פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
8128/14 - א'
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי
המבקש:
ודים רוזנברג
נ ג ד
המשיבים:
1. אליהו הר ציון לוינסקי בע"מ
2. משה איתן ואחיו בע"מ
3. עיריית תל אביב
4. מדינת ישראל משטרת ישראל
5. רשות הפיתוח ע"י מנהל מקרקעי ישראל
6. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
7. אבנר איתן
8. דנה צור
9. משה איתן
בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעורים שכנגד מטעם המבקש בהליך דנן, הוא המשיב 1 בע"א 6686/13 ובע"א 8065/13 (להלן: המבקש ). המשיבים 1-2
והמשיבה 4 - הם המערערים בערעורים האמורים - מתנגדים לבקשת הארכה (וכך אף המשיבים 7-9 דכאן, שהינם משיבים בערעורים).
התשתית העובדתית לגבי פסק הדין מושא הערעורים מפורטת בהחלטתה של כב' השופטת ד' ברק-ארז מיום 29.12.2013, ואיני רואה צורך לחזור עליה. די שאציין, כי במסגרת הכרעתו של בית המשפט המחוזי הוטלה אחריות בנזיקין על מספר גורמים בגין אירוע מצער שבו נחבל המבקש באופן קשה ונותר משותק בכל פלג גופו התחתון. בין היתר, הטילה הערכאה הדיונית על המבקש אשם תורם בשיעור של 45%, וזאת על רקע קביעותיה כי המבקש שהה במקום התרחשות התאונה כמסיג גבול והיה נתון להשפעת סמים. בהמשך אף נקבע סכום נזקו הכולל של המבקש. על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוגשו שני ערעורים: ע"א 6686/13 הוגש ביום 7.10.2013; ואילו ע"א 8065/13 הוגש ביום 27.11.2013 (יחד להלן: הערעורים ).
על פי הנטען בבקשת הארכה, עוד ביום 16.11.2013 הפסיק בא כוחו הקודם של המבקש לייצגו, והוא נותר ללא ייצוג במסגרת הערעורים. המבקש עשה ניסיונות שונים לשכור עורך דין לצורך הגשת ערעור מטעמו, אולם הדבר לא עלה בידו. בשלב מסוים - במהלך החודשים מאי-יוני 2014 - פנה המבקש ללשכה לסיוע משפטי בבקשה לקבלת ייצוג בערעורים, ואולם מסיבות אשר לא הובררו בקשתו לא הגיעה לכלל הכרעה. ביום 12.8.2014 שכר המבקש את שירותיו של בא כוחו הנוכחי (להלן: עו"ד שגב ). בקשת הארכה שלפניי הוגשה ביום 30.11.2014, ובגדרה עותר המבקש לקבלת ארכה להגשת ערעורים שכנגד.
המועד להגשת ערעור שכנגד קבוע בחיקוק (תקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות )), ועל כן הארכתו טעונה "טעם מיוחד" (תקנה 529 לתקנות). אכן, בעת בחינת קיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד, יש להביא בחשבון את עובדת קיומו של הליך ערעורי תלוי ועומד על פסק הדין. נתון זה מהווה נימוק אשר יש בו כדי לתמוך במתן הארכה (למשל, בש"א 5085/08 וזאנה נ' שירותי בריאות כללית (22.6.2008); בש"א 2124/03 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' כה ן (19.3.2003)). ואולם כפי שציין כב' הרשם (כתוארו אז) ב' אוקון, "מכאן אין להסיק כי ניתן להיעתר לבקשות הארכת מועד להגשת ערעור שכנגד כעניין שבשגרה. גישה כזו עלולה להוביל להתרת הרצועה ולהתעלמות מגדרי המועדים הקבועים בתקנה 434 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984" (בש"א 9157/01 רווה נ' אשטמקר (9.12.2001)).
בענייננו, מששקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי חרף נסיבותיו המצערות של המקרה, אין בידי להיעתר לבקשת הארכה. כפי שעולה מהשתלשלות האירועים אשר פורטה לעיל, בקשת הארכה הוגשה כשנה לאחר הגשת הערעורים . כלומר, עסקינן באיחור ניכר ביותר . הנטל ליתן הסבר משכנע לאיחור ממשי זה לא הורם ולוּ
בקירוב, וזאת אף בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש . כך, הבקשה אינה כוללת פירוט באשר למאמצים אותם עשה המבקש לשכור עורך דין מטעמו חלף בא כוחו הקודם. אף לא ניתן הסבר כלשהו מדוע השתהה המבקש כמחצית השנה מיום הפסקת הייצוג של בא כוחו הקודם, עד אשר פנה ללשכה לסיוע משפטי בבקשה לייצוג. לא למותר להוסיף בהקשר זה, כי בקשת הארכה אינה כוללת פירוט או אסמכתאות כלשהן לעניין הפנייה ללשכה לסיוע משפטי ולעניין אופן הטיפול בה. ממילא אין זה ברור מדוע שכר המבקש את שירותיו של עו"ד שגב רק ביום 12.8.2014, כתשעה חודשים לאחר הגשת הערעורים, ומדוע לא ניתן היה לעשות זאת קודם לכן.
לאמור עד כה מצטרפת העובדה, כי מן היום שבו נשכרו שירותיו של עו"ד שגב ועד ליום הגשת בקשת הארכה שלפניי, חלפו כשלושה חודשים וחצי נוספים. בקשת הארכה הוגשה רק ביום 30.11.2014, בד בבד עם הגשת סיכומיו של המבקש כמשיב בערעורים וכחודש וחצי בלבד עובר למועד הדיון (ואף זאת ללא הגשת הודעת הערעור שכנגד עצמה). גם לשיהוי משמעותי זה לא ניתן כל הסבר מבורר. ודוק: במהלך התקופה בה היה המבקש מיוצג על ידי עו"ד שגב הוגשו סיכומי המערערות וכן סיכומים מטעם משיבים מסוימים. יתרה מכך, ביום 16.11.2014 - שבועיים בלבד לפני הגשת בקשת הארכה
שלפניי - הגיש בא כוח המבקש בקשת ארכה להגשת הסיכומים, מבלי שצוין דבר וחצי דבר לגבי כוונה להגיש ערעור שכנגד. דומני, כי כלל הנסיבות שלהלן עולות כדי זניחתה של הכוונה להגיש הליך ערעורי, ככל שהייתה כזאת. כך או אחרת, לא יכול להיות ספק כי אופן ההתנהלות המתואר עומד בסתירה חזיתית לדרישת השקידה הראויה המצופה מבעל דין המבקש להגיש הליך ערעורי, לרבות הליך של ערעור שכנגד.
כפי שעולה מן האמור לעיל, בקשת הארכה הוגשה שעה שההליך מצוי בישורת האחרונה ממש. היעתרות לבקשת הארכה בשלב כה מתקדם, לאחר שהוגשו סיכומים מטעם הצדדים השונים וסמוך לפני מועד הדיון, הייתה מובילה לסרבול ממשי של ההליך, וככל הנראה אף הייתה גוררת את דחיית הדיון. לעניין סיכוייו של הערעור שכנגד אשר מתבקשת ארכה להגשתו אוסיף, בזהירות הראויה, כי בטיעון הכללי והלקוני אשר נזכר לעניין זה בבקשה, אין כדי לשכנע שתוצאתו של פסק הדין גורמת למבקש עיוות דין גלוי וברור. דומני כי נתונים אלו, בצירוף העובדה שלא נמצא טעם מבורר לאיחור המופלג בהגשת ההליך הערעורי, כאמור לעיל - מטים את הכף לעבר דחייתה של בקשת הארכה.
בקשת הארכה נדחית, איפוא. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
המזכירות תמציא החלטה זו לידי הצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.
החלטה זו תתויק בתיקי השופטים בע"א 6686/13 ובע"א 8065/13.
ניתנה היום, יג' בטבת תשע"ה (4.1.2015).
גלעד לובינסקי, שופט
ר ש ם