עע"מ 7014/14 פארוק מוסטפא נ. עיריית ירושלים

1.

לפני בקשה למתן צו ביניים שיורה למשיבה להימנע מנקיטת כל פעולה נגד העסק של המבקש, וזאת עד להכרעה בערעור שבכותרת.

להלן אציג את הנתונים הדרושים להכרעה.

2.

בתאריך 1.8.2013 ניתנה החלטה מאת המשיבה בדבר ביטול רישיון העסק שניתן למבקש, להפעלת תחנת מעבר לאיסוף אשפה ופסולת (להלן: החלטת המשיבה ). כנגד החלטת המשיבה עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט מ' סובל ) ב-עת"ם 5541-10-13.

3.

בתאריך 9.10.2013 הוציא בית המשפט קמא הנכבד צו ביניים האוסר על המשיבה לנקוט פעולות לסגירת עסקו של המבקש – וזאת עד למתן החלטה אחרת.

לאחר מכן בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד מתאריך 4.11.2013 (להלן: החלטת בית המשפ ט המחוזי ), (בעקבות קבלת תגובת המשיבה לבקשה לצו הביניים) – נסקרה השתלשלות האירועים שהובילה ל החלטת המשיבה . בין היתר, נכתב בה, כי מדברי המשיבה עולה כי העילה העיקרית המונחת ביסוד החלטתה הינה התרחשותן של שריפות פסולת בשטח עסקו של המבקש.

עוד נכתב ב החלטת בית המשפ ט המחוזי הנ"ל, כי המבקש התחייב בפני המשיבה, להציב שמירה במקום לאורך כל שעות היממה כך שהשומר ימנע את השריפות הניצתות, לטענתו, על ידי זרים המגיעים לאתר. נוכח הבטחתו זו של המבקש – בית המשפט הורה בהחלטתו על המשך תחולתו של צו הביניים הנ"ל. עם זאת, בית המשפט הנכבד ציין כי אם תופעת התרחשות השריפות תימשך ולא יינתן לה הסבר משכנע, לא יהיה מנוס מדחיית העתירה והפסקת פעילותו של העסק.

4.

בתאריך 24.8.2014, ניתן פסק דין בעתירה, בגדרו נכתב כי דיווחים על התרחשות שריפות המשיכו להתקבל מהמשיבה גם לאחר החלטת בית המשפ ט המחוזי . נוכח האמור, הכריע בית המשפט קמא הנכבד כי מעת שנציג מוסמך מטעם המשיבה קבע כי התופעה של שריפות בשטח העסק ממשיכה והתרחשה יותר מפעם אחת, גם לאחר התראות שניתנו למבקש, ומשקביעה זו נתמכה בתמונות הנחזות על פניהן ככאלה המתעדות אש – אין מקום להתערב ב החלטת המשיבה , ויש לדחות את העתירה.

על פסק דין זה הוגש הערעור שבכותרת, ולצידו הבקשה שלפני.

5.

להשלמת התמונה אוסיף:

(א)

בהחלטתי מתאריך 26.10.2014 ניתן צו ביניים ארעי האוסר על המשיבה לנקוט בפעולה שיש בה כדי להביא לסגירת עסקו של המבקש (בכפוף להגשת התחייבות עצמית על ידי המבקש בתוך שבוע ימים ממועד ההחלטה האמורה).

(ב)

בתאריכים 22.12.2014 ו-16.07.2015 הוגשו הודעות עדכון מטעם המשיבה, הנתמכות בתמונות שצולמו על ידה, בהן נטען כי גם בעת שהליך הערעור והבקשה שבפני תלויים ועומדים, המבקש ממשיך לבצע שריפות פסולת בשטח עסקו, וזאת בניגוד לתנאי רישיון העסק.

טענות הצדדים

6.

במסגרת הערעור והבקשה לצו ביניים המבקש טוען כי נפל פגם דיוני בפסק-דינו של בית המשפט הנכבד קמא, בכך שפסק הדין ניתן, מבלי שהתקיים דיון בעתירה לגופה. לעיצומם של דברים, חוזר המבקש על הטענות שהעלה במסגרת העתירה בפני בית המשפט המחוזי בנוגע לאופן קבלת החלטת המשיבה . לגישתו של המבקש, ההחלטה לשלילת רישיון עסקו התקבלה בהתבסס על שיקולים זרים והיא אף נגועה בחוסר סבירות קיצונית. בהקשר אחרון זה, המבקש טוען כי אפילו קיימים ליקויים בעסקו, הם ניתנים לריפוי ואינם חמורים מספיק כדי להביא לביטולו של רישיון העסק שניתן לו.

7.

המשיבה מצידה סומכת את ידיה על החלטתו של בית המשפט קמא. המשיבה טוענת כי החלטתה לביטול רישיון עסקו של המבקש התבססה על הפרותיו המתמשכות של תנאי הרישיון, לרבות ביצוע שריפות יזומות בעסק כדי להקטין את הוצאותיו. המשיבה מוסיפה ומציינת כי החלטתה נתקבלה לאחר שנערכו למבקש 4 שימועים, במסגרתם נשמעה גרסתו וניתנו לו הנחיות ואורכות רבות לצורך תיקון הליקויים שהתגלו בעסקו, וכי לא נפל כל פגם בהליך ובשיקול הדעת בקבלת ההחלטה.

8.

בעניין השריפות, המשיבה טוענת כי במהלך התקופה בה היתה עתירתו של המבקש תלויה ועומדת, ותוך שהמבקש נהנה מחסותו של צו הביניים שניתן על ידי בית המשפט קמא, אשר אסר עליה לסגור את עסקו של המבקש, זוהו שריפות באופן תדיר מאתר עסקו, וזאת בניגוד להתראה שניתנה ב החלטת בית המשפ ט המחוזי . לצורך הוכחת דבריה, המשיבה הציגה בפני המשפט תמונות המתעדות, לטענתה, את השריפות האמורות ותצהירים חתומים על ידי מר עוזי בונדק, מנהל נפת שפיכת פסולת ושיטור משולב מטעם המשיבה, אשר צילם תמונות אלה. המשיבה טוענת כי בכך המבקש עשה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, באופן היוצר נזק סביבתי ופוגע בשלום הציבור ובריאותו, ואשר מצדיק, לשיטתה, דחיית הבקשה והערעור על הסף. בנוסף טוענת המשיבה כי בבקשתו והודעת ערעורו, המבקש סילף עובדות, באופן העולה לכדי חוסר תום-לב וחוסר ניקיון כפיים המצדיקים דחייה על הסף גם כן.

כמו כן, הגישה המשיבה כאמור שתי הודעות מעדכנות, שלהן צורפו תמונות שצולמו על ידה, המוכיחות, לטענתה, כי המבקש לא חדל מביצוע שריפות בשטח עסקו, ובכך הוא ממשיך לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט לצורך המשך הפרת תנאי רישיון עסקו. משכך, המשיבה טוענת כי אין מקום להיענות לבקשת עיכוב הביצוע ואף יש לדחות את ערעורו של המבקש על הסף.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בבקשה, בחומר שצורף אליה, ובתגובתה של המשיבה לבקשה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה שבפני להידחות . אבהיר טעמיי מיד בסמוך.

10.

כידוע, בדומה להליך האזרחי, בעל דין הפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור על פסק דין בעניין עתירה מנהלית נדרש להצביע על קיומם של שני תנאים: שסיכויי הערעור טובים ושמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. בין שני תנאים אלה מתקיימים יחסים של מעין "כלים שלובים": ככל שסיכויי הערעור נראים גבוהים יותר, כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך (ראו: עע"ם 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים 1989 בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו פ"ד נו(2) 163, 167 (2001); עע"ם 2803/06 מאיר ובניו בע"מ נ' הגיחון מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ , פיסקה 10 (11.4.2006); עע"ם 4246/14 אריה סער, משרד עורכי דין נ' מלכה אנגלסמן ושות', משרד עורכי דין , פיסקה 8 (4.8.2014)). עתה אחיל שיקולים אלה על המקרה שבפני.

11.

במישור

סיכויי הערעור – על פני הדברים, ועם כל מידת הזהירות המתבקשת בשלב דיוני זה, אציין כי לאחר שעיינתי בהחלטותיו ובפסק דינו של בית המשפט קמא הנכבד, ובטענות הצדדים – מצאתי כי סיכויי הערעור אינם מצדיקים את מתן הסעד המבוקש. אמנם אינני שולל את האפשרות כי קיים בסיס מסוים לטענתו הדיונית של המבקש, לפיה היה על בית המשפט קמא לקיים דיון לגוף העתירה טרם דחייתה (למרות שיתכן כי התנהלותו של המבקש הצדיקה דחייה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים), ואולם סבורני כי בבחינת גופם של הדברים – הסיכוי שערעורו של המבקש יתקבל ותבוטל החלטת המשיבה על ידי בית משפט זה אינם גבוהים, כפי שאפרט להלן.

12.

כאמור בית המשפט המחוזי הנכבד אסר, ארעית, על המשיבה לבצע פעולות לסגירת עסקו של המבקש, תוך שהוא מזהיר את המבקש כי ידחה את עתירתו על הסף ככל שימשיך בביצוע שריפות במתחם עסקו. על אף דבריו של בית המשפט הנ"ל, לאורך תקופה של כ-9 חודשים הובאו בפניו מספר רב של תמונות, שצולמו

מטעם המשיבה, אשר בהן תועדו, לטענתה, שריפות שהתרחשו במתחם עסקו של המבקש. כאמור, תמונות אלה גובו בתצהירים החתומים על ידי מנהל נפת שפיכת פסולת ושיטור משולב מטעם המשיבה. לאחר שבית המשפט הנכבד לעניינים מנהליים נדרש לכך, המבקש הגיב לתמונות האמורות וטען כי אין בהן תיעוד של שריפות, אלא ענני אבק בלבד. תגובתו של המבקש לא גובתה בתשתית עובדתית מינימלית, אשר יש בה כדי לתמוך בגרסתו. באופן דומה, המבקש לא הביא כל ראיה שיש בה כדי ללמד על שיקולים זרים שהנחו את המשיבה בהחלטתה, טענות אותן העלה במסגרת: עתירתו, ערעורו והבקשה שבפני.

על כן, מבלי לטעת מסמרות בעניין, אינני סבור כי המבקש עומד במשוכה של הצבעה על סתירה ביחס למה שעולה לכאורה מהתמונות שהובאו על ידי המשיבה, או באשר לביסוס של טענותיו בנוגע לשיקולים הזרים שהנחו את המשיבה בהחלטתה. לכן דעתי היא כי סיכויי הערעור להתקבל פה אינם גבוהים. דברים אלה נכונים ביתר שאת לאור הודעות העדכון שנמסרו מטעם המשיבה, מהן עולה כי יתכן שהמבקש ממשיך לבצע פעולות שריפה אסורות בשטח עסקו, וזאת בזמן שהליך הערעור תלוי ועומד.

13.

במישור מאזן הנוחות – סברוני כי הוא איננו נוטה באופן מובהק לטובת מי מהצדדים. כידוע, בבחינת מאזן הנוחות על בית המשפט לבחון אם צפוי להיגרם למבקש נזק בלתי הפיך ככל שלא יינתן לו הסעד הזמני המבוקש עוד בטרם יוכרע הערעור (עע"ם 7961/12 הדים מכונים אודיולוגים בע"מ נ' שירותי בריאות כללית , פיסקה 19 (2.12.2012); עע"ם 7142/13 אבן עמי הנדסה אזרחית בע"מ נ' עיריית ירושלים , פיסקה 12 (19.11.2013)). אל מול הנזק שיגרם למבקש, יש לבחון את הנזק שעלול להיגרם לצד השני ככל שתתקבל בקשתו של המבקש, וזאת בהנחה שהערעור ידחה בסופו של יום. בתוך כך, ככל שעסקינן בביקורת שיפוטית על מעשי המינהל, אשר בגדרה מתבקש הסעד הזמני לצורך מניעת פעולה של רשות שלטונית, יש לשקול גם את הפגיעה האפשרית בציבור (השוו: עע"ם 4895/14 זיקוקית גרבר בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הכלכלה

(21.8.2014); עע"ם 2709/14 רמי חסון בע"מ נ' עיריית חדרה

(13.04.14)). במקרה דנא – אי מתן הסעד הזמני המבוקש אמנם עלול לגרום למבקש לנזק, אך מנגד, בהנחה שהערעור ידחה וינתן תוקף לטענתה של המשיבה להתרחשותן של שריפות יזומות באתר עסקו של המבקש – מתן צו הביניים המבוקש עלול להוביל לפגיעה קשה בשלום הציבור המתגורר בסמוך לעסקו של המבקש, לבריאות התושבים ולנזק ניכר לסביבה.

14.

נוכח עמדתי לפיה מאזן הנוחות איננו נוטה כאן באופן מובהק לטובת אף אחד מהצדדים, יש לתת פה את מרבית המשקל לשאלת סיכויי הערעור, כפי שאלה פורטו בפיסקאות 11 ו-12 שלעיל וכן לשיקול של טובת הציבור.

הנה כי כן – לא עלה בידי המבקש להוכיח את קיומם של התנאים הנדרשים למתן סעד זמני.

15.

סיכומו של דבר – הבקשה נדחית , וצו הביניים הארעי שניתן בהחלטתי מתאריך 26.10.2014 – יתבטל בתוקף מתאריך 27.07.2015 (הארכה ניתנת לצרכי התארגנות).

המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך של 7,500 ש"ח.