עע"מ 7719/19 י. לרר הנדסה בע"מ נ. המועצה אזורית מגידו

לפניי בקשה מטעם המשיבה למחיקת ההליך על הסף בשל איחור בהגשתו (להלן: בקשת המחיקה ). בתשובתה לבקשה טוענת המערערת כי ההליך הוגש במועד ולחלופין עותרת למען הזהירות להארכת מועד (בדיעבד) להגשת ההליך (להלן: בקשת הארכה ).

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי למסקנה כי בצדק טוענת המשיבה כי ההליך שבכותרת הוגש באיחור של יום אחד. עסקינן בערעור המופנה כנגד פסק-דין שניתן בבית המשפט לענינים מינהליים בנצרת (כבוד השופט י' אברהם ) ביום 26.9.2019 בעתירה מינהלית שהגישה המערערת כנגד המשיבה (עת"מ 37945-05-19). בהתאם להוראות הדין, המועד להגשת ערעור בזכות על פסק-הדין הינו ארבעים וחמישה ימים (ראו, תקנה 33(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי משפט לענינים מינהליים )). עיון במערכת "נט המשפט" מלמד כי פסק-הדין הומצא לבא כוח המערערת ביום הינתנו (26.9.2019) באמצעות מנגנון "הודעה באתר" (אשר משמעותו היא כי נשלחה לכתובת הדואר האלקטרוני של בא-כוח המערערת הודעה על אודות קיומה של החלטה בצירוף קישור אליה). המצאה בדרך זו עונה, כידוע, על הדרישות הקבועות בתקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ; ראו, בש"א 8839/18 כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") , פיסקאות 9-8 (19.12.2018)), החלה בענייננו מכוח תקנה 35(ד) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים. אכן, באפשרותו של בעל דין להוכיח בתצהיר כי לא נשלחה לו הודעה במנגנון "הודעה באתר" (ראו תקנה 497ג(ג2) לתקנות סדר הדין האזרחי). ואולם, המערערת לא הגישה כל תצהיר בהקשר זה והטענות השונות שהעלתה אין בהן כדי לסתור את מועד ההמצאה.

פסק-הדין הומצא אפוא למערערת ביום 26.9.2019. בשים לב לכך המערערת הייתה רשאית להגיש את הערעור בתוך 45 ימים, עד ליום 19.11.2019 (יובהר, כי מניין ימים זה אכן אינו כולל את היום בו הומצא פסק-הדין, בהתאם לסעיף 10(א) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981). בפועל הוגש הערעור ביום 20.11.2019. על כן צודקת המשיבה כי הערעור הוגש באיחור של יום אחד.

המערערת טוענת כי הערעור לא הוגש באיחור שכן לשיטתה אין למנות במניין הימים את יום 12.11.2019. לטענתה, ביום זה חלה הסלמה במצב הביטחוני במדינה עקב ירי של רקטות מרצועת עזה, ועל כן קבע שר המשפטים, בצו, כי יחול מצב חירום מיוחד בהתאם לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), התשנ"א-1991 (ראו הודעה בדבר החלת התקנות על בתי המשפט במחוזות הדרום, תל אביב ומרכז, י"פ התש"ף 8516, עמ' 1192; להלן, בהתאמה: תקנות סדרי דין במצב חירום

ו- הודעת שר המשפטים ). אכן, תקנות אלה קובעות כי במהלך תוקפה של הודעת שר המשפטים בדבר מצב חירום מיוחד, לא תבוא התקופה במניין הימים לעשיית דבר שבסדרי דין או בנוהג, שנקבעו בחיקוק או שקבע בית המשפט (ראו תקנה 4 לתקנות סדרי דין במצב חירום; כן ראו למשל, בש"א 1316/91 קדרון נ' ברגר

(26.4.1991)). אלא שבענייננו הודעתו של השר לא יכולה לסייע למערערת בכל הנוגע למניין הימים. בהודעת שר המשפטים נקבע מפורשות כי תקנות סדרי דין במצב חירום מיוחד יחולו ביום 12.11.2019 אך ורק על בתי משפט השלום ובתי המשפט המחוזיים במחוזות הדרום, תל אביב ומרכז, למעט בערים נתניה וכפר סבא. ההודעה לא הוחלה אפוא על הליכים המתנהלים בפני בית המשפט העליון (ואף לא על הליכים שהתנהלו בפני בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר נתן את פסק הדין מושא ההליך דנן). העובדה שמשרד בא-כוח המערערת נמצא בתל אביב אינה מעלה או מורידה לעניין מניין הימים, לנוכח הוראותיה המפורשות של הודעת השר ושל תקנות סדרי דין במצב חירום מיוחד אשר מכוחן היא ניתנה.

המסקנה המתבקשת מן האמור לעיל היא שהערעור דנן אכן הוגש באיחור.

למען הזהירות עתרה כאמור המערערת להארכת מועד (בדיעבד) להגשת ההליך.

כידוע, הכלל הוא כי גם איחור של יום אחד בהגשת הליך ערעורי הוא איחור לכל דבר ועניין, וגם מי שאיחר בהגשת ההליך ביום אחד בלבד, נדרש להוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים את מתן הארכה בהתאם להוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי (וראו, ע"א 1607/17 שריג נ' לרר , פיסקה 10 (21.5.2019) והאסמכתאות שם ). עם זאת עצם העובדה שמדובר באיחור קצר יש בו כדי להקל מן הנטל המוטל על המבקש מקום בו מבוקשת הארכת מועד (ראו והשוו, בש"א 9157/01 רווה נ' אשטמקר

(9.12.2001)) והדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בערעור בזכות.

לאחר שבחנתי היטב את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי האיזון בין השיקולים השונים מצדיק את מתן הארכה המבוקשת, תוך פסיקת הוצאות לטובת המשיבה.

יוער תחילה כי לא ראיתי ליתן משקל לטענות המערערת באשר למצב החירום המיוחד כנימוק למתן הארכה. כפי שצוין המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 19.11.2019. המערערת לא הסבירה מדוע מצב החירום המיוחד, שחל כאמור ביום 12.11.2019, אשר נמנה בענייננו עם מניין הימים, מנע ממנה להשלים את הכנת הערעור ואת הגשתו במועד.

עם זאת, קיימים שיקולים נוספים המצדיקים (ולו בדוחק) את מתן הארכה: עסקינן כאמור בערעור בזכות; מדובר באיחור קצר; עניינו של ההליך בהשגה של נישום על חיובו בהיטל בסכומים שאינם מבוטלים; ולא הועלתה טענת הסתמכות קונקרטית על ידי המשיבה. אדגיש כי לא נעלמה מעיניי בהקשר זה טענת המשיבה בסעיף 13 לתגובתה לתשובה בכל הנוגע להסתמכותה על פסק-הדין, אולם למעשה אין מדובר בטענת הסתמכות קונקרטית הנובעת מן האיחור עצמו . לצד האמור סבורני כי בנסיבות העניין מן הראוי לפסוק הוצאות לטובת המשיבה אשר נאלצה להגיש בקשה למחיקת ההליך על הסף (תוך שהעלתה טענה נכונה שלפיה הערעור הוגש באיחור) ואף נדרשה בהמשך להשיב לבקשה להארכת מועד, והכל מבלי שהמערערת התייחסה למועדים להגשת הערעור בפתח הודעת הערעור עצמה.

התוצאה היא כי המועד להגשת הערעור מוארך עד להגשתו בפועל.

בנסיבות העניין תישא המערערת בהוצאות המשיבה בסך של 2,500 ש"ח.

הטיפול בהליך יימשך כסדרו.