עע"מ 7653/09 פאסיה ארנולד אזרח פיליפיני נ. מדינת ישראל משטרת ישראל

1.

הערעור שבכותרת הוגש ביום 24.9.2009 והוא נסב על החלטה של בית המשפט לעניינים מנהליים מיום 23.9.2009, שלא להחזיר לידי המערער פיקדון שהפקיד כתנאי לשחרורו ממשמורת, אלא להעביר סכום זה ליחידת הערבויות במשרד הפנים בנמל התעופה בן-גוריון. במסגרת הערעור הגיש המערער בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. בדיון שנערך לפני כבוד הרשמת ג' לוין הוחלט כי המערער יפנה למשרד הפנים בבקשה להסדרת מעמדו, וכי הוא יגיש בתוך חודש ימים הודעה מעדכנת שבה יבהיר אם עומד הוא על ערעורו.

המערער אמנם פנה למשרד הפנים, אך בקשתו נדחתה, ובעקבות זאת הגיש לבית משפט זה בקשה לתקן את ערעורו כך שיכלול השגה על החלטת משרד הפנים. המדינה הביעה התנגדות לבקשה זו לתיקון הערעור וזאת משני נימוקים: האחד , כי היה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 23.9.2009, ולא ערעור בזכות; והאחר , כי מדובר בטענות המועלות נגד החלטה מנהלית חדשה אשר ניתנה לאחר פסק-הדין בעתירה המקורית שהגיש המערער.

ביקשתי את התייחסות המערער לנימוקים אלה של המדינה. המערער עומד על טענתו כי עומדת לו זכות ערעור במקרה זה, וכי יש מקום לתקן את כתב הערעור.

2.

השאלה הצריכה הכרעה היא אפוא אם בחר המערער בהליך הנכון עת שהגיש ערעור – ולא בקשת רשות ערעור – על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.9.2009. תשובתי לשאלה זו היא בשלילה; למערער לא עמדה ואין עומדת זכות ערעור על ההחלטה.

3.

כדי להסביר מסקנה זו יש לשחזר את תולדות ההליך: המערער, אזרח הפיליפינים, שוהה בישראל מאז שנת 2001. בתחילת שנת 2008 נעצר המערער בגין שהייה שלא כדין, וביום 9.1.2008 הגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים עתירה לשחרורו ממשמורת ולביטול צווי ההרחקה והמשמורת שהוצאו כנגדו. ביום 25.2.2008 הגיעו הצדדים לכדי הסכמה כי העתירה תמחק, וכי המערער לא יורחק מן הארץ אלא יישאר במשמורת עד ליום 5.3.2008 כדי שיוכל לפנות לוועדה ההומניטארית "או ועדה מתאימה אחרת". הוסכם, כי אם לא תוגש בקשה עד לאותו מועד יורחק המערער מן הארץ. בית המשפט אישר את ההסכם ונתן לו תוקף של פסק-דין. יובהר כי החלטה זו של בית המשפט המחוזי (מיום 25.2.2008) הוכתרה: "פסק דין".

או-אז הגיש המערער בקשה לשחררו ממשמורת בכפוף לתנאים מגבילים. בית המשפט נעתר לבקשה ובהחלטה מיום 18.3.2008 קבע כי המערער ישוחרר אם יתמלאו מספר תנאים ובהם הפקדת סכום של 25,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית. סכום זה אכן הופקד בקופת בית-המשפט. כעבור זמן ביקשה גזברות בית המשפט הוראות באשר לפיקדון. כמוסבר בהחלטת בית המשפט מיום 23.9.2009: "לאור פניית הגזברות כי בקופת ביהמ"ש מופקד סכום הפיקדון, התיק נסגר והגזברות מבקשת הוראות למי להעביר את סכום הפיקדון, הוריתי, ביום 23.7.2009, לבעלי הדין להודיעני אם העותר עמד בתנאי השחרור ולמי יש להעביר את סכום הערובה". בית המשפט בחן את נסיבות העניין ובא למסקנה כי אין מקום להשיב למערער את הפיקדון אשר נועד להבטיח את צאתו מן הארץ אם וכאשר תידחה פנייתו למשרד הפנים. לפיכך הורה בית המשפט "על העברת הפיקדון שהופקד בקופת ביהמ"ש ליחידת הערבויות במשרד הפנים בנמל התעופה בן גוריון".

יצוין כי לפי הרשום בפרוטוקול הדיון בבית המשפט לעניינים מנהליים, מיד לאחר שניתנה החלטה זו פנה בא-כוח המערער וביקש לעכב את ביצוע ההחלטה, וציין כי בכוונתו לפנות לבית המשפט העליון "בבקשה לרשות ערעור". בית המשפט דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע. המערער מצדו הגיש ערעור בזכות ולא בקשת רשות ערעור. כאמור, סבורני כי בכך שגה.

4.

כעולה מן הסקירה שלעיל, החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים מיום 23.9.2009 – היא ההחלטה נשוא ההליך שבכותרת – באה בעקבות בקשה למתן הוראות בעניין הפקדון. החלטה זו ניתנה זמן רב לאחר שניתן פסק-הדין שנתן תוקף להסכמת הצדדים, כשבין לבין ניתנה החלטה נוספת בנוגע לשחרור המערער בתנאים. בית המשפט אף כתב בהחלטתו מיום 23.9.2009 כי מדובר בתיק שנסגר. ברי לפיכך כי ההחלטה נשוא ההליך שבכותרת (מיום 23.9.2009) היא החלטה שניתנה לאחר מתן פסק-הדין – לאחר שהתיק "נסגר". בכגון דא נקטה הפסיקה – לצורך קביעת דרך הערעור הנכונה - במבחן מהותי המבקש לברר אם מדובר בהחלטה הטפלה לנושא המחלוקת - החלטה שעניינה אינו אלה ביצוע פסק-הדין - שאז מסווגת ההחלטה כ"החלטה אחרת", והערעור עליה טעון רשות (ראו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 767 (מהדורה ז, שלמה לוין עורך, 1995); ע"א 2817/91

מימון נ' שאולי , פ"ד מז(1) 152, 157 (1993); בש"א 7697/95 אבנר – איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח , פ"ד מט(5) 78 (1996)). לפי אמת-מידה זו יש לראות בהחלטה מיום 23.9.2009 – החלטה בבקשה למתן הוראות באשר לפיקדון שהופקד בקופת בית המשפט – "החלטה אחרת" שאין לגביה ערעור בזכות.

המסקנה היא, כי אין מנוס ממחיקת ההליך שבכותרת מן המרשם, כיוון שהוגש שלא כדין כערעור בזכות. בנסיבות אלה אין לי צורך להידרש לבקשה לתיקון כתב הערעור. למותר לציין כי אין בהחלטתי זו כשלעצמה כדי למנוע מהמערער מלנקוט בהליך מתאים לפי הדין.