עע"מ 6741/10 גסאן מוחמד מהאגנה נ. פרקליטות מחוז חיפה פלילי

בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטות מיום 15.9.2010 ו-16.9.2010, בהן דחיתי את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו.

1.

בתמצית ייאמר כי המבקש הורשע על-פי הודאתו בבית משפט השלום בחדרה בעבירות של אי-הגשת דוחות תקופתיים למס ערך מוסף ונגזרו עליו, בין היתר, שמונה חודשי מאסר בפועל. במסגרת ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה הוקל עונשו והועמד על שישה חודשי מאסר בפועל, בשים לב לכך שבינתיים הוא הסדיר את חובותיו. בית המשפט המחוזי ציין כי לא נמצא ממש בטענת המבקש בדבר חשש בריאותי לחייו אם ייאסר, שכן להודעת הערעור צורף תיעוד רפואי ממנו עולה שלמבקש בעיות בריאות, אך נקבע כי אין מדובר בבעיות חריגות שלא ניתן לטפל בהן בתוך כותלי בית הסוהר ומכל מקום לא הומצאה חוות דעת רפואית לתמיכה בטענה כי המאסר יסכן את חייו. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין (רע"פ 4682/10) ועימה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, אך ביום 20.6.2010 דחה בית משפט זה (כב' השופט א' לוי) את הבקשה, ובהמשך נדחתה בקשה נוספת שהגיש המבקש לעיכוב ביצוע העונש. ביום 7.9.2010 הגיש המבקש עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה בה טען כי הובטח לו במשפטו הפלילי שלא ייגזר עליו מאסר בפועל והוא ירצה את עונשו בדרך של עבודות שירות. בית המשפט דחה את העתירה בקובעו כי הוא אינו הערכאה המתאימה למתן הסעד המבוקש.

2.

בערעור שבכאן שב המבקש וטוען כי הובטח לו על-ידי נציגי המדינה שעונשו יעמוד על שלושה חודשי עבודות שירות. לצד הערעור עותר המבקש לעיכוב המאסר, ולאחר שבקשתו נדחתה הוא צירף חוות דעת פסיכיאטרית לתמיכה בטענתו כי המאסר יסכן את חייו. לטענת המבקש לא ניתן לטפל במצבו במסגרת המאסר ואילו חוות הדעת הפסיכיאטרית הייתה מוגשת לבית-המשפט המחוזי, לא היה נגזר עליו מאסר בפועל. על כן עותר המבקש לכך שהמאסר בפועל יומר בעבודות שירות ולכך שהפסיכיאטר שנתן את חוות הדעת בעניינו יוזמן לדיון

ויפרט בדבר מצבו, וכי עד אותו מועד או עד להכרעה בערעור יעוכב ביצוע המאסר.

המדינה מציינת כי עניינו של המבקש נבחן על-ידה פעם נוספת ועמדתה היא כי דין הערעור להידחות ועל המבקש להתייצב לריצוי עונש המאסר, שכן ההליך הפלילי בעניינו הפך חלוט ולא ברור מהו הבסיס המשפטי להליך דנן. המדינה מפנה לאמור בהחלטתי מיום 16.9.2010 לפיה על המבקש לפנות לגורם המוסמך בשירות בתי הסוהר לצורך קבלת הטיפול הרפואי הדרוש לו.

3.

דין הבקשה להידחות. אכן, עם דחייתה של בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה הפך ההליך הפלילי בעניינו חלוט, ומשכך ספק אם קיים בסיס משפטי להליך הנוכחי שבו הוא נוקט. בנסיבות אלו לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתי כי אין לעכב את ביצוע עונש המאסר, וכפי שכבר ציינתי על המבקש לפנות אל גורמי שירות בתי הסוהר על מנת שיינתן לו הטיפול הדרוש לו. כמו כן, ומבלי להביע עמדה לגופם של דברים, אין בהחלטתי זו כדי למנוע מן המבקש לפנות אל ועדת השחרורים לפי סעיף 7 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001, ולהעלות בפניה את טענותיו בדבר מצבו הרפואי.

הבקשה נדחית, אפוא. ב"כ המדינה מתבקש להפנות את תשומת לב גורמי שירות בתי הסוהר אל חוות הדעת הפסיכיאטרית שצירף המבקש ולאפשר לו לקבל טיפול מתאים.