עע"מ 6549/11 מרדכי חממה נ. ברוס לוין

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בו התקבלה עתירת המשיבים 3-1 במובן זה שהסוגיה התכנונית שבמחלוקת בין הצדדים תחזור לדיון בוועדת הערר לתכנון ולבניה במחוז תל אביב (המשיבה 4) אשר תדון בנושא מחדש "על כל היבטיו".

2.

המשיבים 3-1 הגישו לוועדה המקומית לתכנון ולבניה בתל אביב (המשיבה 5) בקשה למתן הקלות במסגרת בקשה להיתר בנייה. הוועדה המקומית נעתרה לבקשה. המערער והמשיבים 8-6 הגישו ערר על החלטה זו. ועדת הערר החליטה ברוב דעות לקבל את הערר וכנגד החלטה זו הגישו המשיבים 3-1 עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. במהלך בירור העתירה העלו המשיבים 3-1 טענה חדשה שלא נבחנה קודם לכן על ידי גופי התכנון. ועדת הערר הודיעה כי היא אינה מתנגדת לכך שבנסיבות אלה העניין יוחזר לדיון במסגרתה וגם הוועדה המקומית הודיעה כי היא מסכימה לפתרון זה. המערער והמשיבים 8-6 התנגדו להחזרת הדיון כאמור ולאחר שמיעת עמדות הצדדים קיבל בית המשפט את העתירה במובן זה שהסוגיה התכנונית תוחזר לוועדת הערר שתדון בנושא "על כל היבטיו". על פסק דין זה הגיש המערער את ערעורו ובהמשך הגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי בה מבקש הוא למנוע מוועדת הערר לקיים את הדיון עליו הורה בית משפט קמא. המשיבים 3-1 התנגדו לבקשה; הוועדה המקומית וועדת הערר הודיעו כי הן מותירות את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט; והמשיבים 8-6 הודיעו כי הם מצטרפים לבקשה ומבקשים כי בית המשפט ייעתר לה.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות החלטתי לדחות את הבקשה. הכלל כידוע הוא כי הגשת ערעור כשלעצמה אינה מצדיקה עיכוב ביצוע ו" בית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין רק אם הצביע המבקש על נסיבות מיוחדות, ובהן סיכויי הערעור להתקבל והקושי להשיב את המצב לקדמותו באם תידחה הבקשה" (עע"ם 4538/05 אחים זילברשלג בע"מ נ' דרורי שרותי חשמל בע"מ (לא פורסם, 16.6.2005)). באשר לסיכויי הערעור יש לכאורה ממש בטענת המשיבים 3-1 כי סיכוייו אינם טובים שהרי כל תכליתו היא למנוע בחינה של כל היבטי הסוגיה בפני גופי התכנון המוסמכים. ואולם, לא אקבע בעניין זה מסמרות. אף אם אניח כי סיכוי הערעור להתקבל טובים לא עמד המערער בנטל להראות כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך או שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל לבסוף הערעור ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. המערער מבקש למעשה למנוע דיון בוועדת הערר. ואולם, דיון זה לא יגרום לו נזק בלתי הפיך. נהפוך הוא: אם ועדת הערר תקבל לגופו של עניין את טענות המערער הדבר דווקא יסייע לו ויביא לפישוט הליכי הערעור. גם אם ועדת הערר תעדיף לגופו של עניין את עמדת המשיבים 3-1 גם אז לא ייגרם למערער נזק בלתי הפיך שהרי המשיבים 3-1 הודיעו כי "עדיין יחלוף זמן רב בטרם יחלו עבודות הבנייה במגרשם" (פסקה 18 לתגובתם) ומכל מקום המערער יוכל לתקוף את ההחלטה החדשה ולבקש בהליך המתאים סעד זמני. יפים לעניין זה דברי השופט לוי שכמו נאמרו לענייננו אנו:

"על בעל דין המבקש עיכוב ביצוע, מוטל נטל כבד להראות כי סיכויו טובים להצליח בערעור, וכי ביצועו המיידי של פסק הדין ימיט עליו נזק חמור, שיקשה לתקנו במידה ותצלח דרכו בערעור. המבקשים לא עמדו בנטל זה: עצם הדיון בערר בפני המועצה הארצית אין בו, לבדו, כדי לגרום, לפחות לעת הזו, נזק למבקשות, שכן במידה והמועצה הארצית תיתן החלטה שלא לטובת המבקשים, תמיד יוכלו אלה לפנות, בהליך מתאים, בבקשה לסעד

זמני." (עע"ם 1035/02 חברת מרום גינוסר בע"מ נ' קובי , פסקה 4 (לא פורסם, 14.5.2002)).

4.

יתר על כן, גם במסגרת הערעור ככל שהדבר יידרש ניתן יהיה להורות על בטלותה של ההחלטה החדשה על מכלול התוצאות המתבקשות מכך והמשיבים 3-1 נוטלים על עצמם סיכון זה - דהיינו שגם במובן זה הערעור לא יסוכל וממילא לא ייגרם למערער נזק בלתי הפיך (ראו והשוו: עע"ם 2647/05 פז חברת נפט בע"מ נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז , פסקה 4 (לא פורסם, 27.7.2005); בר"ם 10956/08 סיאם נ' עירית ירושלים , פסקה 8 (טרם פורסם, 24.2.2009)).

5.

מסקנתי בסופו של יום היא כי עד ההכרעה בערעור יש להעדיף את האפשרות של קידום ההליכים השונים גם אם עלול להסתבר בדיעבד שהדברים היו מיותרים מאשר לעכב את הליכים כשעשוי להסתבר בדיעבד שראוי היה לנקוט אותם.

6.

אשר על כן הבקשה נדחית. לא ייעשה צו להוצאות.