עע"מ 7143/15 עו"ד יובל זמר נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה חוף השרון

1.

בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט ר' אמיר ) בעת"מ 11106-06-15 מיום 16.9.2015, בו נדחתה עתירת המבקש.

2.

לפי הנטען בערעור, ביום 26.2.2015 העניקה המשיבה 1 (להלן: הוועדה המקומית ) למשיבות 2 ו- 3 (להלן: אורטל ו סולל בונה , בהתאמה) היתר בניה להקים מפעל בטון באזור התעשייה "הנקייה" הסמוך למושב בית יהושע . לטענת המבקש, מדובר במפעל הבטון השני שיוקם באזור תעשייה זה, לאחר שביום 13.6.2012 נתנה ועדת הערר המחוזית במחוז מרכז היתר בניה למפעל בטון אחר.

3.

בעתירה המנהלית שהוגשה לבית משפט קמא, מנה המבקש סדרה של פגמים שמצא בהיתר שהעניקה הוועדה המקומית להקמת המפעל, וכן פגמים נוספים שנובעים לטענתו מהיחסים שבין ההיתר הנ"ל לבין היתרים אחרים שניתנו באותו אזור תעשייה. לפיכך, המבקש עתר למתן צו עשה שיורה לוועדה המקומית לערוך דיון נוסף בענין הענקת ההיתר לאורטל ולסולל בונה, תוך התחשבות בפגמים שהעלה בעתירתו.

עם זאת, במסגרת טיעוניו בעל פה בפני בית משפט קמא, התמקד המבקש בטיעון יחיד . לטענתו, נפל בהיתר שניתן לאורטל ולסולל בונה "חטא קדמון", לשון המבקש, אשר מקורו עוד בתמ"א ובתב"ע האזורית, שאפשרה להקים את אזור התעשייה הנקייה האמור, אך לא הגדירה את הרף העליון הכולל המותר של זיהום באזור הגיאוגרפי הרלוונטי, וכן הותירה בידי הוועדה המקומית את האפשרות להגדיר את המונח "נקייה". לטענת המבקש, הוועדה המקומית נוהגת כשיטה לבחון במסגרת החלטותיה על מתן היתרים למפעלי בטון מזהמים את עמידתו של כל מפעל בנפרד בתקן המזהם שקבעה ואת הנזק הסביבתי שהוא יוצר, אך היא עושה כן מבלי לבדוק את ההשפעה המזהמת המצטברת של כלל מפעלי הבטון באזור התעשייה, אשר עלולה להיות גבוהה מ"רף הזיהום המותר" (להלן יכונה הטיעון : טיעון הנזק המצטבר ).

1.

בית משפט קמא דחה את העתירה. בית המשפט קבע כי העתירה הוגשה בשיהוי משמעותי, באשר החלטת הוועדה המקומית ליתן את היתר הבניה ניתנה עוד באוגוסט 2014, היתר הבניה הוצא בפברואר 2015, ואילו העתירה הוגשה רק ביוני 2015. בשלב שבו הוגשה העתירה החלה כבר בנייתו של המפעל מכוח ההיתר שניתן כדין ולאחר שאביטל וסולל בונה השקיעו בעבודות מכספן. כן נקבע, כי המבקש לא תמך את עתירתו בתשתית ראייתית, וכי המסמך שהגיש, המתיימר להיות חוות דעת מומחה, כלל איננו כזה, באשר אין בו פירוט מספיק לענין הפגיעה הסביבתית הנטענת. בית המשפט אף קבע כי אין כל תשתית למעמדו של המבקש כניזוק פוטנציאלי, שהרי הוא אינו תושב בית יהושע ואינו ממונה כאפוטרופוס על עניינם של תושבי המושב, ובנוסף אין כל אסמכתא לטענתו כי הקמת המפעל עלולה להפריע לו כתושב אבן יהודה הסמוכה.

עוד קבע בית המשפט, כי הגם שבא כוחו של המבקש הודה שלבה של העתירה הוא בטענות נגד ההסדר החוקי שבתב"ע, הרי שהעתירה שהוגשה איננה עתירה נגד התב"ע, ואין לשמוע לה כאשר לא ננקטה במועד ובהליך מתאים לענין ההתנגדות לתב"ע ובמעמד הצדדים הרלוונטיים לענין התב"ע, ובראשם הוועדה המחוזית לתכנון ובניה.

לבסוף קבע בית משפט קמא, כי גם לגופו של ענין אין ממש בעתירה, והיתר הקמת המפעל ניתן כדין, לאחר בדיקה ראויה בהתאם לתב"ע ובהסתמך על חוות דעת סביבתית עניינית. לפיכך דחה בית המשפט את עתירתו של המבקש, ופסק כי ישלם הוצאות לכל אחת מהמשיבות.

2.

ביום 25.10.2015 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין, בו הוא שוטח שוב את טיעון הנזק המצטבר. המבקש לא טוען דבר לענין נימוקי דחיית העתירה שבפסק דינו של בית משפט קמא, אך גורס כי לאור חשיבותו ומשקלו של טיעון הנזק המצטבר, יש "להתייחס בסובלנות לעניינים פרוצדורליים". כמו כן, למבקש טענות בענין ההוצאות שנפסקו לחובתו. הערעור נקבע לדיון בפני הרכב ליום 23.5.2016.

3.

ביום 5.1.2016 הגיש המבקש בקשה למתן סעד זמני וצו ארעי, היא הבקשה שלפני. לטענת המבקש, מאז מועד הדיון בבית משפט קמא ועד לסמוך למועד הגשת בקשה זו, לא בוצעו באתר הקמת המפעל עבודות בניה משמעותיות אשר יש בהן כדי ליצור מצב בלתי הפיך בשטח, אולם בימים האחרונים שלפני הגשת הבקשה גילה המבקש כי החלו עבודות יציקה, אשר אם תימשכנה עד למועד הדיון בערעור, ולו בקצב איטי, עלולות הן ליצור מצב בלתי הפיך שיסכל את האפשרות לממש את פסק הדין בערעור, ככל שהערעור יתקבל. לפיכך מבוקש כי יינתן צו מניעה נגד ביצוע העבודות בשטח המיועד להקמת המפעל, וכי עד לדיון בבקשה שיתקיים במעמד הצדדים יינתן צו מניעה ארעי.

דיון והכרעה

4.

דין הבקשה להידחות. ראש וראשון, רוב הסעדים הזמניים לסוגיהם השונים, לרבות מהסוג של צו מניעה, מיועדים בעיקר לשמירת המצב הקיים, העלול להשתנות אם לא יינתן הסעד הזמני (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 908 (מהדורה אחת עשרה, 2013), להלן: גורן סוגיות בסדר דין אזרחי ). בענייננו, מתן צו המניעה לו עותר המבקש לא יביא ל"הקפאה" של המצב החוקי שהיה קיים עובר להגשת הערעור. מערכת הנסיבות השוררת כעת בשטח היא שמלאכת בניית המפעל, שהחלה זה מכבר, נמשכת ומתקדמת מכוח היתר שניתן עוד בפברואר 2015. קבלת הבקשה למתן צו מניעה משמעה הקפאה, הלכה למעשה , של ההיתר שניתן להקמת המפעל, ולכן יש לראותה כמעין צו עשה שמשמעותו שינוי של הסטטוס קוו החל כעת.

5.

שנית, על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להוכיח שני תנאים מצטברים - כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו

ׁ( חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 382 (מהדורה שלישית, 2012)). באשר למאזן הנוחות בין הצדדים, הרי שכבר נקבע בפסק דינו של בית משפט קמא כי המבקש לא הניח כל תשתית למעמדו כניזוק פוטנציאלי. זאת ועוד, המבקש לא הציג בבקשה זו כל ראיה באשר להשפעה המזהמת של המפעל שיוקם (בין אם בנפרד ובין אם כחלק משורה של מפעלים אחרים) ולהשלכותיה עליו. מנגד, כל בר-בי-רב יכול לשער את גודל הנזק שצפוי להיגרם לאורטל, לסולל בונה ולגורמים אחרים אם תושהינה עבודות הבניה.

לא למותר להוסיף כי לעובדה שהמבקש לא התמודד כלל בערעור שהגיש עם נימוקי דחיית העתירה שבפסק דינו של בית קמא, אותם כינה כאמור "עניינים פרוצדורליים", יש להערכתי השלכה ישירה על סיכוייו של הערעור להתקבל, מבלי לקבוע מסמרות כמובן (ומבלי להתייחס לטיעוניו של המבקש באשר להוצאות שנפסקו לחובתו).

6.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.