עע"מ 706/20 עו"ד יעקב פרנקו נ. הרשות המאשרת לפי סעיף 157 א לחוק התכנון ו

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ל' ביבי ) בעת"ם 60781-07-19 מיום 16.12.2019 בגדרה נדחתה עתירת המבקש לבטל את החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה מחוז תל אביב (היא המשיבה 3, להלן: ועדת הערר ) בה נדחה עררו של המבקש על החלטת הרשות המאשרת לפי סעיף 157 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (היא המשיבה 1, להלן: הרשות המאשרת ) למתן צו לניתוק החשמל בנכס שבבעלות המבקש, וזאת מכוח סעיף 157א(ו) לחוק התכנון והבניה.

רקע

2.

המבקש הוא בעלים של יחידה בבניין הרשום כבית משותף ברחוב יצחק שדה 38 בתל אביב (להלן: הנכס ). לבניין הוצאו שלושה היתרי בנייה, אשר לפיהם השימוש המותר בנכס הוא לתעשייה. בעקבות תלונה על שימוש ללא היתר למגורים וביקור חלקי בנכס, עלה חשד כי הנכס משמש למגורים, וזאת בניגוד להיתרי הבניה. עם בירור התלונה, התברר כי משולמת בגין הנכס ארנונה למגורים, ונמצא הסכם שכירות עבור "דירה + חפצים" מיום 8.11.2018 בין המבקש לבין שוכר. כמו כן, ביום 11.12.2018 נערך ביקור בנכס על-ידי נציגי מחלקת הפיקוח על הבניה, ובו נמצא כי בקומה ד' בבניין קיימת דלת נעולה, שמאחוריה מסדרון עם חדרים, ואדם שיצא מהדלת מסר כי הוא מתגורר במקום.

3.

בעקבות האינדיקציות האמורות, פנתה הרשות המאשרת לבית המשפט בבקשה לקבלת צו כניסה למקרקעין. המבקש אמנם לא היה בין המשיבים לבקשה, אך יודגש כי הצו שניתן בסופו של דבר התייחס לבניין בכללותו. מכל מקום, בהמשך לקבלת צו הכניסה השיפוטי נערכה ביום 22.1.2019 ביקורת על ידי נציגי מחלקת הפיקוח על הבניה, במהלכה לא התאפשרה כניסה לנכס, ומשכך הודבקו בסביבתו מודעות עליהן צורף צו הכניסה השיפוטי. בביקורת נוספת שנערכה בנכס ביום 23.1.2019 שוב לא התאפשרה הכניסה.

4.

ביום 30.1.2019 נשלחו בדואר רשום לבעלי הבניין, לרבות המבקש, מכתבי התראה לפני ניתוק חשמל, וכן נמסרה הודעה על קביעת ביקור אחרון לפני הוראת ניתוק. אין חולק כי המבקש קיבל את מכתב ההתראה, ואולם גם הפעם ביום הביקורת שנקבע (ביום 24.2.2019) לא התאפשרה הכניסה לנכס.

5.

לנוכח כל האמור, הוציאה הרשות המאשרת הודעה בדבר מניעת או הפסקת מתן חשמל ובעקבותיה הוצא לחברת החשמל (היא המשיבה 2) צו לניתוק החשמל.

6.

המבקש הגיש ערר נגד החלטת הרשות המאשרת, ובמסגרת זו הוסכם על הקפאת הניתוק עד להכרעה בערר. בהחלטה מיום 4.7.2019 דחתה ועדת הערר את עררו של המבקש, וקבעה כי בנסיבות המקרה קיימת הצדקה לניתוק החשמל בנכס, וזאת לנוכח כמות הראיות המבססות חשד לכך שבנכס קיימת עבירת בניה המקימה חשש לקיומה של סכנה בטיחותית ולנוכח חוסר שיתוף הפעולה של המבקש עם הרשויות.

7.

נגד החלטה זו של ועדת הערר הגיש המבקש עתירה מינהלית, אשר נדחתה אף היא. בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפל פגם בהחלטת ועדת הערר המצדיק התערבות שיפוטית.

המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע, היא הבקשה שלפניי.

הבקשה דנן

8.

בבקשה טוען המבקש כי סיכויי הערעור גבוהים מאוד, שכן לדבריו פסקי הדין המחוזיים בסוגיה הנדונה אינם אחידים ומעוררים שאלות המצריכות את הכרעת בית משפט זה. כן נטען כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף אל עבר קבלת הבקשה, שכן אם לא יעוכב ניתוק החשמל יתייתר הערעור, שכל מטרתו היא מניעת ניתוק החשמל ובתוך כך ייגרם הפסד כספי ניכר למבקש. כן נטען כי עיכוב הביצוע ישמור את המצב הקיים, ואילו דחיית הבקשה תוביל ליצירתו של מצב חדש עוד בטרם התברר הערעור לגופו. לבסוף נטען כי ניתוק החשמל הוא צעד קשה, קיצוני ודרסטי שיש להפעילו רק במקרים חריגים ונדירים.

9.

הרשות המאשרת מתנגדת לבקשה, וטוענת כי הוראת ניתוק החשמל ניתנה כדין ובהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה. אשר למאזן הנוחות נטען כי היענות לבקשה תוביל לכך שהמבקש יוסיף ויפיק רווחים מהנכס למשך כל תקופת הערעור, וזאת חרף עבירת הבניה בגינה הוצאה הוראת הניתוק.

10.

ועדת הערר מתנגדת אף היא לבקשה וטוענת כי סיכויי הערעור נמוכים ביותר, ומצטרפת לטענות הרשות המאשרת בעניין מאזן הנוחות.

בתשובתה הפנתה ועדת הערר להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.8.2019 בגדרה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע עד להכרעה בעתירתו. בהחלטה זו קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט ש' שוחט ) כי:

"...סירובו העיקש של [המבקש] לאפשר כניסה ובדיקה ... בלתי מובנת, מכאן גם החשש לסכנה בטיחותית שהבדיקה אמורה להסירו. בנסיבות אלה סבורני כי אין מקום לצו המעכב את ניתוק החשמל. עם זאת, הניתוק לא יתבצע, אלא בחלוף 15 ימים מהיום על מנת לאפשר [למבקש] לבוא בדברים עם הגורמים הרלוונטיים ולאפשר כניסה לנכס ובדיקתו. את ממצאי הבדיקה ניתן יהיה להניח לפני בית המשפט שיחזור ויידרש לבקשה זו לאחר קבלת עמדת הצדדים לממצאים אלה, וייתן החלטה חדשה".

ואולם, חרף החלטה זו החשמל כנראה טרם נותק, מבלי שניתן הסבר לכך בתשובות המשיבות.

דיון והכרעה

11.

לאחר העיון בבקשה ובתשובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

12.

ראשית, מתשובת ועדת הערר עולה כי כבר במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי נדחתה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע החלטת ועדת הערר. מכוח החלטה זו, לכאורה, המשיבות היו רשאיות לנתק את החשמל בהתאם להוראת הניתוק כבר לפני זמן רב. לא נטען כי המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ועל-פניו היא הפכה חלוטה. במצב דברים זה, בו נראה שאך לפנים משורת הדין החשמל בנכס עוד לא נותק, לא מצאתי הצדקה להוסיף ולעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי

.

13.

שנית, אף בהתעלם מקיומה של החלטת בית המשפט המחוזי, לא התרשמתי כי המבקש הוכיח את היסודות הנדרשים לשם קבלת בקשתו. מבלי להידרש לסיכויי הערעור (אשר התרשמתי שאינם מהמשופרים במקרה הנדון), איני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה אל עבר קבלת הבקשה. לטענת המבקש הנזק אשר ייגרם לו אם ינותק החשמל לאלתר הוא נזק כלכלי אשר מקורו באובדן הכנסה מהשכרת הנכס (שכן השוכרים לא יוכלו להשתמש בו ללא חשמל). ואולם, אם יתקבל ערעורו של המבקש בסופו של יום, ויתברר כי ניתוק החשמל הוביל לנזק ממון עבורו, יהיה ניתן לרפא נזק זה באמצעות השתת הוצאות על המשיבות. מכל מקום, לא מדובר במצב בו לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור אף אם תידחה הבקשה. מנגד, עיכוב ניתוק החשמל מעלה חשש לסכנה בטיחותית, כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

14.

נוכח כל האמור, אני סבורה כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף אל עבר דחיית הבקשה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיבות 1 ו-3 בסכום של 2,000 ₪ לכל אחת מהן.