בש"א 1080/18 ירון גזית נ. מיכל בול

1.

המבקשים דכאן, הם המשיבים בע"א 126/17 (להלן: גזית ), הגישו תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו להצהיר שהמשיב 1 (המערער 1 בע"א 126/17, להלן: מייקל בול ) הוא הבעלים של שלושה רבעים מנכס מקרקעין מסוים הרשום על שם אשתו, המשיבה 2 (המערערת 2 בע"א 126/17, להלן: מיכל בול ). ביום 20.11.2016 קיבל בית המשפט המחוזי את התובענה באופן חלקי ופסק כי מייקל בול הוא הבעלים של רבע מנכס המקרקעין האמור (להלן: פסק הדין ). ביום 4.1.2017 הגישו המשיבים (אשר יכונו יחד להלן: בול ) ערעור על פסק הדין, הלוא הוא ע"א 126/17. הצדדים הגישו את סיכומיהם בערעור בימים 22.6.2017, 25.9.2017 ו- 29.10.2017, בהתאמה. בתחילה הדיון בערעור היה קבוע ליום 8.1.2018, ואולם בהמשך הדרך הוא נדחה מטעמי בית המשפט כך שעתה הוא קבוע ליום 9.5.2018.

2.

בבקשה שלפניי, אשר הוגשה ביום 7.2.2018, עותרים גזית לקבלת ארכה להגשת ערעור שכנגד בגדרו של ע"א 126/17. לטענתם, במסגרת חקירת יכולת אשר התקיימה לפני רשם ההוצאה לפועל ביום 9.11.2017, מסר מייקל בול מסמכים מסוימים אשר יש בהם כדי להצדיק את קבלת התובענה אותה הגישו במלואה. לחלופין, וככל שייקבע כי אין זיקה עניינית בין הערעור שכנגד לבין הערעור הראשי, עותרים גזית לקבלת ארכה להגשת ערעור עיקרי מטעמם. בול מתנגדים לבקשת הארכה. למען שלמות התמונה אוסיף ואציין כי ביום 22.1.2018 הגישו גזית, במסגרת ע"א 126/17, בקשה להוספת ראיות המתייחסת בין היתר למסמכים האמורים ולפרוטוקול הדיון בחקירת היכולת.

3.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה להארכת מועד.

4.

המועד להגשת ערעור שכנגד קבוע בתקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, והארכתו טעונה "טעם מיוחד" (תקנה 529 לתקנות). אכן, בעת בחינת קיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד, יש להביא בחשבון את עובדת קיומו של הערעור העיקרי התלוי ועומד על פסק הדין. נתון זה מהווה שיקול התומך במתן ארכה (למשל, בש"א 5085/08 וזאנה נ' שירותי בריאות כללית (22.6.2008); בש"א 2124/03 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' כהן (19.3.2003)). ואולם כפי שציין כב' הרשם (כתוארו אז) ב' אוקון, "מכאן אין להסיק כי ניתן להיעתר לבקשות הארכת מועד להגשת ערעור שכנגד כעניין שבשגרה. גישה כזו עלולה להוביל להתרת הרצועה ולהתעלמות מגדרי המועדים הקבועים בתקנה 434 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984" (בש"א 9157/01 רווה נ' אשטמקר (9.12.2001)).

5.

משך האיחור בהגשת הערעור שכנגד מטעם גזית הוא ארוך וניכר - קרוב לשנה תמימה. נתון זה מהווה שיקול ממשי המושך לעבר דחייתה של בקשת הארכה. זאת ועוד, הצדדים השלימו את הגשת הסיכומים מטעמם (לרבות סיכומי התשובה) מספר חודשים לפני הגשת בקשת הארכה. הלכה למעשה הדיון כבר אמור היה להתקיים, אלמלא נדחה מטעמי בית המשפט. כלומר - הליך הערעור מצוי בשלב מתקדם, והיענות לבקשת הארכה בשלב הנוכחי תגרום לסרבולו ותחייב הוצאת צו סיכומים מתוקן והגשת סיכומים מתוקנים מטעם הצדדים. גם בכך יש כדי לתמוך בדחייתה של בקשת הארכה.

6.

ומה לגבי הנימוק אשר עומד בבסיסה של בקשת הארכה, שענייננו גילוים של מסמכים חדשים במסגרת חקירת היכולת אשר נערכה למייקל בול? אין חולק כי מסמכים אלה הובאו לידיעתם של גזית עוד ביום 9.11.2017, במועד שבו התקיימה חקירת היכולת הראשונה. ככל שאכן סברו גזית כי יש בכוחם של מסמכים כדי לשנות את התמונה העובדתית מן הקצה אל הקצה, באופן המוביל לשינוי בתוצאת פסק הדין - הדעת נותנת כי היו מזדרזים ומגישים בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד בסמוך לאחר מכן. תחת זאת, התמהמהו גזית והגישו את בקשת הארכה שלפניי רק כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 7.2.2018 (אם כי לא נעלם מעיניי שבקשת הארכה הועברה לתגובת בול ביום 18.1.2018).

ודוק: לטענת גזית, המתינו עם הגשת בקשת הארכה "[...] עד סיום חקירת היכולת של מנחם [מנחם בול - ג'ל'], בדיון שהתקיים ביום 18.1.2018 לאור ההיתר שהעניק לו כב' ראש ההוצל"פ להוסיף ולמסור מסמכים נוספים ומתוך כוונה שלא להכביד על ביהמ"ש הנכבד בשתי בקשות דומות" (סעיף 43 לבקשה). ואולם בנימוק זה אין משום הצדקה מבוררת לפרק הזמן הממשי אשר חלף ממועד גילוי המסמכים ועד להגשתה של בקשת הארכה. אדרבא, על רקע הזמן הרב אשר חלף והשלב המתקדם בו הערעור היה מצוי, גזית מצופים היו לפעול בזריזות ולא "לשבת על הגדר" ולהמתין עד לסיומו של הליך חקירת היכולת. זאת אף זאת: אילו סברו גזית כי המסמכים שהתגלו מהווים את אותה "ראית זהב" נכספת, הדעת נותנת כי היו מגישים את בקשת הארכה בסמוך לאחר גילוים וללא קשר למסמכים נוספים אשר עשויים להתגלות בהמשך הדרך.

יוצא אפוא, כי אפילו נאמר שהמסמכים החדשים עשויים להצדיק מתן ארכה ביחס לתקופה שעד למועד גילוים (או בסמוך לאחר מכן), הרי שעדיין נותרים אנו עם פרק זמן ממשי של מעל חודשיים ימים אשר לגביו אין בנמצא הצדקה מבוררת למתן ארכה.

7.

זאת אף זאת: הבקשה להארכת מועד מבוססת כל כולה על אותם מסמכים חדשים אשר התגלו ביום 9.11.2017. אכן, קיים קושי אינהרנטי להעריך, בשלב זה ובמסגרת הדיונית הנוכחית, את מידת השפעתם האפשרית של המסמכים על ההליך הערעורי. עם זאת, ניתן להניח שעומדת לפני גזית משוכה בלתי מבוטלת בעניין זה, ולוּ

מן הטעם שלצורך הגשת המסמכים (אשר לא עמדו לפני הערכאה הדיונית) נדרשת רשותה של ערכאת הערעור.

8.

הגעתי אפוא לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד להידחות. ממילא, ומאותם נימוקים ממש, יש מקום לדחות גם את הבקשה החלופית להארכת מועד להגשת ערעור עיקרי (והרי כל תכליתה של בקשה חלופית זו הייתה להתמודד עם טענה אפשרית בדבר היעדר זיקה עניינית).

9.

התוצאה היא כי הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד (או ערעור עיקרי) מטעם גזית - נדחית. בנסיבות העניין החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת לתייק עותק מהחלטתי זו בתיקי השופטים בע"א 126/17.