עע"מ 758/13 מרכז ירושלים לזכויות האדם ואח נ. הועדה המחוזית לתכנון ובניה

זוהי בקשה למתן סעד זמני הדוחה את המועד האחרון להגשת התנגדויות לתכנית 11092/א להקמת גן לאומי במורדות הר הצופים בירושלים (להלן: התוכנית )

עד להכרעה בערעור שבכותרת.

1.

ביום 6.7.2009 הגישו רשות הטבע והגנים, הרשות לפיתוח ירושלים ועיריית ירושלים (המשיבות 4-2) ללשכת התכנון המחוזית בירושלים את התוכנית להקמת גן לאומי מצידה המזרחי של האוניברסיטה העברית בהר הצופים, בין שכונת עיסאוויה לשכונת א-טור. התוכנית כוללת הוראות להסדרת שטחי פנאי ונופש, שבילי הליכה, שבילי אופניים, חקלאות ושמירה על הטבע. ביום 19.12.2011 פורסמה הפקדת התוכנית ברשומות וסמוך לאחר מכן, ביום 26.12.2011 פנו המערערים לוועדה המחוזית לתכנון ובניה בירושלים (להלן: הוועדה ) ודרשו כי ייערך תרגום לערבית של כל מסמכי התכנית וכי תינתן ארכה להגשת התנגדויות לתוכנית עד שיושלם התרגום. פניות המערערים לא זכו למענה מצד הוועדה, ועל כן הם פנו בעתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר הורה לבקשתם בצו ארעי מיום 18.1.2012 על דחיית המועד האחרון להגשת התנגדויות עד להכרעה בעתירה.

2.

ביום 23.12.2012 ניתן פסק הדין בעתירת המערערים. בית המשפט המחוזי קבע כי השפה הערבית היא אמנם "שפה רשמית" בישראל, ובעל סמכות שלטונית מחויב לקחת עובדה זו בחשבון בעת הפעלת סמכותו, אך לא ניתן למצוא חובת תרגום בהקשר של מסמכי תכנית שהוגשה לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. בית המשפט המחוזי קבע כי ההוראות הנוגעות לפרסום בערבית בחוק התכנון והבניה קוימו על-ידי המשיבות, ובכללן החובות לפרסם מודעה בעיתון בערבית ולהציב שלט בולט בערבית בתחום התכנית, כאשר שיעור האוכלוסיה דוברת הערבית במרחב התכנון הוא לפחות עשרה אחוזים. אמנם, כך קבע בית המשפט המחוזי, מעמדה הנורמטיבי של תכנית מתאר הוא כשל חיקוק, אך חוק התכנון והבניה – כך על-פי בית המשפט המחוזי – קובע את היקף חובת התרגום בהקשר של תכנית מתאר, והוראות ספציפיות אלה גוברות על הוראות כלליות הנוגעות לתרגום חיקוק. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי ניתן להסתפק בכך שעיקרי התוכנית פורסמו בשפה הערבית, שכן ניצול בפועל של הזכות להתנגד לתוכנית דורש בדרך כלל סיוע של איש מקצוע וכי ניתן להניח שאדם שאינו בקיא בתחום התכנון והבנייה יוכל רק לעיתים רחוקות לבסס התנגדות בהסתמך על עיון עצמאי במסמכי התוכנית. לבסוף ציין בית המשפט המחוזי כי קביעת חובת תרגום לכלל מסמכיה של תכנית תכנונית טומנת בחובה השלכות רוחב ושאלות כבדות משקל ולכן ראוי כי זו תידון על-ידי המחוקק ולא על-ידי בית המשפט.

3.

המערערים הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובד בבד הגישו את הבקשה שלפנינו לדחיית המועד האחרון להגשת התנגדויות לתוכנית עד להכרעה בערעור. המערערים טוענים כי סיכויי הערעור גבוהים. לטענתם העובדה שהועמדו לעיונם מסמכים בשפה העברית בלבד מקפחת את זכותם לעיין במסמכי התוכנית. לשיטת המערערים, בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק למעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית, וכן לאינטרסים של התושבים המתגוררים באזור שבו עוסקת התוכנית שרובם המכריע דובר ערבית. עוד טוענים המערערים כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתם שכן הוועדה קיבלה ארכה של כשמונה חודשים להגשת תגובתה המקדמית לעתירה בבית המשפט המחוזי, ולטענתם זוהי ראיה לכך שביצוע התוכנית אינו דחוף. עוד טוענים המערערים כי אי-מתן הסעד הזמני יגרום לציבור רחב להפסיד את זכותו להעלות את טענותיו בפני הוועדה וזהו נזק בלתי הפיך, העשוי אף לייתר את הדיון בערעור. המערערים מדגישים כי ציבור רחב מן השכונות הסובבות את השטח שאליו נוגעת התוכנית ציפה כי שטח זה ישמש להרחבת מתחמי המגורים שלהן ולכן חשוב במיוחד לאפשר להם לנצל את זכותם להתנגד לתוכנית. לבסוף טוענים המערערים כי יש להתחשב בכך שניתן סעד זמני זהה בבית המשפט המחוזי, וכל שמתבקש הוא הארכתו לתקופת הערעור.

4.

הוועדה מצידה טוענת כי סיכויי הערעור נמוכים נוכח פסק דינו המפורט והמעמיק של בית המשפט המחוזי אשר שקל, לטענת הוועדה, את כל השיקולים הרלוונטיים לעניין. עוד טוענת הוועדה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המערערים שכן הטיפול בתוכנית כבר עוכב למשך כשנה בשל הצו הארעי שנתן בית המשפט המחוזי ויש מקום לקדם את הטיפול בתוכנית. הוועדה שבה וטוענת כי להערכתה כל מי שמבקש להגיש התנגדות לתוכנית כזו נעזר באיש מקצוע דובר עברית, ולכן היא אינה סבורה כי נפגעה זכותם של תושבים כלשהם להגיש התנגדויות. כמו כן, טוענת הוועדה שעלויות התרגום אינן גבוהות וכי המערערים לא טענו כי אין ביכולתם לממן את התרגום. נוסף על כך, טוענת הוועדה כי המערערים היו צריכים להיערך לאפשרות שעתירתם לא תתקבל ולפעול להגשת התנגדות, ככל שהם מעוניינים בהגשתה, בסמוך לאחר מועד מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בשולי הדברים טוענת הוועדה כי הוגשו שתי עתירות נוספות בדרישה לתרגום מסמכיהן של תכניות אחרות בתחומי העיר ירושלים ולטענתה מתן סעד זמני בערעור זה עשוי להוביל לכך שסעד כזה יינתן גם בעתירות הנוספות. לבסוף טוענת הוועדה כי ככל שהמערערים יגישו התנגדות על בסיס המסמכים הקיימים, היא לא תתנגד לבירור השאלה העקרונית שמעלה הערעור בטענה שהפך לתיאורטי.

המשיבות 2 ו-4 מצטרפות למרבית טענותיה של הוועדה. המשיבה 2 מוסיפה כי העיכוב בהכרזת השטח כגן לאומי גורמת נזק רב וכי נעשים ניסיונות רבים לבצע פעולות בלתי הפיכות בשטח, כגון: פתיחת עסקים בלתי-חוקיים, שפיכת פסולת בנין ודלקים ועבודות חציבה. המשיבה 2 מדגישה כי מדובר בשטח ששימש בעבר כבית גידול לפרחים רבים ושפני סלע, וכיום משמש בעיקר כאתר פסולת רחב-מימדים. לפיכך, טוענת המשיבה 2 כי אם ההכרזה על השטח כגן לאומי תתעכב, הפגיעה וההרס של משאבי טבע המצויים באזור עשויה להחריף. כן טוענת המשיבה 2 כי אם המערערים יפעלו בשלב זה לתרגום המסמכים בעצמם ועל חשבונם וייגרמו להם עקב כך הוצאות כספיות, ניתן יהיה לשפותם בגין הסכומים הנמוכים יחסית הכרוכים בכך, אם ערעורם יתקבל.

5.

דין הבקשה להידחות. השאלה המשפטית שבה דן הערעור, שאלת החובה לתרגם לערבית מסמכים של תכנית מתאר, היא מטבעה שאלה אשר עם תום המועד להגשת התנגדויות הופכת לתיאורטית ומכיוון שבית המשפט אינו נוהג, ככלל, לדון בשאלות תיאורטיות יש חשיבות במקרים כאלה, ובהם המקרה דנן, לסעד הזמני כסעד המשמר את הרלוונטיות של הסוגיה הצריכה הכרעה. מטעם זה, כך נראה, אף הסכימה הוועדה בערכאה קמא למתן הצו הזמני. עתה, לאחר שעתירת המערערים זכתה לבירור ונדחתה לגופה על-ידי בית משפט קמא, מבקשים המערערים להביא את הסוגיה להכרעה בפני בית משפט שלערעור וככל שאי-מתן הסעד הזמני עלול להוביל לדחיית הערעור בהיותו תיאורטי, אכן יש חשיבות לסעד הזמני גם בשלב זה. אולם, הודעת הוועדה כי תימנע מלטעון כי אין לדון בערעור משום שהפך תיאורטי גם אם לא ינתן הסעד הזמני והסכמתה לאפשר למערערים להעלות את טענותיהם בפני בית משפט זה בסוגיית התרגום גם לאחר מיצוי שלב ההתנגדויות, יש בה כדי להפיג חשש זה. אכן הלכה היא כי לעיתים יראה בית המשפט לנכון לדון בשאלות מסויימות הגם שהפכו תיאורטיות, אם מדובר בשאלות בעלות חשיבות ציבורית העשויות שלא להתברר אלא אם תידונה באופן זה (בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון , פ"ד נג(5) 241, 250 (1999)). עמדת הרשות לפיה אכן מדובר בסוגיה הראויה לדיון הגם שמשמעותה המעשית פגה במקרה הקונקרטי, בהחלט נושאת בהקשר זה משקל נכבד.

6.

בהתחשב באמור לעיל, נראה כי מאזן הנוחות נוטה במקרה דנן לטובת המשיבות. המשיבות כולן טענו כי עלות התרגום של מסמכי התוכנית אינה גבוהה, והמערערים שהשיבו לתגובתן, לא חלקו על כך. כמו כן וכפי שהעירה המשיבה 2, ככל שיימצא שהמשיבות פעלו שלא כדין והיה עליהן לתרגם את מסמכי התוכנית לערבית, הרי שתקום למערערים עילה לדרוש מהן שיפוי עבור עלות התרגום. לפיכך, הנזק שייגרם למערערים כתוצאה מאי-מתן הסעד הזמני המבוקש הוא נזק כספי קל, ואף הוא עשוי בסבירות גבוהה להתרפא, במידה שיימצא כי יש בערעורם ממש. לעומת זאת, הנזק שייגרם למשיבות, לציבור ולסביבה כתוצאה מאי-קידום התוכנית, שהטיפול בה עוכב למשך שנה ויותר, ומימושה עוד צפוי להתעכב עד לאחר סיום בירור ההתנגדויות, גבוה יותר. משכך, ומכיוון שהצעת הוועדה מפיגה, כאמור, את החשש כי הדיון בערעור יתייתר אם לא יינתן הסעד הזמני, דין הבקשה להידחות, למעט דחיה קצרה נוספת של המועד להגשת ההתנגדויות על מנת לאפשר למערערים או לכל גורם מעוניין אחר לתרגם את מסמכי התוכנית ולשקול אם ברצונם להגיש התנגדות מתאימה.

אשר על כן, הבקשה נדחית אך הצו הארעי שניתן ביום 31.1.2013 מוארך בזאת באופן שהמועד האחרון להגשת התנגדויות לתוכנית יידחה עד ליום 3.4.2013. אין צו להוצאות.