פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים בענינים מנהליים
עע"ם
642/12
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט צ' זילברטל
המערער:
סארג' מאמז
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל שר הפנים
2. מדינת ישראל הועדה המייעצת לעניני פליטים
3. מדינת ישראל בית הדין לביקורת משמורת משרד המשפטים
ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט נ' סולברג)
בתיק עת"ם 18426-05-11 מיום 20.12.2011
תאריך הישיבה:
ט' באלול התשע"
ב
(03.09.2012)
בשם המערער:
עו"ד עומר שץ; עו"ד יפתח כהן
בשם המשיבים:
עו"ד ראובן אידלמן
פסק-דין
השופט נ' הנדל:
1.
מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 20.12.2011 בעת"מ 18426-05-11 (כב' השופט נ' סולברג ), אשר דחה את עתירת המערער נגד החלטת ראש רשות האוכלוסין לדחות את בקשתו הפרטנית לקבלת מקלט מדיני בישראל.
2.
המערער הינו יליד אתיופיה. ביום 4.8.2009 נכנס המערער לישראל שלא כדין. עם כניסתו לישראל נעצר המערער, ולאחר שימוע הוצאו נגדו צו הרחקה וצו משמורת. בדיונים שנערכו בעניינו של המערער בבית הדין למשמורת, אושר צו המשמורת מעת לעת, ובתאריך 15.11.2009 הורה בית הדין כי רשות האוכלוסין תערוך למערער ראיון לצורך טיפול בבקשתו למקלט. במהלך הראיון טען המערער שברח מאתיופיה עקב פחד שיגויס לצבא המקומי וכן מחשש יהרגו אותו. ביום 28.1.2010 נדחתה בקשתו של המערער לקבלת מקלט מדיני. לאחר שבקשה לעיון מחדש נדחתה, סירב המערער לשתף פעולה עם הרשויות לצורך הרחקתו לאתיופיה, ועל כן נותר במשמורת.
יוער כי בהחלטת בית הדין לביקורת משמורת מיום 26.12.2010 צוין כי "המוחזק אינו משתף פעולה עם הרשויות לצורך הרחקתו, בנסיבות אלו, אין מנוס מהשארתו במשמורת".
לאחר הליכים נוספים אותם ניהל המערער, שאינם מצריכים פירוט בגדרי פסק דין זה, הגיש הוא עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. ביום 20.12.2011 נדחתה העתירה, בין היתר בשל שיהוי, ולגופו של עניין בשל כך שאין מקום להתערב בהחלטת הרשות. על כך הגיש המערער את ערעורו זה. ואולם, בין מתן פסק דינה של ערכאה קמא לבין מועד הדיון בערעור, הוחלט לערוך למערער ראיון משלים ביחידת הטיפול במבקשי מקלט, זאת נוכח האפשרות לפיה לא תורגמו לו כהלכה הדברים בראיון הראשון שנערך עימו. הראיון המשלים התקיים ביום 31.7.2012, ובעקבותיו החליט מנכ"ל רשות האוכלוסין כי אין מקום לשנות מהחלטתו הקודמת לדחות את בקשת המערער לקבלת מקלט מדיני בישראל.
3.
לטענת המשיבים, מאחר והתקבלה החלטה חדשה בעניינו של המערער, אשר לקחה בחשבון ממצאים ונתונים חדשים שלא נלקחו בחשבון בעת מתן פסק הדין בערכאה קמא, אין מקום לדון בהם בגדרי ערעור זה, אשר אינו מצוי בנתיב העובדות החדשות. לצד זאת, מצהירה המדינה כי: "ככל שהמערער יבקש להשיג על ההחלטה החדשה שניתנה בעניינו, פתוחה בפניו הדרך לפנות לבית המשפט המוסמך". לגישת המערער אין מקום למחוק את ערעור ויש לדון, לכל הפחות, בטענותיו לשחרור מהמשמורת בה הוא נתון מזה תקופה ארוכה. הודגש כי המערער עומל על הגשת עתירה מינהלית חדשה שתוגש בהקדם האפשרי, במסגרתה ניתן יהא לדון בהחלטה החדשה שנתקבלה על ידי המשיבים.
4.
המפתח לדיוננו מצוי בסעיף 5 לתגובת המערער, לפיה: "ממילא מובן כי ההחלטה החדשה היא שתעמוד עתה לביקורת שיפוטית אצל בית המשפט המוסמך, ואילו ההחלטה הקודמת בעניינו של המערער, אשר נתקפה במסגרת עתירתו המינהלית הקודמת... החלטה זו אינה רלבנטית עוד ובית המשפט לא צריך להידרש לה". הנה כי כן, אף בא כוחו של המערער מודע לכך כי אין מקום בגדר דיוננו זה להידרש לשאלת המקלט המדיני, שכן זו צריכה להידון בפני הערכאה המוסמכת. באשר לשאלת ההחזקה במשמורת, אכן המערער מצוי במעצר מזה זמן רב. ואולם, בפסק דין שניתן לפני כחודש ימים, נקבע על ידי הנשיא
א' גרוניס כי:
"אכן, המערער מוחזק במשמורת תקופה ארוכה. עם זאת, נתונים שונים העולים מן החומר אינם מצדיקים שחרורו לעת הזאת. ראשית, וכפי שצוין, המערער הסתנן ארצה לפני כ-10 שנים. שנית, בקשותיו החוזרות ונשנות להכיר בו כפליט נידחו, לרבות על ידי נציבות האו"ם לפליטים. חרף אותן החלטות לא יצא המערער מן הארץ. שלישית, מתברר כי המערער לא שיתף פעולה בניסיונות שנעשו על מנת להרחיקו מן הארץ. רביעית, התנאים שהוצגו על ידי המערער על מנת לאפשר שחרורו ממשמורת אין בהם די... הנסיבות שתיארנו מעלות חשש ממשי כי היה והמערער ישוחרר בתנאים שצוינו ויפר אותם, לא תהיה כל דרך סבירה למוצאו וכי השמתו מחדש במשמורת תהא תלויה ביד המקרה. עם זאת, מניחים אנו כי המערער יגיש בהקדם, אם טרם הגיש, עתירה חדשה, וכי אותה עתירה תידון תוך זמן קצר יחסית. כמובן, שפתוחה בפני המערער האפשרות לחזור ולבקש שחרור בתנאים..." (עע"ם 5066/12 פלוני נ' משרד הפנים (9.10.2012)).
אף במקרנו המערער אינו משתף פעולה עם הליכי הרחקתו מהארץ, ובשתי החלטות שונות נדחתה בקשה להכיר בו כפליט. במצב זה, אין מקום להידרש בהליך זה ובערכאה זו לשאלת החזקתו במשמורת. זאת כמובן, מבלי לפגוע בזכותו של המערער להעלות כל טענה, לרבות בקשה לסעד זמני, במסגרת הליכים שינקוט נגד ההחלטה החדשה שנתקבלה. ויודגש, ככל שלמערער טענות לעניין החזקתו במשמורת הנובעות, בין היתר, מחלוף הזמן, או מתייחסות לפעולות אותן מגדיר המערער כ"מחדלי הרשות", נכון יותר שטענות אלה תתברנה תחילה בבית הדין לביקורת משמורת, ולא לראשונה בבית המשפט לעניינים מינהליים – קל וחומר בערעור לפני בית משפט זה. אמנם, בעתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים ניתן אף לכרוך השגות על החלטת בית הדין לביקורת משמורת (וראו סעיף 13 כא(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952), ואולם בכל מקרה יש כמובן לפנות תחילה לבית הדין – תוך הצגת רוחב היריעה הרלוונטית בפניו. בכל מקרה, ככל שהליכים אלה יינקטו עד ליום 30.11.2012, לא יפעלו המשיבים להרחקת המערער מהמדינה.
5.
הערעור נדחה, בהתאם להנמקה לעיל.
ניתן היום, כ"ו בחשוון התשע"ג (11.11.2012).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט