עע"מ 7201/11 רחמני עבודות עפר נ. רשות שדות התעופה

בפניי בקשה שהגישה המערערת לשומת הוצאות מכוח סעיף 99 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

בפתח הדברים יצוין כי הבקשה הוגשה ביום 27.1.2014, אך הובאה בפניי רק ביום 2.3.2014.

לגופם של דברים - המערערת טוענת כי יש לשום הוצאותיה בשני נושאים: השבת האגרה אותה שילמה בבית המשפט קמא; וכן להורות למשיבה להשיב לידיה את סכום ההוצאות שנפסק ושולם בפועל בהתאם לפסק הדין של בית המשפט קמא.

לעניין בקשה לשומת הוצאות המוגשת במסגרת ערעור מינהלי דומה כי ראוי יהיה להחיל, מכוח היקש ובשינויים המחויבים, את הוראת תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הקובעת כי מקום בו " הטיל בית המשפט או הרשם הוצאות משפט מבלי לפרש את סכומן , יהא סכום הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם הוראה אחרת...".

במקרה דנן הערעור שהגישה המערערת התקבל והמשיבה חויבה "בהוצאות הליך זה בסך של 30,000 ש"ח". דהיינו, בית המשפט לא הטיל הוצאות מבלי לפרש סכומן, וממילא לא נותר כל סכום אותו יש לשום. טענת המערערת לפיה ראוי להשיב לה בנוסף לסכום ההוצאות שנפסק בפסק דינו של בית משפט זה את סכום האגרה בו נשאה בגין הגשת העתירה בבית המשפט קמא, אינה נובעת אפוא מקביעה שבפסק הדין, ומשכך כמוה כבקשה לתיקונו, וככזו אין מקום לדון בה במסגרת בקשה לשומת הוצאות.

אשר לבקשה ככל שהיא נוגעת להשבת סכום ההוצאות שנפסק ושולם בהתאם לפסק הדין של בית המשפט קמא, דומני כי קיים קושי לראות בבקשה כזו כבקשה לשומת הוצאות שהרי גם בעניין זה אין מדובר בסכום הוצאות שלא פורש, מה גם שלמעשה מדובר בתוצאה אופרטיבית נטענת של פסק הדין שניתן בערעור, ועל כן נראה כי נכון יותר יהא לראות בבקשה כזו כמעין בקשה למתן פסיקתה (וראו החלטתי ב ע"א 8389/10 מדינת ישראל-מינהל מקרקעי ישראל נ' כהן

(17.12.2013). לעומת זאת ראו עע"ם 10219/01 מסביב לאגם בע"מ נ' עירית רמת גן (29.12.2002)).

המשיבה תגיש תגובתה לבקשה להורות על השבת ההוצאות ששולמו לידיה בהתאם לפסק הדין של בית המשפט קמא בשים לב לאמור לעיל, וזאת בתוך עשרה ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיה.