עע"מ 6670/13 מאגדה קעיק נ. עיריית טייבה

1.

במסגרת תגובת המשיבה לבקשה לפטור מהפקדת עירבון שהגישה המערערת העלתה המשיבה טענה בדבר איחור בהגשת ההליך, ובהמשך לכך הגישה המערערת, בדיעבד, בקשה להארכת מועד. בבקשה נטען כי הסתבר למערערת כי הערעור אכן הוגש באיחור של שבעה ימים, משבא כוחה סבר בטעות ובתום לב כי נתונים היו למערערת 45 ימים להגשת ההליך.

המשיבה מתנגדת למתן הארכה המבוקשת.

עיינתי בטענות שהעלו הצדדים, ומצאתי כי השיקולים השונים הצריכים לעניין מושכים לכיוונים מנוגדים.

מן הצד האחד, על דרך הכלל טעות במניין הימים אינה בבחינת "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת הליך ערעורי בנסיבות בהן ניתן היה להימנע מהטעות בנקל באמצעות עיון פשוט בדין או ספירה ידנית של הימים בלוח-השנה. כמו כן, כבר נקבע לא אחת כי המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים הינו בבחינת דין "ידוע וברור" (ראו בש"ם 2691/09

שוורץ ואח' נ' משרד הביטחון - מדינת ישראל , פסקה 3 (119.5.2009)).

יחד עם זאת, וגם כך הודגש בפסיקה לא אחת, אין מדובר בשלילה מוחלטת של מתן ארכה כאשר האיחור נובע מטעות שבדין אלא יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הייחודיות (ראו למשל: רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (29.1.2002); בר"ם 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה , פסקאות 9-10 (10.12.2013)). במקרה דנן משך האיחור קצר יחסית (בשים לב לימי פגרת הקיץ מדובר באיחור של שבעה ימים, בשונה מטענת המשיבה בדבר איחור של 30 ימים) ומן האמור בבקשה התרשמתי כי איחור זה אכן נגרם בשל טעות בתום לב. כמו כן המשיבה לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי שינתה מצבה לרעה באופן בלתי הפיך בתקופה הקצרה שלמן המועד בו חלף המועד להגשת הערעור ועד למועד הגשת הערעור בפועל.

באיזון בין שיקולים אלו כולם מצאתי כי אין מקום לחסום את המערערת מהעלאת טענותיה בבית משפט זה בשל המחדל הדיוני של בא-כוחה, אך לחייב את המערערת בהוצאות המשיבה, אשר נדרשה להגיש תגובה מטעמה לבקשת הארכה, בסך של

2,000 ש"ח.

2.

נוכח מסקנה זו יש לדון בבקשת המערערת לפטור מהפקדת עירבון.

עיינתי בחומר שבפניי והגעתי לכלל מסקנה כי הצדק עם המשיבה כי המערערת לא פרשה בבקשתה תשתית עובדתית מלאה והולמת המצדיקה לפטור אותה מהפקדת עירבון.

המערערת טוענת כי בשל מצבה הכספי הקשה "ייתכן ויפתחו נגדה תיקי הוצאה לפועל", וכל שצורף על ידה להוכחת מצבה הכספי הוא דוחות רווח והפסד של העסק שבבעלותה לשנים 2006 עד 2012 ומכתבים מטעם המשיבה, העדכני שבהם מיום 23.9.2012, מהם עולה כי המערערת טופלה על ידי המחלקה לשירותים חברתיים של המשיבה. ואולם, אין בבקשה כל פירוט של נכסי המערערת, של ההכנסות העדכניות של המערערת ובן זוגה ושל הוצאות התא המשפחתי. כן לא צורפו לבקשה תדפיסי חשבון בנק מלאים של המערערת ושל בן זוגה ולא הובהר על ידה כיצד נושאת היא בעלויות ייצוגה המשפטי. עוד יצוין כי גם במסמכים אשר צורפו כמוצגים לערעור אין די, באשר אין בהם מידע מלא ועדכני. כן אין בבקשה כל התייחסות לאפשרות העומדת למערערת לגייס את סכום העירבון בעזרת בני משפחה ומכרים. לבסוף יצוין לעניין סיכויי ההליך כי בשים לב למהות ההליך, הנסב על פסק דין אשר ניתן על דרך הפשרה מכוח סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, המשוכה הניצבת בפני המערערת - גבוהה היא.

לאחר שאיזנתי בין כל השיקולים הצריכים לעניין, ובהם בין היתר פערי הכוחות בין הצדדים, מצאתי להפחית את סכום העירבון במידה מסוימת ולהעמידו על סך של 15,000 ש"ח.

עירבון בשיעור האמור יופקד בתוך 21 ימים ממועד המצאת ההחלטה לידי המערערת, ולא - יירשם ההליך לדחיה ללא הודעה נוספת.