עע"מ 71136-12-24 עע"מ 71136-12-24

השופט דוד מינץ:

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט א' יקואל, סג"נ) מיום 9.12.2024 בעת"מ 34527-09-24, בו נדחתה עתירה שהגיש העותר נגד החלטת המשיבה, הוועדה לבחינת הטענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: הוועדה), לדחות את בקשתו להכרה במאוימות הנשקפת כלפיו.

1.העתירה מושא הערעור היא העתירה השביעית במספר שהגיש המערער בנוגע לשהייתו בישראל. ארבע העתירות הראשונות נדחו לאחר שהתברר כי הוא לא מיצה הליכים כדין מול הוועדה (בג"ץ 3220/17; בג"ץ 4578/17; בג"ץ 1133/18; עת"מ 50399-07-18); העתירה החמישית נדחתה לאחר שלא קיים את הוראות בית המשפט (עת"מ 38748-03-19); והטיפול בעתירה השישית הסתיים ביום 7.2.2024 לאחר שהתברר כי עניינו צפוי לעלות לוועדה תוך זמן קצר (עת"מ 42064-01-24; להלן: העתירה הקודמת). במסגרת ההחלטה שהורתה על סיום העתירה הקודמת נקבע כי צו ארעי שניתן ביום 22.1.2024 למניעת הרחקתו של המערער מישראל, יעמוד בתוקפו עד 5 ימים לאחר ההחלטה שתינתן בעניינו על ידי הוועדה.

2.ביום 28.3.2024 נדון עניינו של המערער בוועדה, ועוד באותו היום ניתנה על ידה החלטה בה נקבע כי נמצאו פערים משמעותיים בגרסאותיו ועל כן יש לדחות את בקשתו.

3.בחלוף כחצי שנה, ביום 12.9.2024 הוגשה העתירה מושא הערעור, בה הלין המערער על החלטת הוועדה. בעתירה נטען בין היתר כי ההחלטה התקבלה אצל בא-כוחו רק ביום הגשת העתירה. בד בבד עם הגשת העתירה הגיש המערער בקשה לצו ביניים למניעת הרחקתו מישראל. בתחילה נדחתה בקשתו בהחלטה מיום 12.9.2024, אולם לאחר שטען בבקשה לעיון חוזר כי בעקבות ההחלטה הקודמת חזר לשטחי הרש"פ והותקף – ניתן צו ארעי בעניינו ביום 15.9.2024.

4.בתגובתה לעתירה טענה הוועדה כי דינה להידחות על הסף. תחילה נטען כי החלטת הוועדה הומצאה לבא-כוחו כבר ביום נתינתה, והומצאה לו פעם נוספת ביום 9.6.2024. זאת בעקבות פנייה תמוהה מצדו בה ביקש לברר מתי צפויה להינתן החלטה בעניינו של המערער, פנייה שחזרה על עצמה גם ביום 9.9.2024. על רקע האמור טענה הוועדה כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר ודי בכך כדי לדחותה. בנוסף נטען כי החלטת הוועדה מדברת בעד עצמה, והעתירה אינה מתמודדת כלל עם תוכנה.

5.ביום 9.12.2024 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את העתירה. נקבע כי בעתירה לא הועלו טענות המצדיקות התערבות בהחלטת הוועדה בהתבסס על אמות המידה להפעלת ביקורת שיפוטית על החלטות הרשות המוסמכת. כן נקבע כי אין לקבל את ניסיונו של המערער ליישב את הסתירות בגרסאותיו במסגרת בירור העתירה. עוד נקבע כי העתירה לוקה בשיהוי ניכר, כאשר קשה לקבל את הגרסאות שהוצגו על ידי בא-כוח המערער בנוגע למועד שבו נודע לו על מתן ההחלטה. על רקע זה ציין בית המשפט כי עולה חשש שהגשת ההליך נועדה לקבלת צווים שיפוטיים לשם הכשרת שהייה בלתי חוקית בישראל. באשר לטענות שהעלה המערער בבקשתו לעיון חוזר בבקשה למתן צו ארעי, נקבע כי מדובר באירועים הנוגעים למועדים שלאחר הגשת העתירה וזכויותיו שמורות לו בהקשר זה. בסוף פסק הדין צוין כי הצו הארעי שניתן בעניינו יעמוד בתוקפו למשך 14 ימים על מנת לאפשר התארגנות, ככל שנדרשת.

6.מכאן הערעור שלפנינו, בו נטען בעיקרו של דבר כי המערער הניח תשתית מספקת לטענותיו בדבר מאוימות, וכי החלטת הוועדה אינה מנומקת ואינה מתייחסת לראיות שהציג. כן נטען כי בית המשפט שגה בכך שמחק את העתירה ללא התייחסות לסעד הארעי שניתן בעניין המערער; וכי החלטת הוועדה התקבלה במשרדי בא-כוחו רק ביום 12.9.2024 כך שלא היה מקום לדחות את העתירה מחמת שיהוי. לצד הערעור הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה זו.

7.לאחר עיון בערעור החלטנו לדחותו ללא צורך בקבלת תשובה, וזאת בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 החלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

8.החלטת הוועדה שבמוקד ענייננו ניתנה כאמור כבר ביום 28.3.2024, ואילו העתירה שהופנתה נגדה הוגשה על ידי המערער רק ביום 12.9.2024. טענת בא-כוחו כי ההחלטה נמסרה לו רק ביום הגשת העתירה בצדק נדחתה על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים. כמפורט בהרחבה בתגובת המשיבה לעתירה ובנספחיה, ההחלטה נמסרה לבא-כוחו של המערער בדוא"ל כבר ביום נתינתה, ונמסרה לו בשנית בחודש יוני 2024. ניסיונו של המערער לסתור זאת באמצעות צילום מסך המלמד על הודעת דוא"ל כלשהי שנשלחה לו מטעם הוועדה ביום 12.9.2024 לא רק שנדון לשבט – שעה שכלל לא ברור מה תוכנה של אותה הודעה – אלא שמאותו צילום אף עולה כי להודעה זו קדמה הודעה נוספת שלשונה זהה ללשון ההודעה שהעבירה לו המשיבה בחודש יוני 2024. מהאמור לעיל עולה אפוא בבירור כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר, ובצדק נדחתה על ידי בית המשפט.

9.הגם שניתן היה להסתפק בכך, לא ניתן שלא לומר מספר מילים בנוגע להתנהלות המערער ביחס להגשת הערעור. כאמור לעיל, במסגרת פסק הדין מושא הערעור הוארך הצו הארעי שניתן בעניינו של המערער למשך 14 ימים על מנת לאפשר לו התארגנות. פסק הדין ניתן ביום 9.12.2024 (ולא ביום 17.12.2024 כפי שצוין בערעור), כך שתקופת ההתארגנות חלפה כבר ביום 23.12.2024. חרף זאת, וחרף העובדה שמבדיקה במערכת נט המשפט עולה כי בא-כוח המערער צפה בפסק הדין כבר ביום בו ניתן – הערעור הוגש רק ביום 26.12.2024. התנהלות זו אין לקבלה, והיא אף מחזקת את החשש עליו עמד בית המשפט בפסק דינו בדבר הניסיון לעשות שימוש בהליכים משפטיים לצורך הכשרת שהייה בלתי חוקית בישראל.

הערעור נדחה אפוא ועמו הבקשה למתן סעד זמני בערעור. לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.