עע"מ 7724/21 עמותת קול מבשר בהרי ירושלים נ. המינהל לחינוך התיישבותי פנימי

1.

הבקשה שלפני הועברה לטיפולי עקב חילופים בלשכת הרשמים.

2.

המערערת מפעילה ישיבה תיכונית ופנימייה (להלן: הפנימייה ) בתחום המועצה המקומית מבשרת ציון. בעתירה מינהלית שהגישה המערערת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עת"ם 40925-08-21), היא ביקשה לבטל את החלטת המשיב 1 שלא להמשיך לפקח על הפנימייה, וכפועל יוצא מכך להפסיק את התמיכה הכספית בה. המשיב 1 טען כי החלטתו להסיר את הפיקוח התקבלה לנוכח הסרת גדר פנימית סביב הפנימייה, הדרושה לשם שמירה על מוגנות התלמידים (להלן: הגדר ).

3.

המשיבה 2 צורפה להליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי לבקשתה, לאחר שטענה כי היא בעלת עניין בהליך בהיותה בעלת זכות החכירה בשטח המתחם שבו מצויה הפנימייה. בתוך כך, טענה המשיבה 2 כי למערערת אין זכות במקרקעין, כי הגדר הוקמה ללא היתר וכי נגד המערערת עומדת תביעת פינוי שהמשיבה 2 הגישה נגדה. המשיבה 2 אף טענה טענות לגוף המחלוקת שבין הצדדים.

3.

בית המשפט המחוזי (כב' השופטת הבכירה ר' ברקאי ) ציין בפסק דינו מיום 26.9.2021, כי הסכסוך האזרחי שבין המערערת לבין המשיבה 2 אינו מעניינו, וכי ההליך הנדון מתמצה אך בטענת המערערת בדבר פסלות החלטת המשיב 1. עוד הודגש כי תשובת המשיבה 2 נועדה אך כדי להבהיר את המצב העובדתי הקיים במקום, בהיותה בעלת זכות החכירה במתחם (ראו פסקה 40 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). יצוין כי בפסק הדין אשר דחה את עתירת המערערת נפסקו הוצאות לטובת המשיב 1 בלבד, ולא נפסקו הוצאות לטובת המשיבה 2.

4.

המערערת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובו טענה, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר הורה על צירוף המשיבה 2 כצד להליך, וכי מכל מקום היא אינה צד דרוש בערעור, ויש להורות על מחיקתה כמשיבה לו. טרם שבקשה זו הוכרעה, הגישו המשיבים סיכומי טענות.

5.

בהמשך לכך, ביום 3.5.2022, הגישה המערערת בקשה למחיקת הערעור ללא צו להוצאות, בהסכמת המשיב 1, בה טענה כי הגיעה עם המשיב 1 למתווה מוסכם שבגדרו ניתן יהיה לחדש את הפיקוח של המשיב 1 על הפנימייה ואת תקצובה.

6.

בתגובה לכך, ובהתאם להחלטת כב' הרשמת ש' עבדיאן מיום 4.5.2022, הגישה המשיבה 2 בקשה לפסיקת הוצאות לטובתה בסך של 30,000 ש"ח, בטענה שזהו סכום המשקף את העלות של ייצוג בערעור בבית המשפט העליון. כן נטען, כי החלטת המערערת למחוק את הערעור מעידה על כך שלא היה מקום להגיש את הערעור מלכתחילה. המשיבה 2 מוסיפה וטוענת עוד כי היא הייתה בעל דין דרוש בהליך הנדון, שכן היא ביקשה להבטיח שהמערערת תימנע מבנייה על גבי המקרקעין ללא היתר בניה כדין ובניגוד לצו מניעה שניתן בהליך אחר שהתנהל בין המערערת לבינה.

7.

בתשובת המערערת נטען כי המשיבה 2 לא תמכה את טענותיה במסמכים כדוגמת הסכם שכר טרחה, וכי ממילא, כאמור, המשיבה 2 אינה צד הדרוש להליך דנן, והצטרפותה להליך אך נועדה להעלות את טענותיה בעניין הסכסוך האזרחי ביניהן פעם נוספת.

8.

כידוע, ככלל, על בעל דין הנוקט בהליך משפטי להניח כי הצד שכנגד יידרש לשאת בהוצאות לשם קבלת ייצוג משפטי, וכי ככל שיחליט בעל הדין לחזור בו מן ההליך שנקט, יחויב בהוצאות אלה (ראו: רע"א 2081/08 שאשא נ' א.פ.י.אף יזמות והשקעות (12.11.2008) ).

9.

ואולם, במקרה הנדון המערערת כלל לא נקטה בהליך משפטי נגד המשיבה 2, אלא הייתה זו המשיבה 2 אשר ביקשה להצטרף להליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי, וזאת, כך נדמה, כדי לעמוד על זכויותיה כבעלת זכות החכירה בשטח בו מצויה הפנימייה. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי הדגיש בפסק דינו כי הכרעתו מתייחסת אך לטענות המערערת כלפי החלטת המשיב 1 להפסיק את הפיקוח על הפנימייה ותקצובה, וכי תשובת המשיבה 2 נועדה אך כדי להבהיר את המצב העובדתי הקיים במקום. במצב דברים זה, שבו לא נקבעה כל קביעה ולא ניתן כל סעד אשר משליכים על המחלוקות האזרחיות שבין המערערת למשיבה 2, אכן נדמה כי עמדתה של המשיבה 2 ביחס להחלטה המינהלית שקיבל המשיב 1 לא הייתה דרושה במסגרת הערעור דנן. בנסיבות אלה נראה כי אין מקום לפסיקת הוצאות לטובת המשיבה 2.

10.

לכל האמור יש להוסיף כי הבקשה למחיקת ההליך נבעה משינוי נסיבות שחל לאחר הגשתו עת המערערת והמשיב 1 הגיעו למתווה מוסכם בנדון; כי הבקשה הוגשה טרם שהתקיים דיון בערעור עצמו; וכי המשיבה 2 לא תמכה את טענותיה בדבר גובה הוצאותיה במסמכים.

11.

על רקע כל האמור, לא ייעשה צו להוצאות לטובת המשיבה 2.