בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים
עע"ם
6807/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט י' דנציגר
המערער:
תכפור אוהרנסיאן
נ
ג
ד
המשיבים:
1.הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים
2.היועץ המשפטי לעיריית ירושלים
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, בעת"מ 214/07, מיום 8.7.07, שניתן על ידי כב' השופט מ' סובל
תאריך הישיבה:
כ"ג באייר התשס"ח
(28.5.08)
בשם המערער:
עו"ד יוסי ארנון;
עו"ד קארן שמיט
בשם המשיב 1:
עו"ד מיכל צוק
בשם המשיב 2:
עו"ד יוסי חביליו;
עו"ד שני זינגר
פסק דין
1.
המערער קיבל היתר לבנות בנין בן ארבע קומות ללא קומת חניה, בשטח כולל של 452 מ"ר. בפועל, הקים המערער בניין בן ארבע קומות, מעל קומת חניה, כאשר שטחה של כל קומה הוא 320 מ"ר, כך ששטחו הכולל של הבניין הוא כ-1,400 מ"ר. גורמי האכיפה עמדו בשלב מוקדם על החריגות שביצע המערער מההיתר, ובעקבות כך הוצאו נגדו צווי הפסקת עבודה שיפוטיים, אולם הוא התעלם מהם והשלים את הבניה עד לסופה.
2.
בעקבות כך הגיש העותר למוסדות התכנון תוכנית מתאר נקודתית, וועדת המשנה המקומית החליטה לאשר את הפקדתה, חרף בקשת היועץ המשפטי של הועדה לדחות את הדיון כדי לאפשר לו לגבש את עמדתו.
בהמשך, אישרה את ההפקדה גם ועדת המשנה המחוזית, וכאשר נודע הדבר ליועץ המשפטי של העירייה, הוא הגיש לוועדה זו את התנגדותו לתוכנית, תוך שהוא מפרט את חריגות הבנייה וההפרות הרבות בהן חטא המערער. בעקבות כך קיימה ועדת המשנה דיון נוסף, והפעם החליטה לדחות את התכנית. בעתירה שהגיש המערער לבית משפט קמא, נתבקשה הכרעה בשאלה אם ועדת המשנה המחוזית היתה רשאית להתכנס בשנית ולשנות את החלטתה המקורית. בית המשפט השיב על שאלה זו בחיוב, ועל כך משיג המערער בפנינו.
3.
עיינו עיין היטב בנימוקי הערעור ובנספחיו, והאזנו ברוב קשב לטיעונו של ב"כ המערער, אולם לסופו של יום לא נמצאה לנו עילה לשנות מפסק דינו של בית משפט קמא. פסק דין זה מפורט הוא ומנומק כדבעי, והתוצאה אליה הגיע מקובלת עלינו. המערער, יוזם התוכנית, חטא בבניה שלא כחוק בהיקף עצום, תוך חריגה בוטה מההיתר שניתן לו, הפרתם של צווי בתי המשפט, וגם מפלישה לשטח שייעודו ציבורי לא משך את ידו. בנסיבות אלו, כאשר את אותן עובדות לא טרח המערער להניח בפני הועדה קודם לקבלת החלטתה הראשונה, והן נתגלו רק בעקבות פנייתו של היועץ המשפטי של העירייה, היתה הועדה מוסמכת גם מוסמכת לשוב ולהתכנס, ולהביא את כל אותן נסיבות שהעלים המבקש בגדר שיקוליה אם להותיר את החלטתה הקודמת על כנה.
נוכח האמור, אנו מחליטים לדחות את הערעור. המערער ישא בשכר טרחתם של כל אחד מבאי-כוח המשיבים בסכום של 10,000 ש"ח.
ניתן היום, כ"ג באייר התשס"ח
(28.05.08).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט