עע"מ 7352-23 עע"מ 7352-23

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט ר' וינוגרד) מיום 27.9.2023 בעת"ם 8992-09-23, עד להכרעה בערעור שהוגש בעניינו.

הרקע לבקשה

1.המשיבות 2-1 (להלן: המשיבות) הן תאומות כבנות 15 המתגוררות בתחום המשיבה 4, המועצה האזורית עמק המעיינות, ובשלוש השנים האחרונות למדו בכיתות ז'-ט' בבית הספר העל-יסודי הממלכתי היחיד שבתחומה. למגינת הלב, חוו המשיבות קשיים חברתיים בבית הספר, בגינם נערכו דו"חות חינוכיים בעניינן בהם הומלץ על קליטתן לבית ספר תיכון חדש, החל מכיתה י'. על רקע זה, ביקשו הוריהן של השתיים להעבירן לבית ספר תיכון המצוי בתחומה של המבקשת, המועצה האזורית גלבוע (להלן: בית הספר עמק חרוד). בעוד שהמשיבה 4 נתנה את אישורה לבקשת ההעברה, דחתה המבקשת, ביום 25.6.2023, את בקשתן בהודעת דוא"ל בה צוין כי "לא נוכל לקלוט תלמידים בשלב זה מחוץ לגלבוע ל[בית הספר עמק חרוד]". המשיבות והוריהן ערערו על החלטה זו לפני מנהלת המינהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער במשרד החינוך (להלן: מנהלת המחוז), ובהחלטתה מיום 21.8.2023 דחתה מנהלת המחוז את הערעור, תוך שציינה כי לאחר פנייה נוספת למבקשת עולה כי לא ניתן לקלוט את המשיבות לבית הספר עמק חרוד, מכיוון שהוא "מלא כמעט עד אפס מקום והרשות, מועצה אזורית הגלבוע, שהיא הרשם של בתי הספר שלה, בצדק מתעדפת קליטת תלמידיה". בהמשך לכך הציעה מנהלת המחוז כי השתיים תיקלטנה באחד משני בתי ספר אחרים, המרוחקים גיאוגרפית ממקום מגוריהן, אשר גם בעניינם התגלעו קשיים הנוגעים להסעתן לבית הספר, ולהשתלבותן החברתית הרחק ממקום מגוריהן.

2.כנגד החלטות אלה הגישו המשיבות והוריהן ביום 5.9.2023 עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, במסגרתה טענו, בין היתר, כי ההחלטות התקבלו מבלי שנשקלו השיקולים הרלוונטיים, כי הן נגועות באפליה ובשיקולים זרים ולוקות בחוסר סבירות קיצוני. המבקשת טענה מצידה, בין יתר טענותיה, כי מספר התלמידים בכיתות י' בבית הספר עמק חרוד אינו מאפשר קליטה של תלמידים נוספים. כן טענה, כי לאורך שנת הלימודים עשויות להיקלט משפחות חדשות בתחומי המבקשת אשר יבקשו לשלוח את ילדיהן לבית הספר האמור, וכי המבקשת מחויבת ליתן להן מענה.

3.בפסק דינו מיום 27.9.2023, קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים את העתירה והורה כי המשיבות תרשמנה כבר בשנה זו ללימודים בבית הספר עמק חרוד, ותחלנה בלימודיהן מיד לאחר חופשת הסוכות. בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי החלטת המבקשת מיום 25.6.2023 ניתנה בניגוד להוראת תקנה 7(א) לתקנות חינוך ממלכתי (העברה), התשי"ט-1959, המחייבת להעביר בקשות מסוג זה להחלטת מנהל המחוז; וכן כי היא ניתנה בניגוד להוראת תקנה 7(ב) לתקנות, שכן ההחלטה אינה מנומקת ולא עולה מתוכה כי נערכה בחינה של נסיבות העניין ושל טובת הקטינות. באשר להחלטת מנהלת המחוז נקבע, כי זו נשענה על אדנים עובדתיים שגויים, שעה שמנהלת המחוז טעתה לסבור שלא קיימת אפשרות פיזית לקלוט את המשיבות בבית הספר עמק חרוד מבחינת התפוסה בו, בעוד שבפועל, לאור מספר התלמידים בכיתות, קליטתן של השתיים אכן אפשרית. עוד נקבע, כי מנהלת המחוז לא שקלה את משמעות הפניית המשיבות ללימודים בבתי ספר המרוחקים ממקום מגוריהן, באופן שיקשה עליהן ביצירת קשרים חברתיים. בהתייחס לטענת המבקשת לצורך העשוי להיווצר בקליטת תלמידים נוספים לבית הספר מתחומי הרשות המקומית, קבע בית המשפט לעניינים מינהליים כי אפשרות תיאורטית זו אינה גוברת על מצוקתן הקונקרטית והעכשווית של המשיבות המחייבת פתרון.

4.על פסק הדין האמור הגישה המבקשת ערעור ביום 1.10.2023, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע ולקביעת מועד דיון דחוף בערעור, ככל שניתן בטרם חזרת התלמידים מחופשת חג הסוכות.

טענות הצדדים

5.המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור גבוהים, שעה שפסק הדין משיג את גדרי שיקול הדעת המובהק של הרשות המקומית, שלא לאשר קליטתן של המשיבות לבתי ספר בתחומה. נטען כי מדובר בפסק דין תקדימי הכופה על רשות חינוך לקלוט תלמידות מתחומה של רשות חינוך אחרת, תוך העדפת עיקרון טובת הילד על פני טובתם של תלמידי הרשות המקומית ועל פני שיקוליה התכנוניים של הרשות המקומית. כן נטען כי המשיבות יכלו להירשם בנקל לבתי ספר אחרים, גם אם לימודיהן שם היו כרוכים בחוסר נוחות מסוימת. ולבסוף נטען, כי קליטתן של המשיבות והתחלת לימודיהן בבית הספר עמק חרוד כאשר הערעור מתברר, עשויה לפגוע בהן, לפגוע במבקשת, וכן לפגוע בהליך הערעור ולמעשה ליצור מעשה עשוי.

6.המשיבות טוענות מצידן כי סיכויי הערעור קלושים, שכן הערעור אינו מתמודד עם הפגמים החמורים שנפלו בהחלטות שניתנו בעניינן, והוא נשען על נימוקים חדשים שלא הועלו בערכאה דלמטה. לגבי מאזן הנוחות נטען כי ביצוע פסק הדין לא יגרום למערערת נזק, ובוודאי שלא נזק בלתי הפיך. מנגד נטען כי אם יעוכב ביצוע פסק הדין, המשיבות שמסרבות לחזור לבית ספרן הקודם ואינן רשומות כיום לבית ספר אחר – תמשכנה לשהות בביתן, מבודדות, כפי שעשו במשך חודשים, באופן שיגרום להן נזק כבד.

7.המשיב 3, משרד החינוך, טען בתגובתו כי לאחר קיום בחינה מחודשת של עניינן של המשיבות, עמדתו היא כי יש לבטל את פסק הדין, בשל השגיאות שנפלו בו, לשיטתו, ועל מנת למנוע השלכות רוחב אפשריות הנובעות מפסק הדין; ואולם לצד זאת יש להותיר על כנה את תוצאתו האופרטיבית בכל הנוגע להעברת המשיבות לבית הספר עמק חרוד. זאת, בין היתר, לאור העובדה שהמשיבות שוהות בביתן מעל לחודש ימים, וקיים צורך ברור לשלבן במוסד חינוך בהקדם האפשרי, גם בשים לב לנסיבות הייחודיות והחריגות בעניינן; וכן בשל תקלות שונות שנפלו בהליך בחינת בקשתן להעברה. בהתאם, עמדתו של המשיב 3 היא כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות, וכי יש לרשום את המשיבות לבית הספר עמק חרוד כך שתחלנה ללמוד בו מיד לאחר חופשת סוכות.

8.המשיבה 4 הותירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט. עם זאת ביקשה להבהיר כי ככל שיעוכב ביצוע פסק הדין, תחול על הורי המשיבות החובה לשלוח אותן ללימודים בבית הספר הקודם שלהן, על מנת לעמוד בחובת לימוד סדיר כמפורט בסעיף 4(א) לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949.

דיון והכרעה

9.לאחר עיון בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים, בבקשה לעיכוב ביצוע ובתגובות לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

10.נקודת המוצא לדיון, כאמור בתקנה 42 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, היא כי אין בהגשת ערעור, כשלעצמה, כדי לעכב ביצועו של פסק הדין עליו מערערים. על בעל הדין המבקש עיכוב ביצוע מוטל הנטל להוכיח כי לערעור סיכויים טובים להתקבל, וכן כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו, באופן כזה שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ככל שלא יידחה ביצועו של פסק הדין והערעור יתקבל. בין שני השיקולים האמורים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כאשר מקובל לראות בשיקול בדבר מאזן הנוחות כאבן הבוחן המרכזית בהכרעה (ראו מיני רבים: עע"ם 2404/23 אלעטאונה נ' אלקיעאן, פסקה 12 (25.4.2023); עע"ם 5843/11 עיריית טירה נ' עתיד-רשת חינוך ובתי ספר בע"מ, פסקה 5 (29.8.2011)).

11.בענייננו, ומבלי להידרש לסיכויי הערעור, שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לעבר דחיית הבקשה. כפי שעולה מפסק הדין ומן התגובות שהוגשו, המשיבות שוהות בביתן מזה תקופה ממושכת, לאחר שסירבו לשוב לבית הספר בו למדו, שם חוו ניכור חברתי קשה. גם גורמי החינוך בבית ספרן תמכו בהעברתן לבית ספר אחר שיאפשר להן התחלה חדשה. בנסיבות אלה, ולרקע עמדת הסגל החינוכי כאמור, החזרת המשיבות לבית ספרן הקודם אינה מהווה פתרון קביל למצבן. אף שאין חולק, למעשה, כי יש לעשות לשילובן של המשיבות במוסד חינוך בהקדם האפשרי, לא הונחה לפניי חלופה אחרת ללימודי המשיבות שיש לה היתכנות בנסיבות העניין, גם לא בבתי הספר המרוחקים יותר, והפתרון היחיד הישים בעניינן הוא קליטתן בבית הספר עמק חרוד. מנגד, מעבר לסוגיות הרוחביות-עקרוניות שמעלה המבקשת בערעורה, שיתבררו בעיתן, המבקשת לא פירטה איזה נזק ייגרם לה ככל שיבוצע פסק הדין בעניינן הפרטני של המשיבות, ומכל מקום, דומה כי נזק זה אינו שקול לנזק הרב העלול להיגרם כאמור למשיבות ככל שיעוכב ביצוע פסק הדין.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. בנסיבות העניין לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

המזכירות תקבע את הערעור לדיון לפני הרכב בהקדם, בכפוף לאילוצי יומן.