ע"א 2845/16קבוצת בי קמעונאות בע"מ נ. סחר עולמי יבוא בע"מ

1.

בפניי בקשה שהגישה המשיבה 2 (להלן: כפר השעשועים ) למתן ארכה להגשת ערעור עצמאי מטעמה על פסק הדין עליו נסב הערעור שבכותרת - פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 21.2.2016, בו נדונו תביעה שהגישה כפר השעשועים נגד המשיבים 1, 3 ו-4 (להלן: המשיבים ) ותביעה שכנגד שהגישה המשיבה 1 נגד כפר השעשועים והמערערות ביחס למערכת יחסים חוזית בין הצדדים.

בפסק הדין התקבלו התביעה והתביעה שכנגד חלקית, ולאחר קיזוז הסכומים שנפסקו אלה מאלה קבע בית המשפט המחוזי כי על המערערות וכפר השעשועים לשלם למשיבה 1 סך של 3,046,118 ש"ח, וכן חייבן בשכר-טרחת עורך-דין של המשיבה 1 בסך של 234,000 ש"ח ובהוצאותיה.

2.

המערערות הגישו ביום 6.4.2016 ערעור על פסק הדין וסמוך לאחר מכן הגישו בקשה לעיכוב ביצוע (חלקי) שלו. בקשה זו התקבלה בהחלטה מיום 9.5.2016, בכפוף לכך שהמערערות תפקדנה בקופת בית המשפט את הסכום שנפסק בפסק-הדין וכן סכום נוסף של 100,000 ש"ח להבטחת נזקי המשיבה 1 כתוצאה מעיכוב הביצוע (אם ייגרמו כאלו). בהמשך לכך הגישה המשיבה 1 בקשה בה עתרה להבהיר כי ההחלטה מיום 9.5.2016 חלה על המערערות בלבד, וכך אכן הובהר בהחלטה מיום 24.5.2016.

3.

לאחר דברים אלו הגישה כפר השעשועים, ביום 31.5.2016, בקשה בה עתרה לקבוע כי ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין תחול גם עליה, ולחלופין ליתן לה ארכה להגשת ערעור על פסק הדין "וכן להצטרף לבקשת עיכוב הביצוע". הבקשה החלופית למתן ארכה להגשת ערעור הועברה לטיפולי (החלטת כב' השופט נ' סולברג מיום 31.5.2016).

כפר השעשועים הדגישה בבקשה כי חיובה בפסק-הדין היה ביחד ולחוד עם המערערות וכי משתלוי ועומד ערעורן של המערערות על פסק הדין לא התגבשה הסתמכותם של המשיבים על סופיותו. כפר השעשועים מוסיפה וטוענת כי לא הגישה ערעור מטעמה מחמת טעות בתום לב, בסוברה כי הן לעניין תוצאת ההליך והן לעניין עיכוב הביצוע, די בכך שתצטרף לטענות המערערות כמשיבה להליך, ועוד הוסיפה כי לא יהיה במתן הארכה להכביד על הדיון בערעור או לעכבו.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם כפר השעשועים לא הוכיחה קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה. בין היתר נטען בהקשר זה כי הערעור לא הוגש במועדו בשל החלטה מודעת של כפר השעשועים ולא מחמת אירוע שלא היה בשליטתה, וכי חלף פרק זמן ניכר מן המועד האחרון להגשת הערעור ועד למועד הגשת הבקשה.

המערערות הודיעו כי אינן מעוניינות להגיש תגובה מטעמן לבקשת הארכה (כעולה מתרשומת במערכת "ניהול התיקים").

4.

עיינתי בטיעוני הצדדים שבפניי ובכל החומר שבתיק, ולאחר ששקלתי בדבר, והגם שקיימים בענייננו שיקולים המושכים לכיוונים מנוגדים, החלטתי לבסוף לאפשר את הגשת הערעור בידי כפר השעשועים, תוך חיובה בהוצאות המשיבים.

מן הצד האחד , התנהלותה של כפר השעשועים מעוררת קושי. כפר השעשועים בחרה למעשה שלא להגיש ערעור עצמאי על פסק הדין, וזאת, כך נראה, מתוך הנחה כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו מכוח הוראת תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) כך שהסעדים שיוענקו למערערות יוענקו גם לה למרות שלא הגישה ערעור על פסק הדין (להחלתה של הוראת תקנה 462 הנ"ל ראו רע"א 7116/11 בורשטיין נ' שריקי (24.6.2012)), ומתוך הנחה נוספת כי עיכוב ביצוע פסק הדין כלפי המערערות יוביל, כפועל יוצא, לעיכוב ביצועו גם כלפיה. הנחתה השניה של כפר השעשועים התבררה כלא נכונה, ורק משהסתבר שכך הוא החליטה להגיש ערעור עצמאי מטעמה. התנהלות זו והעובדה שלא חשבה "עד הסוף" על תוצאות החלטתה שלא להגיש ערעור עצמאי אכן שוקלת לחובתה.

מן הצד השני , בבחינת קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה יש ליתן משקל לכלל נסיבות העניין, ודומני כי בענייננו משקלן המצטבר של אלו מטה את הכף לבסוף אל עבר קבלת הבקשה.

המשיבים טוענים בתגובתם כי עומד לצידם "עקרון סופיות הדיון". אולם משקלו של עקרון זה נחלש בענייננו עד מאוד עת תלוי ועומד ערעורן של המערערות על אותו פסק דין, ובפרט משחיובן של המערערות וכפר השעשועים הוא חיוב ביחד ולחוד (וראו החלטת כב' השופט נ' סולברג מיום 7.6.2016). בנסיבות אלו, וגם נוכח הסמכות הנתונה לבית המשפט בהוראת תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי ליתן החלטה גם לטובת בעלי דין שלא הגישו ערעור מטעמם, קשה לומר כי התגבשה הסתמכותם של המשיבים על סופיות פסק הדין, וזאת גם ביחס לכפר השעשועים. ואכן, בפסיקה ניתן משקל רב לקיומו של הליך ערעורי תלוי ועומד בבחינת בקשה למתן ארכה להגשת הליך ערעורי נוסף על אותה ההחלטה (ערעור עצמאי או ערעור שכנגד) (ראו והשוו למשל: ע"א 8776/08 ר.ו נ' ו.ש , פסקה 6 (18.03.2009); בש"א 5085/08 וזאנה נ' שירותי בריאות כללית (22.6.2008); בש"א 7350/10 ד"ר קונר נ' אבני (24.10.2010); בש"א 3742/12

איל חברה להנדסה וחרושת בע"מ נ' סגל (5.6.2012); בש"א 551/16 זמורה נ' קיסוס (15.04.2016)).

אדגיש כי קיומו של ערעור תלוי ועומד אינו מקנה ארכה אוטומטית להגשת ערעור נוסף, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו. בענייננו אמנם האיחור בהגשת הערעור אינו זניח (אם כי אינו ממושך כפי הנטען בתגובת המשיבים - הבקשה הוגשה כמעט חודשיים לאחר חלוף המועד להגשת הערעור), אך עם זאת מנגד ראוי ליתן משקל לכך שהערעור התלוי ועומד מצוי בשלב מקדמי (טרם הוצא צו סיכומים וטרם נקבע מועד דיון), כך שאין במתן הארכה להגשת ערעור נוסף כדי לסרבל או לעכב את ההליך (השוו בש"א 8128/14 רוזנברג נ' אליהו הר ציון לוינסקי בע"מ (4.1.2015)).

עוד ראיתי ליתן משקל לסיטואציה הייחודית דנן. כפי שצוין לעיל המערערות הפקידו בקופת בית המשפט את מלוא הסכום שנפסק לטובת המשיבה 1, אך המשיבה 1 מבקשת להוסיף ולנקוט בפעולות אכיפה כלפי כפר השעשועים לגביית אותו הסכום. המשיבים לא התייחסו לכך בתגובתם מעבר לטענתם כי טעותה של כפר השעשועים לעניין תחולתו של צו עיכוב הביצוע היא טעות שאינה מתיישבת עם השכל הישר. אולם בכך אין כדי להבהיר כיצד יפגעו המשיבים ממתן הארכה, וכפועל יוצא מן האפשרות שצו עיכוב הביצוע יוחל גם על כפר השעשועים, כאשר מלוא הסכום שנפסק לטובת המשיבה 1, סכום בו כאמור חויבו המערערות וכפר השעשועים ביחד ולחוד , הופקד בקופת בית המשפט.

לבסוף יש מקום ליתן משקל לסיכויי הערעור. בהקשר זה אפנה לדברי כב' השופט נ' סולברג בהחלטתו מיום 9.5.2016, בה נעתר כאמור לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת סכום החיוב וסכום נוסף בקופת בית המשפט, בקובעו:

"אינני סבור כי ניתן לומר בשלב זה כי מדובר בערעור מופרך. על פני הדברים ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, המסקנה הפרשנית שאותה הסיק בית המשפט המחוזי בדבר כוונת הצדדים בהסכם השני איננה פרשנות העולה באופן טבעי מתוך לשון ההסכם, ויש לבחון אפוא את אופן בחינת הראיות על-ידי בית המשפט אשר הובילו לקבוע את אשר קבע. אמנם, בית המשפט המחוזי הביא תימוכין לקביעותיו מתוך העדויות, ואולם מהערעור נלמד כי נאמרו אמירות נוספות שאינן עולות בקנה אחד עם אותה עמדה, והדברים דורשים ליבון. לצד זאת, יש לזכור כי התערבות בשלב הערעור במסקנות עובדתיות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית איננה חזון נפרץ. בנסיבות אלו, סבורני כי בהקשר זה כפות המאזניים מעויינות...".

הנה כי כן, אין מדובר בענייננו בערעור אשר על פני הדברים סיכוייו נמוכים באופן שיש בו לתמוך בדחייתה של הבקשה למתן ארכה.

בנסיבות אלו כולן מצאתי כאמור כי חרף הקושי בהתנהלות כפר השעשועים, נוטה לבסוף הכף אל עבר קבלת בקשתה למתן ארכה (מתונה) להגשת ערעור על פסק הדין, וזאת תוך חיובה בהוצאות המשיבים אשר נדרשו להגיש תגובה מטעמם בשל התנהלותה זו.

5.

סיכומם של דברים - בנסיבות העניין ניתנת לכפר השעשועים ארכה להגשת ערעור מטעמה, כך שזה יוגש בתוך שבעה ימים מעת המצאת החלטה זו לידיה (ימי הפגרה יבואו במניין). קבלת הערעור לרישום מותנית באישור אותו תציג כפר השעשועים לפיו שילמה למשיבים

1, 3 ו- 4 הוצאות בסך של 4,000 ש"ח.

ההחלטה תתויק בתיקי השופטים.