פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
7635/13
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשת:
אופרטי סביטה
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. משרד הפנים
בקשה למתן צו ביניים בערעור על פסק
הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים מחוז מרכז בעת"ם 11090-10-13 מיום
5.11.2013 שניתן על-ידי השופטת ד' מרשק-מרום
בשם המבקשת:
עו"ד אליא עבליני
בשם המשיבים:
עו"ד אודי איתן
החלטה
בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקתה של המבקשת לנפאל, ולשחרורה ממשמורת עד להכרעה בערעור. הלכה למעשה מדובר בבקשה למתן סעד זמני בערעור.
עיקרי העובדות
1.
המבקשת, אזרחית נפאל, נכנסה לישראל ביום 26.1.2006 על-פי רישיון מסוג ב/1 לעבודה בתחום הסיעוד. רישיונה של המבקשת עמד בתוקפו עד ליום 29.2.2012, מועד פטירתו של מעסיקהּ החוקי האחרון. שנה וחצי לאחר מכן, ביום 30.9.2013, עוכבה המבקשת על-ידי יחידת האכיפה של רשות האוכלוסין וההגירה ונמצא כי היא שוהה בארץ שלא כחוק. למבקשת נערך שימוע לפני ממונה ביקורת הגבולות, במסגרתו ציינה כי אין ברשותה רישיון שהייה תקף מזה שנה וחצי; כי נשארה בארץ מפני שרצתה להמשיך לטייל ולעבוד, וכי היא מוּדעת לכך שהיא שוהה בארץ ללא אשרה תקֵפה. עוד ציינה המבקשת כי לאחר פטירת מעסיקהּ האחרון, המשיכה לעבוד עם אנשים מבוגרים מכיוון שהייתה זקוקה לכסף. לדבריה, סבלה מדלקת ריאות חריפה, קיבלה טיפול רפואי, בעקבותיו היא חשה מעט טוב יותר, אם כי קצת מתקשה לנשום ונוטלת תרופות באופן קבוע. בעקבות כך ביקשה המבקשת להישאר בישראל "עוד קצת" כדי לקבל טיפול רפואי.
2.
נגד המבקשת הוצאו צווי משמורת והרחקה. בהמשך, ביום 1.10.2013, הובאה
לפני בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (הדיינת ר' גרינברג ). במהלך הדיון ציינה המבקשת כי לאחר פטירת מעסיקהּ האחרון, המשיכה לעבוד בישראל במשך תקופה של כ-3 חודשים. לדבריה, אובחנה אצלה מחלת ריאות חריפה שהובילה לאשפוזה בבית החולים. כמו כן ציינה המבקשת כי בעקבות הטיפול הרפואי שקיבלה, ניכר שיפור במצבה, אולם היא מבקשת להישאר בישראל לצורך קבלת טיפול רפואי וכדי לעבוד. בית הדין לביקורת משמורת אישר את צו המשמורת וציין כי המבקשת ידעה כי תוקף אשרתה פג, אך היא לא פעלה על מנת להסדיר את מעמדה אלא המשיכה לשהות בישראל ולעבוד שלא כחוק. עוד ציין בית הדין כי לא שוכנע בקיומם של טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים את שחרורה של המבקשת בערבות. בית הדין למשמורת שב ובדק את עניינה של המבקשת למחרת, ביום 2.10.2013, לאור טענותיה בדבר מצבה הרפואי. בית הדין מצא כי לא הוכח כי "מחלתה... מסכנת את חייה או כי לא ניתן לקבל טיפול במחלה בארצה" ושב ואישר את צו המשמורת.
3.
בעקבות החלטה זו הגישה המבקשת עתירה וערעור מינהלי לבית המשפט לעניינים מנהליים נגד צו ההרחקה שהוצא נגדה ונגד החלטת בית הדין למשמורת מיום 2.10.2013. בית המשפט לעניינים מנהליים (השופטת ד' מרשק-מרום ) דחה את הערעור ואת העתירה. בית המשפט ציין כי "המדובר במי ששהתה בישראל שלא כדין במשך 18 חודשים עד אשר עוכבה במסגרת הליכי אכיפה והטענות בדבר בריאותה הרופפת הועלו רק אז, כבדרך אגב, כשבד בבד טענה כי ברצונה להישאר בישראל לצורך עבודה וכן לטייל בארץ"
(פסקה 8). בית המשפט ציין עוד, כי מן המסמכים הרפואיים שהגישה המבקשת, עולה כי היא
"מקבלת טיפול תרופתי בעקבות סרקואידוסיס סימפטומטי... מצבה הכללי טוב והיא מוזמנת לביקורת תקופתית מדי שלושה חודשים... ההחלטה כי אין מדובר במקרה של סכנת חיים היא החלטה סבירה... לא עמדה העותרת... בנטל הבסיסי להוכיח כי המדובר בטיפול רפואי שאין היא יכולה לקבל במדינתה שלה" (פסקאות 6 ו-7). לדברי בית המשפט, העלתה המבקשת את טענותיה בדבר בריאותה הרופפת, רק לאחר שעוכבה במסגרת הליכי אכיפה, כבדרך אגב, כשבד בבד טענה כי ברצונה להישאר בישראל לצורך עבודה וטיול. נגד החלטה זו הגישה המבקשת ערעור ועמו בקשה לסעד זמני למנוע את הרחקתה מישראל ולשחררה ממשמורת.
עיקרי הבקשה לסעד זמני
4.
בבקשתה טענה המבקשת, כי מצבה הרפואי אינו מאפשר לה לשוב למדינתה. המבקשת נמצאת בתהליך טיפולי שאין אפשרות להפסיקו, ושליחתה למדינת מוצאה עלולה לגרום לפגיעה ממשית בבריאותה. בית המשפט המחוזי שגה, לטענתה, בדחותו את חוות הדעת הרפואית שהגישה. אבחונה של המבקשת כחולה בדלקת ריאות נתמך במסמכים רפואיים, והמלצת הרופאים המטפלים בעניינה הוא "להמשך טיפול בישראל" . משכך, יש לאפשר למבקשת, לטענתה, להשלים את הטיפול הרפואי ולהימנע מהחזרתה למדינתה.
5.
המשיבים טענו מנגד כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, סיכויי הערעור להתקבל הם נמוכים. עתירת המבקשת הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, לאחר שעשתה דין לעצמה ושהתה בארץ שלא כחוק במשך שנה וחצי. טענותיה של המבקשת בערעור אינן עולות בקנה אחד עם דבריה במהלך השימוע. המבקשת המשיכה לעבוד בישראל ללא אשרה ובניגוד לדין. עוד טענו המשיבים כי מצבה הרפואי של המבקשת, כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים שהגישה, אינו עולה כדי "מצב חירום רפואי" . המבקשת הגישה סיכום מידע רפואי בו צויין כי היא נמצאת במעקב צמוד ומקבלת טיפול בסטרואידים. עוד נכתב במסמכים כי המבקשת במצב כללי טוב, וכי היא נמצאת בטיפול ומעקב. המבקשת לא הוכיחה כי היא נתונה בסכנה מיידית לחייה או שהיא עוברת טיפול רפואי מיוחד שלא תוכל לקבל במדינת מוצאהּ. עניינה של המבקשת אינו מעלה טעמים הומניטאריים מיוחדים ואין הצדקה להשאירה בישראל. עוד ציינו המשיבים, כי מאזן הנוחות נוטה גם הוא לחובת המבקשת. המבקשת לא הוכיחה כי הרחקתה לנפאל תגרום לה נזק בלתי הפיך, וקיים אינטרס ציבורי חשוב בהרחקת שוהים שלא כדין מהמדינה.
דיון והכרעה
6.
דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי בית המשפט יֵעתר לבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור רק כשהוכיח המבקש כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, וכאשר "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו, במובן זה שאם יזכה בערעור יהיה קושי ממשי להשיב את מצב הדברים לקדמותו (השוו: עע"מ 8759/06 רג'א נד הוועדה המקומית לתכנון ובניה – גבעת אלוני (לא פורסם, 13.11.2006); עע"מ 8870/11 גונזלס נ' משרד הפנים
(23.1.2012)).
7.
סיכויי הערעור, על פני הדברים ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, אינם גבוהים, בשים לב למסמכים הרפואיים שהציגה המבקשת, כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי. המבקשת אינה נמצאת במצב של סכנת חיים המצדיק את המשך הישארותה בישראל. על-פי המסמכים הרפואיים, מצבה הכללי טוב. המבקשת מטופלת בתרופות וזקוקה למעקב, אך מצבה משתפר. כך עולה גם ממסמך רפואי עדכני שביקש ב"כ המבקשת להגיש ביום 28.11.2013, וכפי שנקבע בהחלטת בית הדין לביקורת משמורת, ובפסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים. המבקשת לא שכנעה כי אין לה אפשרות לקבל מעקב רפואי כנדרש במדינתה. המבקשת עשתה, כזכור, במשך למעלה משנה וחצי, דין לעצמה, ושהתה בישראל שלא כדין. הטיעונים על אודות מצבה הרפואי הרופף הועלו רק כאשר עוכבה במסגרת הליכי אכיפה, וגם זאת באופן אגבי לבקשתה להישאר בישראל על מנת לעבוד ולטייל, ואֵלו אינן סיבות המצדיקות את אי-הרחקתה. מאזן הנוחות אף הוא אינו נוטה לטובת המבקשת. בהרחקתה יש קושי, אך אם תזכה בערעורה תוכל לשוב ארצה. זוהי כידוע ההלכה הפסוקה, שהנזק הנגרם בעקבות דחיית בקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור, למניעת הליכי הרחקה מן הארץ, אינו בלתי הפיך, שכן, ניתן יהיה לשוב ארצה, אם כך יפסק בערעור (ראו דברי השופטת חיות בעע"ם 3692/08 קדאלי נ' משרד הפנים
(14.5.2008) והאסמכתאות המוזכרות שם; כמו כן ראו דברי השופט דנציגר בעע"ם 7412/10 שרעבי נ' משרד הפנים
(9.11.2010)).
8.
מחד גיסא, המבקשת לא שכנעה כאמור בחומרת מצבה הרפואי, ודומה כי תוכל לקבל את הטיפול הרפואי הדרוש לה במדינת מוצאהּ; מאידך גיסא, המשך שהייתה בישראל פוגע באינטרס ציבורי חשוב שבהרחקתם של שוהים שלא כדין מתחומי המדינה בהקדם האפשרי. אין לעודד נקיטת הליכים משפטיים שאין בהם ממש, אשר תכליתם לעיתים לדחוק את הקץ, ולהמשיך את השהייה בישראל, גם בחסות בית המשפט, ללא הצדקה.
9.
אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ח בכסלו תשע"ד (1.12.2013).
ש ו פ ט