פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
7526/10 - א'
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקשת:
אלהודא לחינוך תרבות והשכלה השתלמות וגני ילדים
בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
מועצה מקומית אבו סנאן
בקשה לעיכוב ביצוע בגדרו של ערעור
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים,
שניתן ביום 12.9.10 ע"י כב' השופט א' קיסרי ב-עת"מ 11942-09-09
בשם המבקשת:
עו"ד מוניר עזאם
החלטה
1.
לפניי בקשה שהוגשה בגדרי ערעור מינהלי על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה מתאריך 12.9.2010 – בקשה לסעד זמני בערעור ולעיכוב ביצועו של פסק הדין.
2.
המבקשת מפעילה, בין היתר, גני ילדים בתחום שיפוטה של המשיבה, החל משנת 2004. המשיבה הטילה על המבקשת חיובי ארנונה בגין מוסדות החינוך האמורים. המבקשת (בתום הליכים שונים שאין צורך לפרטם כאן) הגישה בחודש ספטמבר 2009 עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה בטענה כי היא זכאית לפטור מתשלום ארנונה מכוח סעיף 4א(4)(א) או סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורין) 1938 (להלן: הפקודה ). עמדת המשיבה הייתה כי יש לדחות את העתירה, בעיקר מן הטעם שבהתאם לחוות דעת משפטית חיצונית שקיבלה (לאחר הגשת העתירה), המבקשת איננה מוסד ללא כוונת רווח, וכי יש בכך כדי לשלול את זכותה של המבקשת לדרוש פטור מארנונה בהתאם להוראות הפקודה.
3.
בית המשפט הנכבד קמא (כב' השופט א' קיסרי ) דחה את העתירה. בין היתר נקבע בפסק הדין כי חוות הדעת שקיבלה המשיבה, המלמדת על כך שהמבקשת איננה מוסד ללא כוונת רווח – אכן מעניק בסיס להחלטתה המינהלית של המשיבה, שלא לפטור את המבקשת מארנונה, נוכח הוראות הפקודה. כן צוין כי משקיבלה המשיבה את ההחלטה המינהלית השוללת את זכותה של המבקשת לפטור מהוראות הפקודה, וזאת על יסוד חוות דעת משפטית חיצונית, שנתקבלה לאחר הגשת העתירה, היה על המבקשת לתקן את עתירתה בהתאם, ככל שרצתה לתקוף אותה החלטה. במהלך דיון שהתקיים בענין – בא-כוח המבקשת אף הבטיח לתקן את העתירה, אך נמנע לבסוף מלעשות זאת, ללא הסבר. בית המשפט קבע כי אף מנימוק זה היה מקום לדחות את העתירה. כן חויבה המבקשת לשאת בשכר טרחת עורכי דינה של המשיבה, בסכום של 10,000 ש"ח.
4.
המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין, ובגדרו הגישה את הבקשה שבפניי. המבקשת עותרת לעיכוב ביצוע של פסק הדין (אף שלהוציא החיוב בהוצאות, אין בו כל סעד אופרטיבי). כן מעוניינת המבקשת כי בית משפט זה ייתן צו עשה המורה על ביטול כל העיקולים שהטילה המשיבה על חשבון הבנק של המבקשת, ולהורות למשיבה להימנע מלנקוט כל פעולה משפטית אחרת עד להכרעה בערעור.
5.
דין הבקשה – להידחות ,
בלא שתתבקש תשובת המשיבה .
על העותר לסעד זמני בגדרי ערעור מינהלי להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ראו: עע"ם 3894/09 ב.ר.ב תעשיות (אשפרה וייצור) בע"מ נ' מכבסת לבנון (לא פורסם, 16.10.2008)). אין בכוונתי להרחיב כאן בשאלת סיכויי הערעור, ואסתפק ואומר כי בפני המבקשת עומדים מכשולים לא פשוטים בדרכה – הן לגוף הדברים, הן לנוכח כשליה הדיוניים, שעליהם עמד בית המשפט הנכבד קמא בפסק דינו.
אשר למאזן הנוחות, וזה העיקר, הרי שהסעד הזמני המבוקש הוא כספי במהותו, ועניינו בהמשך הליכי גביית ארנונה בידי המשיבה (וייתכן שגם בתשלום ההוצאות שבהן חויבה המבקשת בבית המשפט הנכבד קמא). המבקשת איננה טוענת שאם יתקבל הערעור, לא תוכל המשיבה להחזיר לה את תשלומי הארנונה שייגבו בינתיים. טענתה היחידה של המבקשת היא שאם הליכי ההוצאה לפועל לא יעוכבו, והעיקולים שכבר נרשמו – לא יבוטלו, הרי שהדבר עלול "למוטט אותה כלכלית". הקושי בטענה זו הוא שהיא הועלתה על דרך הסתם, ללא פירוט של גובה תשלומי הארנונה שבמחלוקת, פרטי העיקולים שנרשמו, או פירוט מצבה הכלכלי של המבקשת, ואף ללא תצהיר. בנסיבות אלה, אין כל מקום למתן סעד הזמני המבוקש, ובפרט סעד זמני שבחלקו (לעניין ביטול העיקולים שכבר נרשמו) נועד לשנות את המצב הקיים, ולא לשמרו. עיתוי הגשת הבקשה – למעלה מחודש מאז מתן פסק דינו של בית משפט הנכבד קמא – מחזק מסקנה זו.
6.
נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ה בחשון התשע"א (2.11.2010).
ש ו פ ט