עע"מ 6671/08 ניביס פאגאנאו נ. מדינת ישראל - משרד הפנים

בפניי בקשה למתן סעד זמני אשר יאסור על הרחקת המבקשת מישראל עד למתן פסק דין בערעור.

1.

המבקשת הינה אזרחית פיליפינית אשר נכנסה לישראל בשנת 1994 כעובדת סיעודית, על פי אשרת עבודה. על פי הנטען בתגובת המשיב, החל משנת 2003 שוהה ועובדת המבקשת בארץ באופן בלתי חוקי.

2.

לפני כשלוש שנים, החלה המבקשת לעבוד אצל אביו של מר יאיר גולדמן. לאחר זמן מה נפטר האב, והמבקשת המשיכה לשהות אצל מר יאיר גולדמן (להלן: מר גולדמן ), שהינו אדם כבן 70, שאינו בקו הבריאות.

3.

המבקשת נעצרה על ידי משטרת ההגירה ביום 7.11.2007 כשהיא בביתו של מר גולדמן, והובאה בפני ממונה על ביקורת גבולות, שם נערך לה שימוע.

4.

במסגרת השימוע טענה המבקשת כי הינה בת זוגו של מר גולדמן וכי הם פועלים להסדרת מעמדה. לאחר שהציגה זימון ללשכת משרד הפנים בתל-אביב, הוחלט על שחרורה של המבקשת לשם הסדרת מעמדה.

5.

ביום 24.1.2008 הגישו המבקשת ומר גולדמן בקשה להארכת רישיון ישיבה וכן בקשה למתן רישיון ישיבת קבע בישראל למבקשת. לשניים נערך שימוע בלשכת מינהל האוכלוסין, ולאחר שהתקבלו כלל הנתונים בעניינה של המבקשת, החליטה הוועדה הלשכתית במשרד הפנים בבאר-שבע לסרב לבקשה, בין היתר, משום שהמשיב לא השתכנע בכנות הקשר בין השניים. נוכח החלטה זו, נמסר למבקשת ביום 26.3.2008 כי עליה לעזוב את הארץ בתוך 14 ימים.

6.

ביום 27.4.2008 פנו המבקשת ומר גולדמן בעתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. עתירה זו נדחתה, תוך שכבוד השופטת ש' דברת מציינת כי לא מצאה פגם בשיקול דעתו של המשיב המצדיק ומצריך את התערבות בית המשפט. לדברי כבוד השופטת דברת, כאשר קיים חשד אמיתי בדבר מערכת היחסים שבין המבקשת ומר גולדמן, "אזי דרישת המשיב ליציאת העותרת מן הארץ היא לגיטימית".

7.

על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, ובד בבד הגישה את הבקשה לסעד זמני שבפניי. ביום 28.7.2008 הוריתי על מתן צו ארעי האוסר על הרחקתה של המבקשת מן הארץ, עד להחלטה אחרת.

8.

המבקשת טוענת כי הקשר בינה לבין מר גולדמן הינו קשר כן ואמיתי. לטענתה, החלטת המשיב התבססה אך ורק על הפרש הגילים בין בני הזוג, ומשכך החלטה זו הינה בלתי סבירה. לדבריה, היה על המשיב לערוך בדיקה מקיפה יותר על מנת לעמוד על טיבו האמיתי של הקשר.

9.

המשיב טוען כי דינה של הבקשה לסעד זמני להידחות. בכל הנוגע לסיכויי הערעור, לטענת המשיב, אין בפי המבקשת טענות המצביעות על פגם בפסק דינו של בית המשפט קמא. ככל שישנן טענות כאלה, הן מופנות, לטענת המשיב, כלפי קביעות עובדתיות בדבר כנות הקשר בין המבקשת לבין יאיר גולדמן, קביעות אשר בהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. גם לגופן, טוען המשיב, אין מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא, אשר מתבססות על בחינת כלל הראיות המינהליות שניצבו בפני המשיב טרם קיבל החלטתו בעניינה של המבקשת.

בכל הנוגע למאזן הנוחות, טוען המשיב, כי היה ויתקבל ערעורה של המבקשת, תוכל היא, בסיועו של מר גולדמן, לממש את פסק הדין ולשוב לישראל. בנסיבות אלה, סבור המשיב, כי לא ניתן לומר שבאי מתן סעד זמני יהיה כדי לסכל את החזרת המצב לקדמותו. המשיב מוסיף, כי המבקשת הוכיחה במעשיה כי היא אינה מכבדת את חוקי מדינת ישראל, עת שהתה בישראל באופן בלתי חוקי במשך שנים רבות, ואף בשל כך יש להורות על דחיית בקשתה.

10.

הכלל הידוע הינו, כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין עליו מערערים, ועל מבקש הסעד מוטל הנטל להראות כי סיכוייו להצליח בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו [עע"מ 9958/07 פלג נ' עיריית תל-אביב (לא פורסם, 22.11.2007)].

11.

כידוע, השיקולים של סיכויי ההליך ושל מאזן הנוחות משפיעים האחד על השני [בר"מ 8777/06 מפעלי תחנות בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה טבריה (לא פורסם, 19.11.2006)]. ככל שסיכויי הערעור נמוכים, כך גובר הנטל על מבקש הסעד הזמני לשכנע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו [בר"מ 2127/07 אחים בן רחמים (צפון) בע"מ נ' חברת נמלי ישראל - פיתוח ונכסים בע"מ (לא פורסם, 14.3.2007)]. ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לטובת מבקש הסעד הזמני, באופן שעלול להיגרם נזק ממשי ובלתי הפיך במידה ולא יינתן הסעד, נחלש השיקול בדבר סיכויי הערעור [ע"א 2212/07 פריצקר נ' חיון (לא פורסם, 28.6.2007)].

12.

במקרה דנן - אף אם נקבל כנקודת מוצא כי סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים במיוחד - השיקול בדבר מאזן הנוחות יש בו כדי להכריע את הכף לטובת קבלת הבקשה לסעד זמני.

13.

אכן, הכלל שנקבע בפסיקתו של בית משפט זה, הינו, כי הנזק אשר ייגרם לעובד זר כתוצאה מדחיית בקשתו למתן סעד זמני שלא יינקטו נגדו הליכי מעצר והרחקה מן הארץ אינו בלתי הפיך, שכן אם יזכה בערעור יוכל לשוב לארץ [עע"ם 5014/04 פובאדורה נ' שר הפנים (לא פורסם, 27.6.2004); עע"ם 549/08 שנגן נ' משרד הפנים (לא פורסם, 18.2.2008); עע"ם 3696/08 וואנג נ' משרד הפנים (לא פורסם, 20.5.2008)]. כשלעצמי, הבעתי בעבר את דעתי כי כאשר עסקינן בעובדים זרים, פעמים רבות ישנו סיכוי סביר כי אם לא יינתן הסעד הזמני, פירוש הדבר יהיה כי מבחינה מעשית לא יוכל מבקש הסעד הזמני לשוב לישראל, אף אם יתקבל ערעורו, ובכך הוא יהפוך לתיאורטי [עע"ם 2779/08 דיסוזה נ' משרד הפנים (לא פורסם, 10.4.2008)].

14.

זאת ועוד, נוכח מהותן של הטענות, בדבר טיב הקשר בין המבקשת לבין מר גולדמן, סבורני כי הנזק שעלול להיגרם אם תידחה הבקשה לסעד זמני - ובסופו של יום יתקבל ערעורה של המבקשת - מצדיק היעתרות לבקשתה.

15.

כאמור לעיל, בנסיבות העניין, ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, מחייב מאזן הנוחות מתן צו זמני האוסר על הרחקתה של המבקשת מהארץ, וזאת עד למתן פסק דין בערעור, וכך אני מורה.