עע"מ 7703/14 עירית בני ברק נ. עו"ד משה שוב

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת צ' צפת ) אשר קבע כי המבקשות יעבירו למשיב מידע שביקש.

1.

המשיב ביקש לקבל היתר בניה מהמבקשת 2 (להלן: הוועדה המקומית ) במסגרת תמ"א 38. הוועדה המקומית התנתה את קבלת ההיתר בכך שהמבקש יחתום על כתב התחייבות שלפיו יוקצה שטח בקומת הקרקע או בקומה שמעליה לטובת המבקשת 1 (להלן: העירייה ) לשימוש ציבורי (להלן: התנאי ). לאחר התדיינות עם הוועדה המקומית ונוכח המלצת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה תל אביב בוטל התנאי. בהמשך פנה המשיב אל המבקשות בבקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע ), שבה ביקש לקבל לידיו פירוט בדבר הבקשות לקבלת היתר בנייה לפי תמ"א 38 שבהן נדרשו יזמים לחתום על כתב התחייבות, בדומה לדרישה שהוצבה בפניו לכתחילה. המבקשות סירבו לבקשה, ומשכך עתר המשיב לבית המשפט לעניינים מינהליים בדרישה לקבל את המידע האמור.

2.

ביום 2.10.2014 קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת צ' צפת ) את העתירה. בית המשפט פסק כי יש בסיס לטענת המשיב שלפיה הדרישה לחתום על כתב ההתחייבות היא בלתי חוקית, ומשכך קיים אינטרס ציבורי בחשיפת המידע המבוקש. נקבע כי טענת המבקשות שלפיה מסירת המידע כרוכה בהקצאת משאבים לא סבירה לא פורטה דיה; כי קיימת סתירה בטענות המבקשות, אשר גורסות כי מחד גיסא המשיב יכול לאתר את המידע באתר האינטרנט של העירייה, ומאידך גיסא – כי חשיפת המידע תוביל לפגיעה בפרטיות הגורמים שחתמו על כתבי ההתחייבות.

3.

ביום 13.11.2014 הגישו המבקשות לבית משפט זה ערעור על פסק הדין. בתמצית, טוענות המבקשות כי הפרוטוקולים של הוועדה המקומית מפורסמים באתר האינטרנט של העיריה. על כן, המחלוקת בין הצדדים מתמצה בשאלת זהות הגורם שעליו יוטל הנטל לעבד את המידע בהתאם לחתך המבוקש על ידי המשיב – המבקשות או המשיב. לשיטת המבקשות, תוצאת פסק דינו של בית המשפט קמא היא כי רשויות תידרשנה להשקיע משאבים במסירה ובעיבוד של מידע שכבר נגיש לציבור. בנוסף טוענות המבקשות כי חשיפת חלק מהמידע המבוקש – שעניינו זהות הגורמים החתומים על כתבי ההתחייבות – תוביל לפגיעה בפרטיותם של אלה; כי הקצאת המשאבים לטיפול בבקשת המידע היא בלתי סבירה; וכי אין אינטרס ציבורי חיוני המחייב לקבל את בקשת המשיב.

4.

בד בבד עם הגשת הערעור הגישו המבקשות בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שהיא העומדת לפניי. בבקשה זו נטען כי סיכויי הערעור טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשות. לדברי המבקשות, אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין והן תחויבנה לעבד את המידע ולמוסרו למשיב, יהפוך הערעור לתיאורטי ולא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו.

5.

נתבקשה תשובה. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי יש לדחותה על הסף שכן לא צורף לה תצהיר ומשום שהערעור הוגש באיחור. לגופם של דברים נטען כי לחשיפת המידע המבוקש חשיבות רבה, וזאת נוכח כך שהדרישה לחתום על כתבי ההתחייבות אינה חוקית. בנוסף טוען המשיב כי עיקר המידע המבוקש – העתק כתבי ההתחייבות החתומים – אינו נגיש לציבור, וכי טענת המבקשות לגבי הקצאת המשאבים הדרושה לטיפול במידע המבוקש לא נתמכה בתשתית עובדתית. המשיב הוסיף כי טענת המבקשות שלפיה המחלוקת נוגעת לגורם שיעבד את המידע ולא לעצם מסירתו היא טענה חדשה המהווה הרחבת חזית אסורה, ואם אמנם זו המחלוקת – הרי שהנזק שייגרם למבקשות אם יתקבל הערעור הוא כספי בלבד. לפיכך נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת ביצוע פסק הדין.

6.

ביום 19.11.2014 הוריתי כי התיק יועבר לעיון הרשמים לצורך בחינת טענת המשיב שלפיה הערעור הוגש באיחור. ביום 1.12.2014 דחה בית משפט זה (כב' הרשם ג' לובינסקי ) את הטענה. למען שלמות התמונה יוער כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה מבלי שתמך בה תצהיר. בהחלטתי מיום 9.12.2014 התרתי למבקשות להמציא תצהיר מתאים, וזה אמנם הומצא ביום 15.12.2014.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת המשיב, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, כלל הוא כי בעל דין אשר ניתן פסק דין לטובתו זכאי לממש את פירות זכייתו באופן מיידי. הגשת ערעור על פסק הדין אין בה, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצועו. לפיכך, ובדומה לעקרונות החלים על בקשה לסעד זמני בערעור אזרחי, על המבקשות להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתן באופן המצדיק את הסעד (עע"ם 1662/14 ג'יוסי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה טייבה , פסקה 6 (1.4.2014); עע"ם 7744/10 המוסד לביטוח לאומי נ' מנגל , פסקה 7 (6.12.2010)). בענייננו, התנאי בדבר מאזן הנוחות מטה את הכף לקבל את הבקשה גם מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור, וזאת בשל כך שאם לא יעוכב הביצוע יהפוך הדיון בערעור לתיאורטי (ראו גם עע"ם 2398/08 מדינת ישראל נ' סגל , פסקאות 21-20 (31.3.2008)). לכך יש להוסיף כי המשיב לא הצביע על נזק קונקרטי שצפוי להיגרם לו כתוצאה מעיכוב הביצוע המבוקש.

נוכח האמור, דין הבקשה להתקבל. ביצועו של פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים יעוכב עד להכרעה בערעור. עם זאת, לא ראיתי לעכב את תשלום הוצאות המשפט ושכר טרחה שנפסקו לטובת המשיב.

אין צו להוצאות.