פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
עע"מ
7367/15 - ד'
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
המערער:
שי אליה
נ ג ד
המשיבות:
1.
הועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון
2. נעמי שניידר
3. הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב יפו
בקשת המשיבה 2 מיום 5.12.2016 לצירופה
כמערערת נוספת
החלטה
לפניי בקשה מטעם המשיבה 2 בערעור שבכותרת לצירופה כמערערת נוספת בהליך.
המערער והמשיבה 2 הגישו לבית המשפט לעניינים מינהליים בקשות נפרדות לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה 1 והמשיבה 3, בהתאמה. בית המשפט איחד את הדיון בשתי הבקשות. ביום 4.10.2015 ניתן פסק דין הדוחה את שתי בקשות האישור. ביום 1.11.2015 הגיש המערער את הערעור שלפניי. לכתחילה הוגש הערעור רק כנגד המשיבה 1, ואולם ביום 10.12.2015 הוריתי על צירופן של המשיבות 2 ו-3 כמשיבות נוספות בערעור וזאת מכוחה של תקנה 424 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). עתה, כשנה תמימה לאחר מתן ההחלטה האמורה, עותרת המשיבה 2 כי אורה על שינוי מעמדה "...למערערת נוספת בתיק דנן". המשיבות 1 ו-3 מתנגדות לבקשה, ואילו המערער מסכים לה.
בחנתי את טענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
הבקשה לצירופה של המשיבה 2 כמערערת נוספת מהווה, הלכה למעשה, ניסיון לעקוף את הכללים הקובעים מגבלות זמן על הגשת הליכים ערעוריים. כידוע, לפי כללים אלה בעל דין המעוניין להגיש הליך ערעורי נדרש לעשות כן בתוך המועד הקבוע בדין, ולחילופין רשאי הוא לעתור להארכת מועד תוך ביסוס טעמים מיוחדים לכך. המשמעות של היענות לבקשות מסוג זה תהיה שכל מי שהיה בעל דין בהליך דלמטה יוכל להצטרף לערעור שהגישו אחרים - ובפועל להגיש ערעור מטעמו - ללא הגבלת זמן. בכך יהיה משום ריקון מתוכן של סדרי הדין החלים לעניין מועדי הגשתם של הליכים ערעוריים (ראו והשוו, ע"א 8198/09 סיגד חברה להשקעות ובנין בע"מ נ' קרני
(21.2.2011); ע"א 7356/13 אלדין נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל (18.5.2014)). מאותה סיבה ממש אין בהוראת תקנה 423 לתקנות, עליה משליכה המשיבה 2 את יהבה, כדי לסייע לה.
זאת ועוד: הבקשה הוגשה למעלה משנה לאחר הגשת הערעור, לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים כולם וכחודשיים ימים בלבד לפני מועד הדיון בערעור. אין בבקשה כדי להצביע, ולוּ בקירוב, על נימוק מבורר לכך שהמשיבה 2 נמנעה כל אותה העת מהגשת בקשה להארכת מועד. לא נעלמה מעיניי טענת המשיבה 2 לפיה הבקשה מוגשת רק עתה לאור בקשת סיוע אותה הגישה לקרן למימון תובענות ייצוגיות. ואולם טענה זו נטענה בעלמא, ללא פירוט כלשהו באשר למועדי הפנייה והתשובה, ללא תצהיר תומך וללא אסמכתאות מתאימות. כך או כך, ככל שהיה ברצונה של המשיבה 2 להשיג על פסק הדין היה עליה להביא נסיבות אלה לידיעת בית המשפט לפני זמן רב, בשלביו המקדמיים של ההליך. אף אין בידי לקבל את טענת המשיבה 2 לפיה הפיכתה למערערת נוספת לא תחייב הגשת כתבי בי דין נוספים בהליך.
על רקע כלל האמור לעיל, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
החלטה זו תתויק בתיקי השופטים.
ניתנה
היום, י"ט בכסלו התשע"ז (19.12.2016).
גלעד
לובינסקי זיו, שופט
ר
ש ם