פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"א
9157/01
בפני:
כבוד הרשם בעז אוקון
המערערים
:
1.
שמואל רווה
2. איילון חברה לביטוח
בע"מ
נגד
המשיבים
:
1.
דניאל אשטמקר
2. לינדה אשטמקר
בקשה להארכת מועד
החלטה
זוהי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד.
המבקשת מסבירה כי ביום 21.10.01 התקבלה הודעה במשרדי בא כוחה בדבר הפקדת עירבון. המבקשת התקשתה בזיהוי התאריך הנקוב בהודעה, וסברה כי מדובר ביום 22.10.01. מאוחר יותר התברר כי המועד הנקוב בהודעה הוא יום 21.10.01. בשל כך, איחרה המבקשת בהגשת הערעור שכנגד.
המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם הכבידו המבקשת, לכל אורך הדרך, על מהלכיהם, ואין לאפשר להם להגיש ערעור שכנגד שמטרתו היא טקטית בלבד. עוד אומרים המשיבים שטעות במשרדי המבקשת, או רשלנות שלה, אינה בבחינת טעם מיוחד להארכת מועד.
גם במקרה של ערעור שכנגד לא יוארך המועד להגשתו אלא אם הצביע המבקש על טעם מיוחד המצדיק הארכה כזו. עם זאת, חומרתו של הכלל במקרה של ערעור שכנגד פחותה. עצם קיומו של ההליך הערעורי יכול שיטה את הכף לצד המבקש ארכה. עמד על כך בית המשפט בב"ש 230/86 עצמון נ' מ"י , פ"ד מ(2) 353. וכך אומר שם כב' השופט ד' לוין:
הייתי מאבחן גם בין מקרה בו הוגש בלאו הכי במועד, ערעור על אותו פסק דין, והבקשה מתייחסת להגשת ערעור על ידי המשיב באותו ערעור, לבין מקרה בו אין ערעור התלוי ועומד והענות לבקשה היא שתעמיד את פסק הדין לדיון נוסף.
הטעם להבחנה זו הוסבר בב"ש 1186/85 (ע"א 107/84), איליט בע"מ ואח' נ' אלקו חרושת אלקטרו מכנית בע"מ ואח' ,פ"ד מ(2), 15, 18:
אם ממילא עניין מסויים תלוי ועומד לפני בית המשפט וטרם נדון, אין הצדקה למנוע הגשת הליך אחר, אשר נסב על אותו עניין והוגש באיחור, שהרי לא נגרם עיכוב בעבודת בית המשפט ולא עינוי דין לצדדים.
ואולם מכאן אין להסיק כי ניתן להיעתר לבקשות הארכת מועד להגשת ערעור שכנגד כעניין שבשגרה. גישה כזו עלולה להוביל להתרת הרצועה ולהתעלמות מגדרי המועדים הקבועים בתקנה 434 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. אומר בית המשפט בהמ' 359/78 (ע"א 580/76) רינה פלקון ואח' נ. שם טוב כהן ואח' , פ"ד לב(2) 401, בע' 402 402:
הלכה פסוקה היא, כשתלוי ועומד לפני בית המשפט ערעור באותו העניין, יכולה עובדה זו לשמש טעם מיוחד להארכת מועדים שהוחמצו (המרצה 132/56 (1), בעמ' 1293). אלא שאינני סבור שהלכה זו מחייבת בכל המקרים. על בית המשפט לשקול כל מקרה ומקרה ונסיבותיו, שכן אחרת יוצא שמערער שכנגד יוכל להגיש את ערעורו בכל שלב עד למועד הדיון בערעור. בכך ייעשו סדרי הדין פלסתר ותקנה 401 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963, תיהפך למיותרת. לא בכך חפץ בית המשפט ולא לכך התכוון בהלכה האמורה. כוונתה המעשית היא, אם אכן קיימת סיבה סבירה לאיחור, גם אם סיבה זו אינה מתעלה ל"טעם מיוחד", יכול בית המשפט לראות בעובדה שערעור באותו עניין תלוי ועומד באותו בית משפט 'טעם מיוחד' להארכת המועד.
במקרה זה מדובר באיחור קצר מועד. איחור כזה אינו מהווה טעם מיוחד, אך יש בו כדי להקל מן הנטל המוטל על המבקשת. ההנחה היא שככל שמשך האיחור קצר יותר או מיזערי, כן יגבר משקלם של הנימוקים האחרים הנוטים למתן הארכה (בב"ש 230/86 עצמון נ' מ"י , פ"ד מ(2) 353).
האיחור נובע מטעות. גם הטעות המשרדית אינה יכולה לשמש, היא כשלעצמה, טעם מיוחד להארכת מועד.
ואולם הטעות והאחור קצר הימים בהצטרפם לעובדת היותו של הליך אחר תלוי ועומד בבית המשפט, מצדיקים מתן ארכה נוספת למבקש (ע"א 7044/93 גורה נ' גורה , פ"ד לז 464). אכן, טעות של עורך הדין אין בה די כדי להצדיק את הארכת המועד במקרה הרגיל, ואולם כשהיא מצטרפת לעובדת קיומו של הליך אחר תלוי ועומד, ניתן לראות בה טעם מיוחד, בעיקר כאשר מקור הטעות אינו חסר בסיס, והמעיין בהודעת בית המשפט יוכח ויראה.
התוצאה היא שהבקשה מתקבלת. הערעור שכנגד יוגש בתוך 7 ימים.
ניתנה היום, כד' בכסלו תשס"ב; 9 בדצמבר 2001.
בעז
אוקון, רשם
ש ו פ ט