות של מוסדות התכנון בדרכים הקבועות בדין. במצב דברים זה, כאשר מדובר על פניו בערעור חסר תוחלת, אין הצדקה להארכת המועד להגשתו.

אי לכך, הבקשה נדחית. משיבה 3 תשלם למשיבה 1 שכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ₪ ושכר טרחה זהה למשיבה 2. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מעת החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.