עע"מ 615/10 אלכסנדר איגנטייב נ. משרד הפנים מינהל האוכלוסין

הנשיאה ד' ביניש:

בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו, לא ראה להתערב בהחלטת המשיב שלא ליתן למערער 1 אשרת כניסה לישראל כבעלה של המערערת 2 אשר על פי הטענה נישאו בקפריסין. המערער הגיע לישראל באשרת תייר לתקופה של 3 חודשים ושהה כאן שלא כדין משך 4 שנים. בבסיס הערעור, כמו בהליכים שהתנהלו בבית משפט קמא, טענתם של המערערים כי נישואיהם היו נישואים כנים לאחר היכרות בישראל בשנת 2006. הנישואין נערכו בקפריסין במאי 2009.

המערער נעצר בנובמבר 2008, לאחר שהייה שלא כדין במשך למעלה מ-4 שנים וניתן נגדו צו הרחקה שבעקבותיו חזר לארץ מוצאו – בילורוס. המערערים ניסו לשכנע את המשיב כי שמרו על קשר ביניהם מאז ועד היום, אך המשיב לא שוכנע בכנות הקשר מטעמים שונים; בין היתר, משום שכשנעצר המערער, ובהליך השימוע שקוים בעניינו הוא לא הזכיר כלל את קשריו עם המערערת והזכיר רק את הידידה שאליה הגיע 4 שנים קודם לכן והקשר עימה גם על פי גירסתו נותק עוד באותו שלב.

כאמור, בית המשפט קמא בפסק דין מנומק ומפורט דחה את העתירה של המערערים, ואנו לא מצאנו עילה להתערב במסקנתו. נוסיף כי השתלשלות העובדות בעניינם של בני הזוג אכן מעוררת סימני שאלה, עם זאת אנו סבורים כי ראוי לבחון מחדש ביתר פירוט, אם אכן יש ממש בטענות המערערים, שכן כאמור המערערת ניסתה להציג בפני המשיב ראיות מנהליות שונות: תמונות מביקוריה אצל המערער, פלט שיחות טלפון ועוד, כדי לשכנע שהקשר ביניהם היה אמיתי. גם אם אין די בראיות אלה שאינן חד משמעיות, הרי אם יגיש המערער בקשה חדשה מן הראוי לבדוק אותה בדקדקנות וברצינות ככל שהדבר ניתן, כדי לא למנוע הזדמנות להוכחת חיים משותפים כבני זוג אם אכן יש כאלה. נוסיף עוד כי באופן יוצא דופן ולפנים משורת הדין אנו רואים להפחית משיעור ההוצאות שהשית בית המשפט קמא על המערערים ומעמידים אותן על סך של 7,500 ₪.

בכפיפות לאמור לעיל הערעור נדחה ללא צו להוצאות.