עע"מ 65716-08-26 עע"מ 65716-08-26

1.לפניי בקשה לפטור מהפקדת ערובה ולחילופין להפחתת סכומה לסך של 500 ש"ח, אשר הוגשה במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט, סגן הנשיא י' עדן) מיום 24.6.2026 בעת"מ 8744-06-25 (להלן: פסק הדין). בפסק הדין, נדחתה עתירתו של המבקש לביטול החלטת הוועדה המיוחדת מיום 23.4.2025, ללא צו להוצאות. לצורך השלמת התמונה, יצוין כי ביום 17.9.2026 הוגשה לבית משפט זה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מטעם המבקש. ביום 22.9.2026 ניתן צו ארעי (כב' השופט ד' מינץ) המונע את פינוי המבקש מהדירה מושא ההליך עד למתן החלטה אחרת. 2. בתמצית, בבקשה נטען, כי מצבו הרפואי והכלכלי של המבקש אינו מן המשופרים; כי הוא אינו מחזיק בנכסים, ניירות ערך או כל רכוש אחר שניתן לממשו או לשעבדו; כי הפקדת הערובה בגובה הנדרש תפגע באופן ממשי ביכולתו לממן את הוצאות מחייתו האלמנטריות, וזאת בשים לב למהות ההליך; כי גובה הערובה הקבוע עלול לפגוע בזכות המבקש לגישה לערכאות; וכי סיכויי ההליך טובים. המשיב 1 לא השיב לבקשה, בעוד שהמשיבה 2 התנגדה לה. בין היתר, המשיבה 2 טענה כי המבקש לא תמך את טענותיו בנוגע למצבו הכלכלי באסמכתאות כלל; כי המבקש לא פירט אילו ניסיונות עשה, ככל שעשה, לגיוס כספי הערובה מסביבתו הקרובה, ובפרט מדוע לא יוכל להסתייע באחיו; כי המבקש מיוצג; וכי סיכויי ההליך אינם גבוהים. 3. בפתח הדברים יוער כי בבקשה שלפניי נטען כי סכום הערובה אותו נדרש המבקש להפקיד בהליך דנן עומד על סך של 30,000 ש"ח, בהתאם לפרט 22 בתוספת השלישית לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018 (להלן: התקנות). משעסקינן בערעור על פסק דין שניתן בעתירה מנהלית בעניין דיור ציבורי, דומה כי על המבקש להפקיד ערובה בהתאם לסכום הנקוב בפרט 25 לתוספת השלישית לתקנות, קרי, הסכום שיש להפקיד בהליך "ערעור בעניין עתירה מנהלית שעניינה דיור ציבורי לפי פרט 13 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס–2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מנהליים)" המוגש לבית המשפט העליון. 4. כידוע, קבלת פטור מהפקדת ערובה או הפחתתה מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, הוכחת חוסר יכולת כלכלית באמצעות תשתית עובדתית וראייתית מלאה ועדכנית; והשני סיכויים ממשיים להצלחת ההליך (ראו למשל: בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21.7.2014); דנג"ץ 7453/20 בן ארי נ' סולברג (3.11.2021)). כמו כן, יוזם ההליך נדרש לשכנע כי אין באפשרותו לגייס את הערובה באמצעות הסתייעות בסביבתו הקרובה. 5. יישום אמות מידה אלה בענייננו מעלה כי הבקשה לא מגלה תשתית עובדתית המבססת היעדר יכולת כלכלית לצורך קבלת פטור מהפקדת הערובה, ולחילופין להפחתתה, כנדרש. פרט לתצהיר מטעמו, המבקש לא צירף לבקשתו אסמכתה כלשהי לתמיכה בטענותיו באשר למצבו הכלכלי; כך למשל, לא צורפו לבקשה תדפיסי חשבון הבנק של המבקש או פירוט כרטיסי האשראי שלו, לרבות המסמכים אשר טען בתצהירו כי צורפו לבקשתו; לא צורפו אסמכתאות אודות הכנסותיו והוצאותיו של המבקש, הנכסים והחסכונות העומדים לרשותו; לא פורטו מקורות מימון נוספים אפשריים העומדים לרשות המבקש, וכיצד הוא מממן, ככל שהוא מממן, את ייצוגו המשפטי בהליכים. כמו כן, על אף שהמבקש ציין כי אין ביכולתו להסתייע בסביבתו הקרובה, טענה זו לא נתמכה באסמכתאות מתאימות כנדרש. לצד האמור, ומבלי להביע כל עמדה באשר לסיכויי ההליך, בשים לב למהות ההליך; לטענת המבקש באשר למצבו הרפואי והכלכלי שנתמכו בתצהיר; ולהיעדר תשובה מטעם המשיב 1 – מצאתי להפחית את גובה הערובה כך שיועמד על סך של 1,000 ש"ח. המבקש יפקיד את הערובה בהליך כנדרש, בהתאם לסכום האמור, וזאת עד ליום 22.10.2026, שאם לא כן – עשוי ההליך להימחק ללא צורך במתן החלטה נוספת. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.