עע"מ 93/20 עיריית מודיעין - מכבים -רעות נ. ניר שדה

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטת מ' נד"ב ) שניתנה במאוחד בת"צ 35498-11-10, בת"צ 16524-02-14 ובת"צ 29718-12-12 ביום 5.12.2019 (להלן:

ההחלטה ) . עניינה של ההחלטה: פסיקת גמול ושכר טרחה לתובע הייצוגי ולבא-כוחו,

המשיב ובא-כוחו בערעור דנן.

2.

במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע, מבקשת המערערת עיכוב תשלום חלקי בסך של 262,278 ₪ משכר הטרחה שנפסק לטובת בא-כוח התובע הייצוגי, אשר עומד על סך כולל של 562,278 ₪. הווה אומר: המערערת מבקשת לשלם לבא-כוחו של התובע הייצוגי סך של 300,000 ₪ בלבד עד לקבלת החלטה על גובה שכר הטרחה בערעור, שהוגש על ידיה בד-בבד עם הבקשה הנוכחית.

3.

ראשית, אציין כי ככלל לא ניתן לעכב את ביצועו של פסק דין שעניינו מתן סעד כספי, וזאת מאחר שעל פי רוב מימושו יהא הפיך, וניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו בדרך של קביעת חובת השבה. כפועל יוצא מכך, בעל דין המבקש את עיכוב ביצועו של סעד כספי שנפסק לחובתו נדרש להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן שאם יזכה בערעור תמנע ממנו האפשרות לקבל בחזרה את כספו (ראו: רע"א 9130/15 תם נ' אלול ,

פסקה 11 והאסמכתאות שם (24.1.2016); ע"א 2845/16 קבוצת בי קמעונאות בע"מ נ' סחר עולמי יבוא בע"מ , פסקה 11 והאסמכתאות שם (9.5.2016)). הוכחה כאמור איננה קלה כאשר מדובר בתשלום שכר טרחה שנפסק לטובתו של עורך דין, שכן חזקה היא כי הלה יחזיר את ההפרש ככל שיקבע ששולם לו שכר טרחה בעודף.

4.יתרה מכך: שכר הטרחה שנפסק לטובתו של בא-כוח התובע הייצוגי במקרה דנן מבוסס על שיקולים עניינים וסבירים; ועל כן, מבלי לקבוע מסמרות, אינני סבור שסיכויי הערעור דנן טובים מספיק כדי להצדיק את עיכוב הביצוע המבוקש. הלכה היא עמנו שערכאת הערעור נמנעת מלהתערב בשיעור שכר הטרחה שנפסק על ידי הערכאה קמא, בין במסגרתה של תביעה רגילה ובין בגדרה של תובענה ייצוגית – כלל אשר חל ביתר שאת כאשר השיקולים שהנחו את פסיקתו של שכר הטרחה נגזרים מהאופן שבו נוהל ההליך (ראו, למשל: ע"א 10085/08 תנובה – מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל ,

פסקה 63 (4.12.2011)).

5.

הבקשה נדחית אפוא; משלא התבקשה תגובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.